החורף ממש בפתח, הטמפרטורות צונחות, עוד מעט שמיכות הפוך ייצאו מהארון ואצל הורים רבים שעון החול אוזל וכמה מהם על סף היסטריה. למה? כי הזאטוט עדיין לא נגמל ומעדיף לעשות את צרכיו בטיטול (ואפילו נהנה מכך).
מה הקשר לחורף?
בקיץ התינוק לבוש בבגדים קלים יותר, בעוד שבחורף הוא עטוף בכמה שכבות. לכן, בימים חמים הרבה יותר קל (להורה ולמכונת הכביסה) לעבור את שלב הביניים, בו התינוק עדיין לא שולט בסוגרים על פי ציפיות ההורים. הבעיה היא שהנוחות של ההורים לא בהכרח מתאימה לילדים.
הפורומים באתרי האינטרנט מוצפים בשאלות של הורים על גמילה מטיטולים, בין השאר משום שמדובר בתהליך מורכב, שבמהלכו עולות שאלות רבות שלכל אחת מהן יש לפחות יותר מתשובה אחת. אצל הילד עצמו מדובר בתהליך מורכב, המשלב בשלות פיזיולוגית עם תהליך פסיכולוגי.
בתהליך הפיזיולוגי, ההורים לא יכולים להתערב, אך בתהליך הפסיכולוגי יש להם בהחלט מה לומר, אולם בדרך כלל ההתערבות הזאת אינה מועילה ואף מזיקה. פעמים רבות מצוקות ובעיות מן העבר הרחוק והבלתי מודע של ההורים פורצות החוצה ומתערבות ברגל גסה בתהליך הבשלות של התינוק הרך.
תהליך הגמילה עלול לחשוף קונפליקט בין ההורים לתינוק?
בהחלט כן. ברמה הפסיכולוגית יש פער עצום בין המקום בו נמצא התינוק לבין המקום בו נמצאים ההורים. לדוגמה, ההורים מתייחסים לצואה (קקי, בלשון הילדים) כאל דבר מלוכלך ודוחה, בעוד שבעבור התינוק מדובר בתופעה קסומה, יצירת פאר היוצאת מגופו, עם צבע ומרקם מעניינים ביותר. אפשר לצייר עם החומר הזה ואפשר גם לפסל. את יצירת הפאר הזאת, הוא יכול לתת במתנה למי שהוא הכי אוהב באותו רגע ולרוב ההורים הם הזוכים, שאמורים להיות מאושרים.
האם בתהליך הגמילה עלולה להתפתח עצירות?
עצירות יכולה להיגרם כתוצאה מכעס שאותו מפגין התינוק כלפי המטפלים בו. הוא פשוט לא רוצה להעניק את המתנה הנפלאה הזאת. בהתנגשות תרבויות זו בין התינוק להורים יכולות להיווצר תקלות, שעלולות להידרדר למלחמה ממושכת ומסריחה.
באיזה גיל התינוק בשל מבחינה פיזיולוגית?
גם אם התינוק נורא רוצה, הוא לא יכול לשלוט על צרכיו עד להבשלת המנגנון העצבי האחראי על צרכים אלה, שהוא מאוד מורכב.
נכון, אפשר להפיק די מוקדם רפלקס מותנה של מתן שתן, כאשר מניחים את התינוק (אפילו מגיל חודש) על הסיר. אבל לא מדובר ביכולת שליטה, והתינוק ירוקן את שלפוחיתו גם במצבים אחרים. אין לצפות לשליטה רצונית לפני גיל שנה וחצי, וגם אז מדובר רק בניצן של שליטה רצונית, המתבטאת בכך שהילד יכול להזהיר את ההורים שהנה עומדת להגיע יציאה. בדרך כלל, עד שמתארגנים להגיע לשירותים או לסיר, המפגע התברואתי הוא כבר עובדה.
הבן של השכנה נגמל מטיטולים בגיל שנה וחצי ואילו הבת שלי, בת שנתיים וחצי, עדיין מסרבת לוותר על הטיטולים. מה אפשר לעשות?
טעות נפוצה של הורים היא להאמין שהתינוק שלהם הוא מכונה משומנת היטב ושההתפתחות היא על פי שעון שוויצרי. למעשה, קיים שוני רב בין ילדים בנוגע לזמן שבו הם מפתחים שליטה על הסוגרים. בגיל שנתיים, כ־ 50 אחוזים מהילדים יבשים כל הלילה, בגיל שלוש 75 אחוזים כבר יבשים בלילה ובגיל חמש כ־90 אחוזים מהילדים יבשים. כלומר, בגיל שלוש עדיין 25 אחוזים מהילדים מרטיבים בלילה, וזו לא תוצאה של חינוך קלוקל או חוסר החלטיות מצד ההורים.
כבר חורף. כדאי לדחות את הגמילה לימים חמים יותר?
טעות נפוצה מאוד של הורים היא לנסות בכוח לנצל את תקופת הקיץ וזאת בשל נוחותם שלהם. זה בסדר, אפשר לנסות, אך זה צריך לבוא כהמלצה לתינוק ולא כדרישה נוקשה מדי. אין מה לעשות, השעון הביולוגי של הבשלת המערכת העצבית לא מכיר בעונות השנה.
כן, אבל הגננת אומרת ש...
בעבור הורים טריים, הגננת היא אישיות דומיננטית, ממש מוסד. אבל הגננת היא אנושית ויש לה גם רצונות, שאינם בהכרח קשורים בטובת הילד, אלא בנוחות שלה. מאוד יהיה נוח שכל הילדים או לפחות כמה שיותר מהם יגמלו מהטיטולים כמה שיותר מוקדם. אין ספק שהריצה והחיפוש אחרי האוצר החבוי בחיתולים יכולה להתיש, אך זו לא סיבה ללחוץ יתר על המידה הילד או על הוריו.
הילד מושפע מילדים אחרים בגן?
ככל שיש בגן יותר ילדים גמולים, נוצר במקביל לחץ חברתי מתון, שהוא הרבה יותר טוב לילד מאשר לחץ מצד המטפלים שלו. אפשר לתת ללחץ החברתי המתון הזה לעשות את העבודה.
ילדים שמאחרים להיגמל מחפשים תשומת לב?
מבלי להיכנס לניתוחים פסיכואנליטיים, ברור שהצרכים מהווים בעיניי התינוק מחווה כלפי המטפלים בו ובעיקר ההורים. למעשה, נוצר דיאלוג סמוי באמצעות הצרכים. התינוק לומד מהר מאוד, שסביב הצרכים יש התרחשויות רגשיות בעלות עוצמה רבה. הוא יכול בין רגע לגרום להתרוצצות סביבו , ואם יש לו תחושה ששכחו ממנו קצת, הוא יכול להזכיר בין רגע, באמצעים דלים יחסית, שהוא למעשה מרכז העולם. מהר מאוד הוא מגלה שהוא יכול לזכות בקרבת אמו הודות ליציאות שלו, הוא לומד שהוא יכול לשלוט בסביבתו, הוא יכול לגרום לחרדה רבה אם הוא מתאפק ולא נותן יציאה. זה נותן לו תחושת כוח וביטחון. לכן, בעתיד יהיה צורך בהרבה יותר מסתם מוסכמה חברתית כדי לשכנע אותו להיפרד מנשק כל כך עוצמתי.
בכל זאת, איך ההורים יכולים לעזור לתינוק להיגמל?
כדי שהילד ירצה לנטוש את שפת היציאות, צריכות להיות לו דרכים אחרות ויותר יעילות, מעניינות ומהנות לתקשר עם סביבתו. אם הילד מרגיש חוסר ביטחון באמצעי תקשורת אחרים, הוא עלול לשמר את אמצעי השליטה ביציאות כדי ליהנות מתחושת שליטה. התפקיד העיקרי של ההורים, הוא להציע לילד דרכי תקשורת אחרות, לתמוך בילד בהתמודדות בתחומים חדשים אלה ולפרגן לו. כאשר הילד, יהיה בשל מבחינה פיזיולוגית וכאשר הוא יטעם מהדרכים המגוונות בהן הוא יכול לתקשר, וכאשר הרצון שלו להשתלב בחברת הילדים האחרים יאפשרו זאת הוא יגמל מהטיטול.
הילד שלי כבר נגמל, אבל יש לו פה ושם כבר תקלות. מה לעשות?
הרצון הבלתי נלאה של ההורים שהצאצא שלהם יהיה פאר היצירה ולא יכתים חס וחלילה את התדמית המושלמת שלהם, מביא אותם לפעמים לראות בילד רובוט קטן, שהתפתחותו סלולה. כל סטיה מהדרך, מעוררת חרדות אין קץ. כפי שלא כל הילדים מתפתחים באותו קצב, גם ההתפתחות של ילד מסוים אינה מתרחשת בקצב אחיד וגם לא בכיוון אחיד. אכן יש פה ושם נסיגות: ילד שכבר היה יבש וכביכול נגמל מחיתולים לפתע חוזר להרטיב. תקריות קטנות אך רבות משמעות בשביל הילד עצמו, יכולות לגרום לנסיגה.
גם "תקריות גדולות", כמו הולדת תינוק ומעבר לסביבה חדשה, יכולות להפריע לתהליך הגמילה לגרום לילד שכבר נגמל לחזור להרטיב. הורים חווים לעתים קרובות מחדש חוויות מילדותם הם בעת גידול ילדם. החוויות אינן מודעות לרוב וכפועל יוצא גם התגובות שהן מעוררות אינן בשליטה. לא פעם רואים הורים שתגובתם לנסיגה בגמילה של ילדם היא חסרת כל פרופורציה. הורה חייב להיות מודע לעצמו או לפחות לשאול את עצמו למה הוא מגיב באופן כה קיצוני להתפתחויות אצל ילדו.
מילות הקסם בליוויו של הילד בדרך החתחתים של ההתפתחות הן "זרימה", "פירגון" ו"מתינות". זרימה עם רצונותיו המתהווים של התינוק, עם הקצב שלו. פירגון למעשיו ועל ידי כך הענקת ביטחון עצמי. מתינות בתגובות.
חשוב לא להשתעבד לנוסחאות ולאמיתות גדולות ונוקשות. חשוב לא לבלבל בין רצונותינו כהורים לבין טובת הילד. הכירו את עצמכם לפני שאתם באים לעצב את דמותו של ילדיכם. אל תצפו שהוא יהיה רובוט ואל תנסו להפוך אותו לכזה.
ד"ר סרג' גרדשטיין הוא רופא ילדים ומומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית