מוח האדם, איבר מדהים וחסר גבולות, מכיל כמות אדירה ובלתי נתפשת של תאים מסוגים שונים, המבצעים פעילויות שונות ומגוונות. חלק מהפעילות והתקשורת בין התאים נעשה על ידי חומרים הנקראים נויירו-טרנסמיטורים. אחד ממרכיביהם החשובים הוא אצטילכולין, שתורם לתפקוד המוחי ולזיכרון. ירידה ברמות האצטילכולין פוגעת בתפקוד המוחי.
וזה מה שקורה לזקנים?
גם זקנים יכולים לתפקד מצויין: לעבוד, לנהוג, ללמוד, לטייל וליהנות מהחיים. עם זאת, כשאנחנו מתבגרים, יש ירידה במספר התאים וירידה כללית של רזרבות בכל רקמות הגוף. בזקנים, זה עשוי להביא לירידה מסוימת בזמן התגובה. גם שליפת הידע מהמוח לא תהיה מהירה כבעבר, אולם זה לא מפריע לתפקוד היומיומי.
למה הזיכרון נפגע?
ישנן סיבות רבות שבגללן המוח עלול להיפגע: תרופות, שימוש יתר באלכוהול, חסר בוויטמין B12, חסר בחומצה פולית, ירידה באספקת דם, ירידת באספקת החמצן, ירידת באספקת הסוכר, שקיעה של חומרים שונים הפוגעים במוח וירידה ברמת האצטילכולין.
מחלות כמו יתר לחץ דם, סוכרת ובעיית שומנים, עלולות אף הן לפגוע בזיכרון. הפגיעה יכולה להתבטא בירידה הדרגתית, ירידה פתאומית וחולפת או ירידה פתאומית עם החמרות בקפיצות של תפקוד המוח. הפרעה התופשת יותר ויותר תשומת לב היא ה- Minimal Cognitive Impairment, שזו ירידה קוגניטיבית מינימאלית, היכולה להיות שלב ביניים בדרך למחלת אלצהיימר.
איך בכל זאת שומרים על המוח?
את עקרונות הרפואה המונעת, אפשר גם ליישם במוח. כמו שאדם בריא וחזק נלחם טוב יותר בונגיףים ובחיידקים, כך גם מוח פעיל, כזה שזורם לתוכו דם עשיר בחמצן ובחומרי תזונה שונים, יתמודד טוב יותר עם בעיית הזיכרון והחשיבה.
בשלב ראשון אנו רוצים למנוע את המחלה מלכתחילה, על ידי ערנות לשינויים בהתנהגותו של המבוגר. השלב השני הוא גילוי המחלה בראשיתה או מניעת הישנות אירוע, על ידי טיפול באספירין ובתרופות מודרניות אחרות למניעת אירוע לב. השלב השלישי הוא מניעה של הידרדרות המצב.
נתחיל משלב המניעה:
כדי למנוע הידלדלות של תאי המוח, בשלב הראשון כדאי לשמור על לחץ דם תקין, על פרופיל שומנים טוב, על טיפול תרופתי (אם צריך) אבל להימנע מתרופות מיותרות, לעסוק בפעילות גופנית ולהקפיד על תזונה נכונה.
מעבר לכך, חשוב כל הזמן לעבוד עם הראש. בפעילות זו אנו שומרים על התאים הקיימים ומעצימים את המוח. מחקרים הראו כי אנשים שכל זמן לומדים דברים חדשים, כמו שפות, מוסיקה, מחשבים וכו`, שומרים על יכולת חשיבה טובה יותר מאנשים המנהלים אורח חיים מנוון ופסיבי. גם פעילות גופנית עוזרת לשמור על צלילות מחשבתית, אבל בסיכומו של דבר, הדבר הכי חשוב שצריך לעשות כדי לשמור על תיפקוד תקין של הראש, הוא להמשיך ולחפש עניין ומשמעות בחיים. צריך לקום כל יום לחיים עם משמעות ותכלית.
זה הגיל, או שיש מה לעשות?
אל תגידו "ככה זה, זה נורמלי לגיל". זה לא נורמאלי לשום גיל. אם התפקוד של המבוגר בנסיגה, זה סימן שהוא סובל מבעיה מסויימת. אם מגלים את הבעיה בהתהוותה, אפשר למצוא לה טיפול הולם, בין אם זה טיפול תרופתי ובין אם לא. טיפול ללא תרופות יכול להיות פעילות מנטאלית, פעילות גופנית, טיפול במחלות כלי דם, לב וסוכר ,יתר לחץ דם ושומנים.
לעתים חלים שינויים או ירידה מסוימת בזיכרון או בתיפקוד הכללי של המבוגר ולא תמיד אנחנו ערים לכך. השינויים האלה נקראים: Minimal Cognitive Impairment, דהיינו: שינויי התנהגות קלים, שלעתים נשארים באותה רמה לנצח, אך לעתים גם ממשיכים להידרדר.
אם מזהים את השינויים הללו בזמן, יש מה לעשות. ישנן בדיקות היכולות לאתר בעיה בראשיתה ובהתהוותה. כדאי לבדוק אם אין חסר בוויטמין B12 או ליקוי בבלוטת מגן. יש גם טיפול תרופתי שאינו מרפא אך עוזר להאטת ההידרדרות ולשמירת התפקוד.
וכשמגיעים לטיפול בשלב מתקדם של המחלה?
גם אם איחרנו את המועד ואיתרנו את המחלה בשלב מאוחר, אל תאמרו נואש. תמיד יש מה לעשות! ישנן תרופות המאטות את הנסיגה המנטאלית ומאטות את ההידרדרות התפקודית. צריך רק לטפל טוב בכל מחלות הרקע ולבצע פעילות גופנית ומנטאלית.
ד"ר דניאל דליות הוא רופא בכיר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית