|
|
|
 |
|
|
|
דליפת שתן: אופס, ברח לי
דליפת שתן: אופס, ברח לי
|
|
|
את לא לבד: שליש מהנשים מעל גיל 40 סובלות מבריחת שתן. למה הוא בורח ומה אפשר לעשות? יש יותר מדרך אחת לפתור את הבעיה המביכה, שפוגעת באופן דרמטי באיכות החיים |
|
|
|
ד"ר אלעד לרון
|
|
|
פורסם בראשונה:
09.10.2006
|
|
עדכון אחרון:
11.08.2010
|
|
|
|
|
|
כשליש מהנשים הבוגרות (מעל לגיל 40), סובלות מבריחת שתן לפחות פעם אחת בשבוע. גם דליפת שתן מזערית (טיפות בודדות) יכולה לגרום לתחושת אי נוחות רבה. אבל למרות הקושי והפגיעה באיכות חייהן, נשים רבות נרתעות מלדון ומלחשוף הפרעות אלה. חלקן חשות מבוכה או בושה, אחרות מניחות, בטעות, שטיפולים לא יעזרו.
מה זה בריחת שתן?
בריחת שתן או דליפת שתן מוגדרת כ"תלונה על כל אובדן שתן בלתי רצוני". כעשרה אחוזים מהנשים המבוגרות סובלות מדליפת שתן חמורה בחיי היומיום, הגורמת לשינוי דרמטי ושלילי באיכות חייהן.
למה זה קורה?
שלפוחית השתן היא שק של שריר בעל תפקיד פשוט: לאחסן את שתן ללא מאמץ וללא דליפה ולאפשר הטלת שתן באופן יזום ובשלמות. מתן שתן תקין מושג על ידי הרפיה יזומה של רצפת האגן והשופכה יחד עם התכווצויות של שריר השלפוחית האמורים להוביל להתרוקנותה.
סגירה תקינה של השופכה (המהווה שסתום לכיס השתן) מושגת על ידי שילוב של שני מנגנונים - פנימי וחיצוני. המנגנון החיצוני כולל את מערכת שרירי רצפת האגן ורקמות החיבור שלה התומכים בשלפוחית ובשופכה. מערכת זו יוצרת תמיכה לשופכה המגיבה לפעילויות היומיומיות המבוצעות על ידי האישה הגורמות לעליית לחץ תוך בטני (שיעול, צחוק, עיטוש או פעילות גופנית) ומאפשרת לשופכה להיות סגורה. כאשר מערכת התמיכה נפגעת מסיבה כלשהי, שלפוחית השתן והשופכה נותרות ללא תמיכה. התוצאה המצערת: דליפת שתן במאמץ. פגיעה או נזק למנגנון הפנימי התורם לסגירת השופכה עלולה אף היא להוביל לבריחת שתן.
ברוב הנשים הסובלות מדליפת שתן במאמץ קיים שילוב בדרגות שונות של נזק לרקמות התומכות בשופכה ובמנגנון הסגירה השופכתי.
קיימים מספר גורמים להופעה של בריחת שתן בנשים. בין אלה ניתן למנות הריון ולידה וגינלית, מאפייני האיכות הגנטיים של הרקמות האגניות, השמנת יתר וגיל. גורמים נוספים המחמירים את המצב הם עישון ובעיות נשימתיות הגורמות לשיעול כרוני.
הגורם הגנטי האחראי לאיכות רקמת החיבור התומכת בשלפוחית השתן ובשופכה הינו בעל תפקיד משמעותי בהופעת הבעיה אצל חלק מהנשים. הריון ולידה גורמים נזק לרקמות התומכות ברצפת האגן ולמנגנון הסגירה השופכתי, בעקבות נזק ומתיחה של סיבי שריר, רקמת חיבור ועצבי מערכת השתן התחתונה ורצפת האגן. האירוע ה"טראומטי" ביותר בחיי רצפת האגן בהקשר זה הוא הלידה הווגינלית הראשונה.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
מהם סוגי בריחת שתן בנשים?
הסוגים הנפוצים של בריחת שתן בנשים הם: דליפת שתן במאמץ, דליפת שתן בדחיפות הפרעת השתנה משולבת.
דליפת שתן במאמץ היא הצורה השכיחה ביותר של בריחת שתן בנשים. אין מדובר בבעיה של גיל מבוגר, והיא נפוצה במיוחד בנשים צעירות ובגיל הביניים. הדליפה מתרחשת באירועים של עליית לחץ תוך־בטני, כגון שיעול, עיטוש או פעילות גופנית. נשים פעילות צפויות לסבול יותר מתסמיני דליפת שתן במאמץ. הפעילויות הגופניות הנפוצות היכולות לגרום לאיבוד שתן הן: קפיצה, ריצה, ריקוד, הליכה מהירה ומשחקי ספורט דוגמת טניס.
אצל נשים מבוגרות הצורה הנפוצה של בריחת שתן היא איבוד שתן בדחף ("תסמונת השלפוחית הפעילה ביתר"). מדובר באיבוד שתן בלתי רצוני הקורה ביחד או מוקדם על ידי תחושת דחיפות למתן שתן. נוסף על כך, נשים אלו יכולות לחוות תכיפות מוגברת בהשתנה ביום ובלילה. הבעיה נגרמת על ידי התכווצויות בלתי מבוקרות של דופן שלפוחית השתן כאשר סיבתה בדרך כלל אינה ברורה ומהווה ביטוי לליקוי בבקרה העצבית של כיס השתן.
קיים סוג נוסף של דליפת שתן תיפקודית בנשים מבוגרות הנובע מבעיות שאינן קשורות למערכת ההשתנה וקשור למחלות לב וסכרת לא מאוזנת.
אפשר לטפל בזה?
בהחלט. אבל לפני המלצות לטיפול יש לבצע בירור הכולל הערכה של דרגת הדליפה והפרעתה לחיי היומיום ולדרגת הפגיעה באיכות החיים.
כמו כן יש לבצע את הבדיקות הבאות: בדיקה גופנית, הכוללת בדיקה גינקולוגית והערכה למיקום או צניחת איברי האגן; בדיקת שתן לשלילת דלקת; תבחינים מתקדמים, כגון הערכה אורודינמית (ציסטומטריה) שמטרתה לספק מידע אובייקטיבי לגבי תפקוד מערכת השתן התחתונה. הערכה אורודינמית מתבצעת בהתאם לנתוני האישה וחומרת הבעיה ולא נדרשת בהכרח לפני התחלת טיפול.
הטיפול בדליפת שתן בלתי רצונית בנשים יכול להיות שמרני או כירורגי, והגישה הטיפולית מתבססת על הממצאים הקליניים ודרגת ההפרעה שאותה חשה האישה.
מהן אפשרויות הטיפול?
שינוי אורח חיים
ניתן להתחיל באמצעים פשוטים כגון שינוי בסגנון החיים, למשל קביעת זמנים קצובים להטלת שתן, הפחתת צריכת קפאין, הפסקת עישון והפחתת משקל.
אמצעי פשוט נוסף הוא פיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן שניתן להציע כקו טיפולי שמרני ראשון לנשים הסובלות מבריחת שתן.
קיים גם טיפול תרופתי לדליפת שתן במאמץ, הפועל לחזק את מנגנון הסגירה השופכתי.
תרופות
הטיפול המשמעותי בתסמונת ה"שלפוחית הפעילה ביתר" ובאיבוד שתן בדחיפות הוא טיפול תרופתי על ידי קבוצת התרופות המרפות את הדופן השרירי של שלפוחית השתן ושייכות למשפחת התרופות האנטי־כולינרגיות. תרופות אלו חוסמות קולטנים בדופן שריר שלפוחית השתן ובכך מאטות את התכווצותה ומביאות להקלה בתסמינים של דחיפות, תכיפות והשתנה לילית.
טיפול כירורגי
אם הטיפולים השמרניים בדליפת שתן במאמץ אינם מועילים או שמדובר בדליפה משמעותית, כפי שמופיע בנשים פעילות בגיל הביניים, הטיפול המומלץ הוא טיפול כירורגי.
מדובר בניתוח זעיר פולשני הנעשה בטכניקה ניתוחית חדשנית ומחזק ומתקן את מנגנון הסגירה השופכתי. הניתוח נקרא השתלת סרט נרתיקי ללא מתח מתחת לאמצע השופכה (TVT: tension free midurethral tape). התהליך: סרט סינטטי מושתל מתחת לאמצע השופכה דרך הנרתיק.
לניתוח אחוזי הצלחה גבוהים: ניתן להשיג 90-80 אחוזי ריפוי מלא של דליפת שתן במאמץ. ניתן לבצע אותו במסגרת אשפוז יום, באלחוש אזורי או מקומי, וההחלמה מהירה.
הניתוח יכול לסייע לעתים בדרגה מסוימת גם לתסמיני השלפוחית הפעילה ביתר בנשים שלהן הפרעת השתנה משולבת.
זריקות
אמצעי טיפולי נוסף הוא הזרקה של חומרים סביב השופכה לטיפול בדליפת שתן במאמץ או הזרקת בוטוקס לכיס השתן ומתן גירוי חשמלי (נאורומודולציה) במקרים קשים של תסמונת השלפוחית הפעילה ביתר.
ד"ר אלעד לרון הוא רופא נשים ואורוגינקולוג, סגן מנהל מחלקת נשים ויולדות ב' במרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה מקבוצת כללית
|
אנחנו כאן בשבילך. רוצה להציע לנו נושא או לבקש משהו בתחום ההריון והלידה, כתבי לנו ל-nashim@clalit.org.il (לפניות
בנושא שירות אנא לחצי כאן). |
 |
|
|
|
|
|
|
אפשר לעצור את הדליפה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | |
|