מהלך הגדילה התקין בילדים מתאפיין בארבע תקופות גדילה: הגדילה ברחם - תקופת ההריון.
הינקות - מהלידה עד גיל מספר חודשים.
ילדות - עד תחילת ההתבגרות.
התבגרות - מתחילת ההתבגרות ועד סיום הגדילה.
באיזה גיל מפסיק תהליך הגדילה?
סיום הגדילה אינו מתרחש בגיל מסוים והוא נקבע עם התגרמות סחוס הגדילה שבעצמות הארוכות.
איך מודדים את קצב הגדילה?
במושג גדילה אנו מתייחסים לשינויים בגודל איברים אותם ניתן למדוד בקילוגרמים או בסנטימטרים. לדוגמה, אורך התינוק או משקל התינוק או היקף הראש. כמו בין מבוגרים, כך גם בין ילדים בריאים בגילאים השונים יש הבדל במידות הגוף. טווח הנורמה של הגובה והמשקל בגילאים שונים בבנים ובבנות הוא רחב. כדי להעריך אם ממדי הילד הנבדק מצויים בטווח התקין, משווים אותם למדדים המצויים בעקומות הגדילה.
כדי להעריך אם דגם הגדילה של הילד תקין, יש לעקוב באופן סדיר אחרי משקלו והגובה שלו. לשם כך יש לבצע מדידות תקופתיות ומדויקות של גובה ומשקל עם ציון התאריך בעת המדידה. בעזרת מדידות אלו ניתן לצייר את קו הגדילה של הילד על עקומת הגדילה. סטייה של קו הגדילה מהדגם התקין יכולה להיות הביטוי הראשון למחלות כלליות או להפרעות הורמונליות.
מהם הגורמים שיקבעו את הגובה של הילד שלי?
התורשה - הגורם החשוב ביותר המשפיע על קומתו של האדם הוא הגורם התורשתי, אולם לא מדובר בגן אחד שמקבל הילד מכל הורה, אלא במערכת של גנים שיחסי הגומלין ביניהם משפיעים על התוצאה הסופית. עם זאת, הגדילה מושפעת גם מגורמים נוספים רבים, כשהחשובים ביניהם הם מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי הכללי והמערך ההורמונלי שלו. מכאן שהגדילה מהווה מדד חשוב למצבו הבריאותי של הילד.
ההורמונים - קיימים מספר רב של הורמונים המשתתפים בתהליך הגדילה. הגורמים ההורמונליים העיקריים בחיים העובריים הם: IGF-2 ,IGF-1, אינסולין והלפטין. הגורמים ההורמונליים העיקריים מן הלידה ועד תחילת גיל ההתבגרות הם: הורמון הגדילה, IGF-1 (עיקרי), טירוקסין והורמון בלוטת התריס (משני). בגיל ההתבגרות, להורמוני המין תפקיד מכריע בגדילה, בנוסף להורמון הגדילה והטירוקסין. יש עוד הורמונים המשתתפים בתהליך הגדילה בשלב זה ובהם הלפטין ואינסולין.
מחלות גנטיות - מחלות גנטיות שונות משפיעות אף הן על הגדילה לגובה. בחלק מן המקרים מדובר במחלות עצם, שבהן חלק ממהות המחלה היא הפרעה בהתארכות העצמות. קיימות גם תסמונות גנטיות שונות בהן יש קומה נמוכה. בחלק מן התסמונות הסיבה להפרעה בגדילה ידועה, אך ברובן הקומה הנמוכה אינה ידועה ונחשבת כחלק מן התסמונת.
סביבה - גם לסביבה השפעה מכרעת על תהליך הגדילה. השפעה זו נותנת אותותיה בכל תקופות הגדילה, אך ההשפעה העיקרית היא בחיים העובריים. אולם גם בחיים שלאחר הלידה יש לסביבה תפקיד חשוב בגדילה ובהתפתחות.
תזונה - לתזונה מרכיב מכריע בהשפעה על הגדילה בכל שלביה ובעיקר בתקופות בהן הגדילה מואצת כמו בגיל ההתבגרות. תזונה מאוזנת, המכילה כמויות מספיקות של כל אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים, חשובה להשגת משקל תקין, לגדילה האורכית ולבניית מסת העצם והשרירים. לכן מצבים של חסר תזונתי משמעותיים עם ירידה מתחת לרף מסוים, יכולים להתבטא בהפרעה בצמיחה. גם כל מחלה כרונית קשה - כמו מחלת לב, כליות, מחלת דם או מחלה של מערכת העיכול הפוגעת בספיגה של חומרי המזון - תגרום להפרעה בגדילה.
איזה גובה נחשב לנמוך?
אם גובה הילד נמדד ונמצא מתחת לאחוזון 10 בעקומות הגדילה המתאימות לאוכלוסייה אליה הוא שייך, קומתו מוגדרת כנמוכה. כאשר גובה הילד נמצא מתחת לאחוזון 3 לגיל ולמין, קומתו מוגדרת כנמוכה באופן קיצוני. זוהי כמובן הגדרה סטטיסטית ושרירותית ולכן קומה נמוכה היא מושג יחסי. ההגדרה של קומה נמוכה שונה בארצות שונות, כיוון שהנורמות של גובה וקצב גדילה שונות בין גזעים שונים באזורים שונים בעולם. הבדלים אלו נובעים משוני גנטי וכן מתזונה שונה. לכן, בארצות קולטות עלייה כמו ישראל, קשה להגדיר את אוכלוסיית הנורמה.
האם תינוק נמוך יגדל להיות גבר נמוך?
יש תינוקות שנולדים קטנים לגיל ההריון, כאשר משקלם ו/או אורכם בלידה הם פחות מאחוזון 3 לגיל ההריון. כ־85 אחוזים מתינוקות אלו גדלים בקצב מואץ לאחר הלידה ומדביקים את הפער. רובם עושים זאת עד גיל חצי שנה, וחלקם עד גיל שנתיים. 15 האחוזים הנותרים שלא הדביקו את הפער עד גיל שנתיים, כבר לא יעשו זאת בהמשך.
האם אפשר לטפל בילדים שקומתם הוגדרה נמוכה?
כאשר ההפרעה בגדילה היא היא מאפיין של מחלה כרונית, עיקר הטיפול הוא במחלה הבסיסית, עם דגש על תזונה מספקת. בחסר של הורמון בלוטת התריס מטפלים בהורמון תחליפי, שניתן בכדורים. עם תיקון החסר, יחול בדרך־כלל שיפור מרשים בקצב הגדילה.
כאשר מדובר בילדים שקומתם נמוכה בכל תקופת הילדות, כשאין הפרעה הורמונלית או מחלה כללית אחרת, תהליך ההתבגרות מביא עמו האצה בגדילה ולכן אין צורך להתערב. לכן, במרבית המקרים דרושים רק הסבר ותמיכה לילד ולמשפחתו. לעתים האיחור בהתבגרות ובגדילה כרוכים בדימוי גוף נמוך, חוסר ביטחון ובידוד חברתי וכשהמצוקה הזו קשה, ניתן לטפל לתקופה קצרה בהורמון מין.
מתי ממליצים על טיפול בהורמון גדילה?
הטיפול בהורמון גדילה ניתן לילדים שזיהו אצלם חסר של הורמון זה. הטיפול מיועד להאיץ את גדילתו של הילד, לשפר את קומתו ולהביאה אל התחום התקין בהתאם לגילו ולקומת הוריו ולהשיג קומה סופית תקינה.
להורמון הגדילה, בנוסף לתפקידו בוויסות הגדילה, השפעות על ויסות היחס בין רקמת שומן לשריר בגוף ועל חילוף החומרים. בילדים שגדילתם תקינה למרות חסר מוכח של הורמון גדילה (כגון ילדים שעברו כריתה של בלוטת יותרת המוח), הרופאים ישקלו מתן הורמון גדילה בשל ההשפעות על יחס רקמות הגוף ועל חילוף החומרים.
הורמון הגדילה מיוצר כיום בשיטות של הנדסה גנטית, והטיפול המקובל הוא בזריקה תת־עורית יומית הניתנת לפני השינה.
אין הסכמה בינלאומית מהו המינון המיטבי לטיפול בחוסר הורמון גדילה. כאשר חסר הורמון הגדילה מלווה בחסר של הורמונים נוספים המופרשים מבלוטת יותרת המוח, יש לתת טיפול תחליפי לכל החסרים.
ילדים נמוכי קומה שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא הדביקו את הפער בגובה מטופלים אף הם בהורמון גדילה ומינהל התרופות האמריקני (FDA) אישר לטפל בהורמון גדילה גם בילדים נמוכי קומה מסיבה לא ידועה, אשר קומתם נמצאה מתחת לממוצע לגילם ב־2.5 סטיות תקן לפחות וקומתם הסופית צפויה להיות פחות מ־160 ס"מ בבנים ופחות ומ־148 ס"מ בבנות.
טיפול בהורמון גדילה בהתוויה של קומה נמוכה מסיבה לא ידועה מעורר שאלות קשות - מוסריות, אתיות וכלכליות. הטיפול יקר, מצריך זריקה יומית במשך שנים, והתוצאה הסופית (כמה סנטימטרים ירוויח הילד מן הטיפול) איננה ניתנת עדיין לניבוי אישי. גם אין עדיין די נתונים על תופעות הלוואי המאוחרות של טיפול ממושך בהורמון גדילה באוכלוסיית ילדים זו, ואין יודעים מהי ההשפעה הפסיכולוגית של טיפול ממושך בהזרקות לילד, שהוא בעצם נמוך אך בריא.
בתחילת הטפול יש להיות ערניים לתופעות לוואי שיכולות להיגרם מן הטיפול ולכן יש להיות במעקב במרפאה האנדוקרינית במהלך הטיפול בהורמון גדילה. בשנתיים הראשונות לטיפול צפוי קצב גדילה מהיר פי שתיים עד פי ארבעה מן הקצב לפני טיפול. מצופה שהתוספת בגובה תהיה של אחת עד שתי סטיות תקן מן הקומה לפני טיפול. התגובה בשנה הראשונה לטיפול היא טובה יותר ככל שגיל המטופל צעיר יותר, ככל שרמות הורמון הגדילה נמוכות יותר וככל שמשך הזמן בו סבל המטופל מחסר הורמון גדילה היה ארוך יותר. הטיפול נמשך עד תום הגדילה של העצמות: 15 בבנות ו־17 בבנים.
פרופ' משה פיליפ הוא מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת
ומנהל המרכז הארצי לסוכרת נעורים במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית