ריטלין (Ritalin, Methylphenidate Hydrochloride) היא תרופה ממשפחת המעוררים שאותה ייצרה לראשונה יצרנית התרופות ציבה ( Ciba Pharmaceutical ) ב־1955 והיא נועדה לטיפול בעייפות כרונית, בדיכאון ובנרקולפסיה. כמו כן היא נועדה לסייע למטופלים להתגבר על תופעות הלוואי המרגיעות של תרופות אחרות.
בניסיונות שנעשו בחיות מעבדה התגלה כי התרופה מעודדת שלווה, ריכוז וקשב טובים יותר, והחוקרים המשיכו ופיתחו מהתרופה את החומר הפעיל מתילפנידייט שבו החל הטיפול בהיפראקטיביות כבר בשנות ה־50 של המאה ה־20.
בשנות ה־60 התרופה אף שווקה תחת השם ריטוניק (Ritonic) ונועדה לסייע בשיפור מצב הרוח ולעורר חיות. בשנות ה־70 של המאה ה־20 הראו מחקרים שונים שהחומר מתילפנידייט יעיל מאוד בטיפול בתסמינים השונים הקשורים בהפרעות קשב, והתרופה, ששמה הוחלף לריטלין, הותוותה לטיפול בהפרעות האלה. ב־1980, לאחר שהמכון האמריקני הלאומי לבריאות הנפש הכיר בהפרעת קשב באופן רשמי, החל השימוש הגובר בריטלין לטיפול בהפרעות קשב. מאז שנות ה־90, ריטלין הוא הטיפול התרופתי המיטבי, בשילוב טיפול התנהגותי־רגשי תומך, בהפרעות קשב.
למי ממליצים על הטיפול?
הטיפול מומלץ למי שסובלים מהפרעת קשב וריכוז משלב. הטיפול משתנה מאדם לאדם, שכן הפרעת קשב היא מצב כרוני (תמידי) שיש לה גם צדדים חיוביים לצד צדדים שליליים. מטרת הטיפול אינה לתקן או לשנות את האדם באופן קבוע. הטיפול נועד להשיג איכות חיים טובה יותר בתחומים של החיים שבהם נתקלים בקשיים ובהפרעות־תפקוד.
מי רשאי לתת מרשם לריטלין?
רופא או רופאה שתחום התמחותם הוא נוירולוגיה (ענף ברפואה העוסק בעצבים, במבניהם ובמחלותיהם), פסיכיאטר או פסיכיאטרית, או רופא או רופאת ילדים עם מומחיות מיוחדת בהתפתחות הילד. המרשם ניתן לאחר, שבוצע אבחון.
איך מבוצע האבחון?
קרא/י על כך כאן.
מה עושים אחרי שמקבלים את המרשם הראשוני לריטלין?
בהתאם להנחיות של הנוירולוגים, הפסיכיאטרים או המומחים להתפתחות הילד, רופא או רופאת המשפחה יכולים להמשיך את הטיפול ולרשום את מרשמי ההמשך לתרופה.
האם יש לתרופה תופעות לוואי מסוכנות?
לא. על אף שריטלין היא תרופה מוכרת יותר מ־50 שנה, ועל אף שבמהלך השימוש בה נעשו אלפי מחקרים שהוכיחו את יעילותה ובטיחותה, הטיפול בה עדיין מלווה מיתוסים רבים, שמהווים מכשול בעבור אלה שעשויים להיטיב את מצבם בענק משימוש מושכל בה.
• ריטלין אינה גורמת להתמכרות.
• ריטלין אינה פוגעת בתפקודי הגוף (תפקודי הכבד, הכליות, תמונת הדם וכדומה).
• ריטלין אינה מחמירה טיקים, אלא כנראה גורמת להפחתתם.
• ריטלין עשויה להיות יעילה גם לסובלים מדיכאון וחרדה.
• ריטלין אינה פוגעת בגדילה של ילדים ובני־נוער (וסך כל ההשפעה האפשרית על הצמיחה לגובה היא עד שני סנטימטרים במקרים שהשפעה כזו קיימת).
• ריטלין אינה ידועה כגורמת לתופעות לוואי ארוכות טווח.
• ריטלין היא אחת התרופות הבטוחות והיעילות ביותר.
ומה בנוגע לתופעות לוואי זניחות?
גם לאקמול יש תופעות לוואי, וכך גם לכל תרופה וובכלל זה ריטלין. כמו בשימוש בכל תרופה חשוב לשים דברים בפרופורציות ולשקול תמיד את היתרונות (שיפור איכות החיים היומיומית) לעומת תופעות הלוואי.
לריטלין מספר תופעות לוואי שכיחות, שניתן לצמצמן בהתאמה מיטבית של המינון, זמן הנטילה של התרופה במשך היום, או במעבר לתרופה שונה מאותה משפחה:
• פגיעה בתיאבון ובשינה (על כן מומלץ ליטול את התרופה עם האוכל ולא לקחת אותה בשעות הערב).
• ירידה במשקל.
• עלייה ברגישות לגירויים.
• עצבנות.
• כאבי בטן.
• כאבי ראש.
כל אחת ואחד מושפעים מהתרופה באופן שונה: כן, יהיו אנשים שיסבלו מכל תופעות־הלוואי הנפוצות האפשריות (וניתן לשנות להם את המינון ובכך להפחית את הופעתן), ויהיו כאלה שלא יסבלו מאף תופעת־לוואי. הדרך היחידה לדעת בוודאות מהן השפעות התרופה, היא ליטול אותה ולהיות במעקב אחר תופעות־הלוואי לצד השינוי המבורך ביכולת להיות קשוב.
איך הריטלין משפיע על המוח שלי?
80 עד 85 אחוזים מהנוטלים ריטלין יגיבו אליו היטב. כלומר, הם יזכו בשיפור משמעותי בפעילות היתר וביכולות הקשב.
בנוסף לכך צפוי שיפור מסוים בהתנהגות, ביחסים הבינאישיים ובביצועים הקוגניטיביים. התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובעוד על־פני השטח נדמה שהיא מרגיעה, למעשה, ברמה המוחית, היא פועלת באופן הפוך, כלומר: מעוררת.
מנגנון הפעולה הידוע של מתילפנידייט (החומר הפעיל בריטלין על נגזרותיו השונות) מעלה את רמות המוליך העצבי דופאמין במוח ובכך מתקן את חוסר האיזון בין מספר מעבירים עצביים באונה המצחית (אחד מחלק המוח, המחולק למספר אונות), חוסר איזון שהוא, ככל הנראה, אחד הגורמים להפרעה בקשב.
העלייה ברמות הדופאמין מאפשרת למי שסובלים מהפרעה בקשב שני דברים עיקריים: שליטה עצמית גבוהה יותר וצורך מופחת להתנהג באופן היפראקטיבי.
חוקרים: ריטלין משפרת שיווי משקל
מחקר מבוקר שבוצע באוניברסיטת בן־גוריון והמרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כליית, קובע כי תרופת הריטלין, הידועה כתרופה לילדים הסובלים מהפרעות קשב, משפרת גם את בקרת שיווי משקל בעמידה בילדים הללו, במיוחד בעת שהילדים עסוקים בפעילות הדורשת חלוקת קשב.
המחקר - שפורסם לראשונה בינואר 2009, הוא ראשון מסוגו שבדק באופן כמותי את בקרת שיווי המשקל ומצא שיפור במערכת בקרת שיווי משקל בעמידה כתוצאה משימוש בריטלין. תוצאת המחקר מתווספת למחקרים אחרים שמצביעים על שיפור בתפקודים נוספים כתוצאה משימוש בתרופה זו.
במחקר השתתפו 24 ילדים בקבוצת הגיל שמונה עד 16 שנים שסובלים מהפרעת קשב. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. לקבוצת המחקר ניתנה תרופה מסוג ריטלין, ולקבוצת הביקורת ניתנה תרופה מסוג פלסבו ריטלין (תרופת דמה).
ממצאי המחקר מראים כי קיים שיפור מובהק בפרמטרים כמותיים מערכת בקרת שיווי משקל בעמידה כתוצאה מהשימוש בריטלין. מחקרים נוספים יבדקו האם לטיפול בריטלין השפעה דומה גם על סוגי מחלות אחרות שפוגעות במערכת התנועה.
המחקר בוצע על ידי הסטודנטית לרפואה טליה יעקובי־פולישוק במעבדה לחקר התנועה ושיקום ע"ש שוורץ, בהנחיית ד"ר יצחק מלצר מהמחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות, וד"ר זמיר שורר, מהמחלקה לנוירולוגיית ילדים במרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית.
ד"ר איריס מנור היא פסיכיאטרית לילדים ומנהלת המרכז לקשב וריכוז במרכז במרכז בריאות הנפש גהה, מקבוצת כללית