בתנו בת שנה וחצי ואומרת רק "אבא" או "אמא". האם עלינו לעשות משהו או לתת לזמן לעשות את שלו?
בגיל שנה וחצי אנו מצפים לאוצר מילים רחב יותר מזה שאתם מתארים: עשר מילים הן המינימום הנחשב לתקין. יחד עם זאת, לא צריך להיבהל, רוב הילדים המאחרים ידביקו בסופו של דבר את הפערים ותהיה להם שפה תקינה לחלוטין.
עליכם לשים לב לדברים הבאים:
• האם התפתחותה הכללית של הילדה תקינה, או שקיים איחור בתחומים נוספים כגון הליכה ומשחק?
• האם קיימת הבנה של שפה?
• האם הילדה מתקשרת עם סביבתה, פונה אליכם ונהנית ממשחק משותף?
• האם קיים מלמול?
• האם הילדה שומעת היטב?
אם התשובות לכל השאלות חיוביות, מומלץ להמתין עד גיל שנתיים בערך. אם אוצר המילים לא גדל במידה משמעותית עד גיל זה, רצוי לפנות לקלינאית תקשורת לצורך הערכה והדרכה. אם יש ספק לגבי מצב השמיעה, פנו לרופא הילדים שלכם ובקשו שיפנה אתכם לבדיקה. אם עולים ספקות בנוגע לנושאים האחרים, נא לפנות למכון להתפתחות הילד להערכה כוללת.
יפעת ניצן, קלינאית תקשורת במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
הילדה שלי, בת חמש, לא מוכנה בשום פנים ואופן לישון במיטתה, אלא רק במיטה שלנו. מה לעשות?
בשלב ראשון, דברו עם הילדה בגובה העיניים והסבירו לה שילדה בגילה כבר חייבת לישון במיטה שלה ולא עם ההורים. בשלב הבא אפשר לחשוב ביחד איתה על דברים שיעזרו לה להיפרד, כמו דובי במיטה, פרידה הדרגתית מכל הצעצועים בחדר ומצעים מפנקים. בשלב שלישי לוו אותה לחדרה בנחישות ובעקביות והתעקשו שהיא תישן שם. העקביות חשובה מאוד. בפעם הראשונה, שתוותרו תפתחו פתח לחזרה למיטה שלכם.
מירה הורביץ, פסיכולוגית קלינית במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
האם ילד קטן עלול להתחיל לגמגם רק בגלל שראה משהו שהפחיד אותו, כמו כלב שחור?
ככלל, גמגום יכול להופיע אצל ילדים בעקבות בהלה מאירוע מסוים. אם הגמגום החל לאחר המפגש עם הכלב, ניתן להסיק שהאירוע השפיע עליו. יחד עם זאת, גמגום יכול להופיע כחלק מההתפתחות התקינה אצל ילדים, והדבר תלוי בגילו של הילד. ילדים קטנים יכולים לדבר באופן שוטף ולפתע מתחילים לגמגם, הדבר נובע מכך שלעתים קצב החשיבה שלהם יותר מהיר מהפרקטיקה של הדיבור.
רחלי בן משה, פסיכולוגית קלינית, המכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בביקורת בטיפת חלב נאמר לי שהבן שלי, בן שלוש, לא עומד בכל היעדים המוטוריים של בני גילו: לא מצליח למסור כדור למרחק, קופץ בצורה מעט מסורבלת וחגורת הכתפיים שלו חלשה. האם לגשת לאבחון מקצועי יותר?
כאשר ילד מתקשה לעמוד ביעדים המוטוריים של בני גילו, רצוי וחשוב להתייעץ עם פיזיותרפיסט מומחה. הייתי ממליצה לך לגשת עם בנך לרופא מומחה להתפתחות הילד, כך שבבהתאם הצורך הוא יפנה אתכם לפיזיותרפיסט התפתחותי. הפיזיותרפיסט יבנה אתכם תוכנית טיפולית, שאותה תוכלו לבצע בבית ואף ינחה אתכם כיצד לגרות את חושיו של הילד, לאמן את שריריו ולהחזיר את התפתחותו לקווים תקינים.
נילי ארבל, מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הבת שלי, בת שנתיים ותשעה חודשים. בחודש אפריל היא נגמלה מטיטולים באופן מלא: פיפי־קקי־לילה־יום. הגמילה עברה בקלות יחסית ללא בעיות, אך בשבועיים האחרונים יש נסיגה והיא אינה מוכנה לעשות קקי בשירותים. היא בוכה כואבת לה הבטן ואף יצא לה ברצפה. בימים האחרונים היא לא מוכנה לעשות קקי אפילו בגן. מה לעשות?
בתהליך הגמילה מטיטולים יש לעתים גם נסיגות זמניות. יחד עם זאת נראה כי הנסיגה של בתך הולכת ומתעצמת, וכדאי לבדוק מה הסיבה לכך. ראשית יש לשלול סיבה רפואית לכאבי הבטן או עצירות. אם מדובר בעצירות, מומלץ להיעזר במרככי צואה, על פי מרשם רופא. ייתכן גם רקע רגשי לנסיגה. כדאי לברר אם חל שינוי כלשהו בחיי הילדה, בגן או במסגרת המשפחה. אם זיהיתם שינוי כזה, חשוב להתייחס לגורם עצמו ולטפל בו.
חשוב להיזהר מלהיכנס למאבקי כוח על הקקי, חשוב לגלות גישה ברורה ותקיפה, אך גם תומכת ומעודדת. חשוב להגיד לה בברור שלא עושים קקי ברצפה, רק בשירותים, כשאתם רואים שעושה זאת, לא לאפשר לה ולקחת אותה לשירותים, ויחד עם זאת לא לכעוס או לבייש אותה כשזה קורה. חשוב להביע אמונה ביכולת שלה, להגיד לה שאתם בטוחים שתצליח לחזור ולעשות בשירותים כפי שהיה בעבר, ואתם תעזרו לה במידת הצורך.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים. הוא מקסים ובעל מזג טוב. הוא חברותי, חייכן ופעלתן מאוד. הוא מביע המון אהבה, עצב וכעס - גם בצורה פיסית וגם נפשית (אם אוהב למשל הוא מחבק מאוד חזק, מנשק, צובט, נותן מכות על הגוף של האחר). באחרונה, כשהוא כועס, לחוץ או מתוסכל הוא דופק את הראש בקיר, בארון, ברצפה, עד שזה כואב לו ואז הוא בוכה. עד לא מזמן הוא גם היה נותן לעצמו מכות בראש עם הידיים (וגם לילדים אחרים שבגן שלו). אני משתדלת להגיב באיפוק, לחבק. ניסיתי אפילו להגיב בהומור אבל זה לא כל־כך עבד. מה זה אומר? למה זה קורה? האם זה קשור אלינו ההורים או לבית? מה עושים במצב כזה ותוך כמה זמן זה אמור לעבור?
ההתנהגות של בנך כנראה מבטאת קשיים בוויסות התחושתי שלו. קשיים אלה יכולים להתבטא ברגישות יתר או בתת־רגישות תחושתית. ילדים עם תת־רגישות תחושתית זקוקים למגע חזק ועמוק על מנת לחוש את מה שילדים אחרים חשים ביתר קלות. ילדים אלה חשים צורך לגעת באנשים, חפצים, קירות וכדומה, וזקוקים למגע חזק, לעתים מגע שלילד אחר הינו מכאיב. ילדים אלה מרבים לגעת בילדים אחרים ומתקשים לשמור על גבולות גוף בינם לבין הסביבה. הטחת הראש של בנך, כמו גם הביטויים הפיסים של רגשותיו והנטיה להכות את עצמו ואחרים, כל אלה נובעים כנראה מהצורך שלו לחוש את הסביבה.
מדובר בבעיה נורולוגית מולדת, שאינה קשורה להורים או לבית. אני ממליצה לך לפנות למרפאה בעיסוק התפתחותית, אשר תוכל לאבחן האם אכן זו הבעיה של הילד, ולהמליץ לכם על טיפול מתאים. זכרי שהילד זקוק להרבה מגע גופני ממך, ולגישה מרגיעה ותומכת בקשייו.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
חשבתי לרשום את הבן שלי, בן חמישה חודשים, לחוג שחייה לפעוטות, אבל בעלי טוען שמדובר בטרנד בלבד ושאין בכך כל תועלת? האם הוא צודק?
גם אני חושבת שזה טרנד. בדרך כלל, לא ניתן ללמוד לשחות לפני גיל חמש או שש, כיוון שרק אז מערכת העצבים בשלה לפעילות זו. בנוסף, יש לקחת בחשבון דלקות אוזניים, וזאת על־פי דווח של ארגון הרופאים בארצות הברית. אני ממליצה על פעילות כיף עם שני ההורים במסגרת ביתית.
נילי ארבל, מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
יש לי שני בנים, בן 5 וחצי ובן 3 וחצי. לאחרונה החל בני הבכור לדבר בטון תינוקי. קשה לי להכליל את המצבים האלה תחת כותרת אחת, אבל בכל מקרה גם הגננת שלו שאלה אותי על כך. מה קורה לו?
יתכן שבהתנהגותו זו הילד מבטא את הקונפליקט שהוא חש בין הרצון לגדול לבין הרצון להיות קטן, כמו אחיו. חשוב שתבדקו גם עם עצמכם כיצד אתם מגיבים לכך והאם יש בתגובתכם חיזוק חיובי להתנהגות זו. מומלץ לשוחח איתו על הרצון לגדול בד בבד עם החשש מכך, והמשאלה להישאר קטן. אפשר לשוחח על היתרונות והחסרונות שבכל מצב, ולעודד לגדילה ולהתפתחות תוך כדי הדגשת היתרונות שבלהיות גדול ומסוגל. חשוב להימנע מלחזק את התנהגותו התינוקית ולתת לו חיזוקים חיוביים על התנהגות בוגרת.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי בת תשעה חודשים. לפני כחודשיים היא החלה לעמוד ומאז היא רוצה רק לעמוד וללכת ובעצם דילגה על שלב הזחילה. האם זה תקין?
אין ספק שהזחילה חשובה מאוד להתפתחות הילד. באמצעותה הוא לומד לתאם בין שני חלקי הגוף. העליון והתחתון. ימין ושמאל, הזחילה גם מסייעת לו להגיע למקומות חדשים ולחקור אותם.
עם זאת, אם בתך מתפקדת בצורה תקינה ביחס לגילה (אחיזת הראש שלה טובה ואין חולשה של חגורת הכתפיים). הניחי לה. רוב הסיכויים שזה לא יפריע לה בעתיד.
נורית הלינגר, שירות ריפוי בעיסוק במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי בת השנתיים מתקשה להירדם. האם למשוך ולעייף אותה עד שהיא פשוט תצנח על המיטה?
יש להיערך לשינה בלילה באופן כזה שיבטיח לילדה ביטחון והרגלים נכונים של הליכה לישון. ראשית, יש לשמור על שיגרה של ארוחת ערב, אמבטיה, משחקים וסיפורים, שיחה וריקוד - ככל שאת מוכנה להקדיש לילדה. אחר כך, בשעה קבועה אומרים: "כעת הולכים לישון", "לילה טוב" ונשיקה והשכבה בחדר של הילדה ובמיטה שלה. שמירה על סדר זמנים ורוטינה יהפכו הליכתה לשינה לדבר מובן מאליו ובטוח ואחרי קבלת תשומת הלב תלך לישון בשמחה ומתוך רצון. יש להימנע מכניעה לדרישות של הירדמות במיטת ההורים או בידיים של אחד ההורים או ללכת לישון מול הטלוויזיה ואח"כ יעבירו אותה למיטתה. יש להקפיד שדלת חדרה תישאר פתוחה מעט, עם אור קטן למניעת פחדים ובעיות, העלולות להתעורר בשל כך. שני ההורים צריכים להיות באותה הגישה, ושלווה זאת תבטיח את הצלחת העניין. אני גם ממליץ לך לקרוא את הפרקים המתאימים לבעיה בספרים של הדרכת הורים בגידול ילדים ויש רבים כאלה. כמובן שילד שמקבל בערב טיול ופעילות פיזית וגישה מרגיעה, יהיה בעל תיאבון טוב יותר וילך לישון בקלות בהמשך.
ד"ר דב ענבר, מנהל המכון להתפתחות ולשיקום הילד מכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בני הקטן, בן שנה ושבעה חודשים, שותה מים בצורה מוגזמת. במשך היום, זה לא בא על חשבון מזון ולכן לא מפריע לי. הוא אוכל מצוין ויכול לסיים ארוחה מלאה, מיד לאחר שרוקן בקבוק מים שלם. הבעיה היא בלילה - הוא מסוגל לשתות מעל חצי ליטר, ולכן אני נאלצת להחליף לו טיטול, פיג'מה ומצעים לפחות פעם אחת במהלך הלילה (אף טיטול לא עומד בכמויות המים שהוא שותה במהלך הלילה). אגב, הוא אינו מוכן לקחת מוצץ וברור שהוא אינו שותה מצמא. אולי בקבוק המים הוא מעין תחליף מוצץ עבורו. מה עושים?
ראשית וחשוב מכל - עלייך לפנות לרופא הילדים על מנת שיבדוק את הילד וישלול קיומה של בעיה רפואית כלשהי שיכולה להסביר את השתיה המרובה של בנך. במידה ונשללה בעיה רפואית, מדובר כנראה בהרגל או בהתנהגות כפייתית, שכדאי לשרשה, בשל השלכות לא רצויות. במקרה זה אני ממליצה להגביל את כמות השתיה, גם ביום וגם בלילה. נסי להציע לו דרך אחרת להירגע, כגון מוצץ או חיתול.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הבן שלי, בן ארבעה חודשים, מסרב לשכב על הצד או על הבטן, ומעדיף לשכב על הגב. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
שכיבה על הבטן דורשת מהילד עבודה כנגד כוח המשיכה, כאשר הוא מרים את ראשו ונשען על האמות. תנוחה זאת קשה יותר משכיבה על הגב, שבה הוא תמוך כולו. ההתפתחות התנועתית היא מהראש לרגליים ומהמרכז (גו) החוצה. שרירי הצוואר והגו מתחזקים ראשונים, והדרך לאמן אותם היא בשכיבה על הבטן. יש להרגיל את התינוק לשכב על הבטן בזמן ערות במשך כחמש דקות חמש עד שש פעמים ביום, ובהדרגה להעלות את מספר הדקות. ניתן לשים גליל מגבת בקוטר חמישה סנטימטרים מתחת לבית השחי בגובה הפטמות, ומולו להניח משחק שהוא אוהב. כמו כן ניתן להשכיבה על חזה ההורים כשהם שוכבים על גבם, ואז יש קשר עין ואפשר לשוחח איתו ולהרגילו בהדרגה לתנוחה.
נילי ארבל, מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי בת השלוש לא מסכימה ללכת לישון בשעה סבירה, ולא נרדמת לפני חצות. היא פשוט לא עייפה ורוצה להמשיך לשחק, לראות קלטות לאכול ולשתות. מה עושים?
הקניית הרגלי שינה וערות סדירים לילד היא באחריות ההורים. בגיל שלוש כבר אפשר לצפות שלרוב הילדים יהיו הרגלי שינה מסודרים, אם כי קיימים ילדים המתקשים בכך מסיבות שונות.
קודם כל כדאי לבדוק האם היא ישנה הרבה במשך היום, לכן אינה עייפה בלילה. אם לא זו הבעיה, כדאי להתחיל להרגיל אותה לטקסי שינה קבועים. כלומר – לערוך איתה סדרה של פעולות קבועות מדי יום ובאותן שעות, כמו רחצה, סיפור לפני השינה, החשכת הבית ומעבר למהלך חיים שקט יותר. פעילויות אלה יעזרו למנגנוני הגוף שלה לרכוש את הרגלי השינה הנכונים.
יתר על כן, גם אם בתך אינה נרדמת כדאי לדאוג שתישאר במיטתה ולהימנע מ"חגיגות" ליליות הכוללות קלטות, אכילה ושתייה. אם הבעיה אינה נפתרת ניתן לפנות לסיוע ולהדרכה במעבדת שינה המתמחה בנושא זה.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
ילד בן חמש המדבר בקצב מאוד איטי. הוא אומר מילים שלמות, אך הספקו דל (30 מילים לדקה). מה יכולה להיות הסיבה ואיך כאמא אוכל להאיץ את הקצב ?האם יש צורך לפנות לאבחון מקצועי?
הדיבור שלנו הוא חלק ממכלול שלם שקשור באישיות שלנו, בדרך ההתנהלות שלנו והתנועה שלנו. כאשר ילד בן חמש מדבר לאט באופן ניכר, נבדוק האם הוא גם אוכל לאט מתנועע לאט יותר מאחרים. לעיתים דיבור איטי יכול לשמש כדרך להתגבר על קשיים בקצב דיבור כמו גמגום. בדרך כלל אין הדיבור האיטי מעיד על בעיה אם אין קשיים אחרים. יש לשאול האם הדיבור כל כך איטי עד כדי כך שמפריע לילד בתפקוד היומיומי או שזה מפריע רק לסביבה. יש אנשים מפורסמים, כמו יצחק רבין וחיים בר לב ז"ל, שדיברו לאט אך הדבר לא הפריע להם להגיע לתפקידים חשובים. אם אין לילד כל בעיה אחרת והוא איטי באופן כללי לא ניתן לשנות את קצב הדיבור. אם הדבר מאוד מפריע להורים ולילד, אפשר לנסות לפנות להתיעצות עם קלינאית תקשורת שתכיר את הילד ותוכל לשלול קשיים אחרים שעלולים לגרום לדבור האיטי. אם אין קושי יש לתת לילד להתפתח בקצב שלו ולא להעיק עליו עם בקשות לדבור מהיר כשאינו יכול לעמוד בדרישה והדבר עלול תסכל יותר מלעזור.
ניצה זלצר, קלינאית תקשורת אחראית, המכון להתפתחות ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בני הקטן בן תשעה חודשים. עד גיל שבעה חודשים ינק הנקה מלאה. לפני כחודשיים הוא עבר בהדרגה למזון מוצק. היום הוא אוכל הכל. בנוסף לארבע ארוחות מגוונות במשך היום בפעוטון, הוא אוכל 180 מ"ל דייסה בבוקר ובלילה. בגיל שבעה חודשים, הוא שקל שמונה ק"ג וגם היום בגיל תשעה חודשים הוא שוקל שמונה ק"ג. כיצד ייתכן שלא עלה כלל במשקל? הילד מתפתח יפה: זוחל על הבטן ונעמד בעצמו תוך כדי אחיזה.
לפי עדותך, בנך אוכל יפה מגוון של מזונות ומתנסה אף במרקמים חדשים. למרות שאין פירוט מדויק של תפריט הכמויות שהילד אוכל, הוא נראה לי סביר. את מדווחת גם על נקודה חשובה מאוד והיא שהילד מתפתח נהדר. מתמיה לכן, שבטווח זמן של חודשיים משקלו נותר ללא שינוי. תופעה של חוסר עלייה במשקל מחייבת בירור ומעקב. הדבר יכול לנבוע מסיבות לא מדאיגות, כמו טעות בשקילה (טעות נפוצה יחסית), מחלת חום חולפת עם ירידה זמנית בתיאבון, שלשולים והקאות עם ירידה זמנית במשקל או האטה בגדילה של בני המשפחה. לעתים נדירות יותר חוסר העלייה במשקל יכול לנבוע מסיבה משמעותית יותר. מומלץ לפנות לרופא הילדים אשר צריך להחליט על המעקב והבירור המתאימים.
ד"ר דוד שטייר, המרפאה לבעיות אכילה והאכלה לגיל הרך במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית