עקב האכילס של נעלי עקב

מרבית הגברים שבינינו לעולם לא יבינו איך נשים עושות את זה. איך לעזאזל הן מצליחות לדלג בקלילות, כשלרגליהן נעלי עקב גבוהות? ההרגשה היא שאם ננסה את זה, אפילו לכמה דקות, נמצא את עצמנו מרוחים על הרצפה.

זה בדיוק מה שעבר בראשם של שלושה חוקרים אוסטרלים אשר לגמו להנאתם קפה בקפיטריה, כשלפתע ראו  מולם צעירה הצועדת מעדנות על נעלי עקב גבוהות. "ממבט חטוף נראה היה לנו שהיא לא הרגישה בנוח, משהו היה מעט שברירי באופן הליכתה", מספר ד"ר קרונין, מי שעמד מאוחר יותר בראש המחקר שניסה לבחון את השפעת ההליכה בנעלי עקב על סיכוני פציעה.

נראה שתגובת מרבית הנשים לסיטואציה זו תהיה שונה בתכלית מזו של הגברים. סביר שהן יחושו הזדהות עם הצעירה, ורבות אף יתהו בינן לבין עצמן "איפה היא קנתה את הנעליים האלה?". אבל בעבור שלושת החוקרים שתחום התמחותם הוא ביומכניקה, הצעידה על עקבים גבוהים היוותה אתגר מדעי רציני בהחלט. "התחלנו לחשוב מה באמת עובר על השרירים ועל הרצועות בצעידה על עקבים גבוהים", אמר ד"ר קרונין.

השפעת הנעליים על הבריאות שלנו
השפעת סוג הנעליים על בריאות ההולך, או במקרה זה ההולכת, היא נושא שנוי במחלוקת. אחת העדויות הבולטות לכך היא הפופולריות הגוברת של ריצה ברגליים יחפות, בעיקר בשל האמונה, שטרם הוכחה, שנעל הספורט המודרנית גורמת להחלשת כף הרגל ולערעור תחושת הגוף במרחב. על אף שמיליוני נשים ברחבי העולם משתמשות בנעלי עקב באופן יומיומי, רק מחקרים בודדים ניסו עד כה לבחון את מידת ההשפעה של הליכה בנעליים אלה על מרכיבים ביומכניים ועל סיכוני פציעה להם הנשים חשופות.

במחקר האוסטרלי המדובר השתתפו תשע נשים אשר צעדו בנעלי עקב גבוה במשך 40 שעות לפחות בשבוע, במשך שנתיים. קבוצת הביקורת הורכבה מנשים שנעלו נעלי עקב לעיתים נדירות, אם בכלל. טווח גילאי המשתתפות בשתי הקבוצות נע בין סוף שנות העשרה, העשרים והשלושים המוקדמות.

החוקרים ביקשו מנשות "העקבים הגבוהים" להביא את הנעליים המועדפות עליהן למעבדה. שם הן חוברו לאלקטרודות במטרה לעקוב אחר תנועות שריר-מפרק ואחר סמני תנועה זוהרים שהוצמדו לרגל. בנוסף, נערכה למשתתפות בדיקת אולטרא סאונד למדידת אורך סיבי שרירי "הסובך" (המוכר יותר כשריר "התאומים", האחראי על תנועת ה־flex או פשיטה של כף הרגל) .

כל הנשים צעדו על מסלול מיוחד באורך שמונה מטרים שמדד את מידת הכוח שהפעילו הרגליים על המשטח. קבוצת הביקורת צעדה על מסלול זה עשר פעמים ברגליים יחפות. קבוצת הניסוי צעדה אותו מספר פעמים, כשלרגליהן נעלי העקב הנבחרות שלהן.

שרירי כף הרגל שלכן פשוט עייפים
כפי ששיערו החוקרים, סגנון הליכתן של נשות "העקבים הגבוהים" היה שונה מזה של נשות "הנעליים השטוחות", גם כאשר הן צעדו ברגליים יחפות. אבל עומק ההבדלים בין הקבוצות הצליח להפתיע את החוקרים.

מתוצאות המחקר שפורסמו לאחרונה בכתב העת  Journal of Applied Physiology עולה, שתנועתן של הנשים מקבוצת "העקבים הגבוהים" התאפיינה בצעדים קצרים ונוקשים יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כף הרגל שלהן ניצבה פעם אחר פעם במצב מתיחה (Flex ). תנועה זו נמשכה גם כאשר נשות הקבוצה צעדו יחפות. כתוצאה מכך, סיבי השרירים האחראים לתנועת כף הרגל התקצרו, מה שהוביל להטלת עומס מכני גדול יותר על השרירים.

בקבוצת הביקורת, ההליכה התאפיינה במתיחת גידים, בדגש מיוחד על גיד אכילס, בעוד שבקבוצת "העקבים הגבוהים" ההליכה התאפיינה בעומס גבוה על השרירים. לדברי ד"ר קרונין, להבדל הביומכני הזה בין שתי הקבוצות יש חשיבות רבה. "כמה מחקרים הראו שהיעילות האופטימלית של חיבור גיד-שריר בזמן הליכה מתהווה כאשר השרירים נותרים באורך שווה בשעה שהגידים מתארכים. כשזה קורה, הגידים אוגרים אנרגיה אלסטית שמוחזרת לכף הרגל בשלב שבו היא מתרוממת מהקרקע לאחר הדריכה. גידים הרבה יותר קפיציים משרירים. וכך, על ידי כיווץ ומתיחה חוזרים ונשנים של שרירי השוק המכווצים ממילא, צעידתן של נשים המשתמשות בקביעות בנעלי עקב הופכת פחות יעילה, בין שהן צועדות על עקבים ובין שהן צועדות ברגליים יחפות. הן פשוט נאלצות להשקיע הרבה יותר אנרגיה בכל צעד ובכך מגבירות את עייפות שרירי כף הרגל".

אז מה עושים?
השאלה המתבקשת העולה מממצאים אלה היא: או קיי, אז מה?, האם זה באמת משנה אם שרירי השוק של האשה מתקצרים, ובוודאי כשהיא מעוניינת להימצא ב"חזית" האופנה? ד"ר קרונין מודה שזו שאלה קשה עבור מומחה לביומכניקה כמוהו. אסתטיקה ואופנה לא ממש "נופלות" בתחום העיסוק המדעי שלו. אבל סיכוני פציעה, בהחלט כן.

"אנחנו חושבים שמתח גדול בשריר, המתרחש בעת הליכה על עקבים גבוהים, עלול להגביר את סיכוני הפציעה" הוא אומר. (יש להפריד בין סיכון לפציעה כזו לבין פציעות כמעידה, סיבוב קרסול וכדומה, הנובעות לא פעם מחוסר ניסיון בהליכה בנעלי עקב). ממצאי המחקר מצביעים בבירור על כך שהסיכון לפציעה בקרב נשות "העקבים הגבוהים" נותר גבוה גם כאשר הן החליפו לנעלי ספורט או נעליים שטוחות אחרות. "לאשה המורגלת לנעלי עקב רוב ימות השבוע, תנוחת כף הרגל הופכת קבועה וההרגל נעשה קשה לשינוי", מסביר ד"ר קרונין.

המשתתפות במחקר היו צעירות שגילן הממוצע היה 25, מה שמצביע על האפשרות שלא צריך ללכת לאורך שנים בנעלי עקב כדי לסגל הרגלי הליכה לקויים.

אם גם את נמנית על אוכלוסיית המשתמשות הקבועות בנעלי עקב ומודאגת מאפשרות של פציעה, לד"ר קרונין יש עצה פשוטה עבורך: "אם הדבר ניתן, נסי לצמצם את השימוש בנעלי עקב לפעם פעמיים בשבוע, ואם הדבר לא אפשרי מבחינתך, לפחות השתדלי לחלוץ את הנעליים בכל פעם שאת יכולה, אם ליד השולחן בעבודה, בפגישה עם חברים (קרובים) ובודאי בבית".

דני טל הוא מומחה לכושר גופני במחלקה לחינוך ולקידום בריאות בכללית