שימוש שגרתי באקמול קשור בשיעורים גבוהים יותר של אסתמה, מחלת ריאות חסימתית וירידה בתפקוד ריאתי. כך עולה ממחקר שפורסם בעיתון הרפואי American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine
מחקרים בבעלי חיים הראו שכמויות גדולות של אקמול מפחיתות את כמות הגלוטטיון ברקמות הריאות. מדובר בחומר שקשור לעקה (סטרס) החימצונית, מסבירים ד"ר טרישה מקייבר ועמיתיה מבית החולים העירוני בנוטינגהם, אנגליה. עם זאת, לא ברור האם ממצאי הניסויים האלה מצביעים על השפעה על מחלה בדרכי הנשימה.
המחברים בדקו מידע מהסקר הלאומי השלישי על בריאות ותזונה, שבוצע בין השנים 1988 ו־1994 בארצות הברית. בסקר השתתפו 13,492 אנשים, ש־6.9 אחוזים מהם סבלו מאסתמה, 11.8 אחוזים סבלו ממחלת ריאות כרונית ו־ 2.8 אחוזים סבלו משתי המחלות גם יחד.
4.3 אחוזים מהנשאלים דיווחו על שימוש יומיומי באקמול. 8.2 אחוזים נוספים דיווחו על שימוש יומיומי באספירין ו־2.5 אחוזים מהמשתתפים בסקר דיווחו על שימוש יומיומי באיבופן.
השימוש באקמול נקשר בעלייה בסיכון לאסתמה במגמה של מינון־תגובה: ככל שהמינון היה גבוה יותר, כך גדל גם הסיכון לפתח את המחלה. השימוש היה כרוך גם בסיכון מוגבר למחלת ריאות כרונית.
הסיכון המוגבר נשאר גם אחרי שנעשה ניתוח סטטיסטי שלקח בחשבון השפעות של משתנים כמו עישון, מצב נוגדי החמצון, גיל, משקל ומין. גם תפקוד הריאות היה מופחת משמעותית בקרב אלה שהשתמשו באקמול מדי יום. מנגד, שימוש באספירין או איבופן (ארטופן, אדויל וכו') לא נקשר למחלה בדרכי הנשימה. אין בכך משום המלצה גורפת להימנע משימוש באקמול (דקסמול, קודברול וכו'), "אך יש לשקלל את הסיכון האפשרי של אקמול על ידי השוואת היתרונות והחסרונות של השימוש בו עם שימוש בתרופות אחרות", מייעצים ד"ר מקייבר וחבריה לצוות המחקר.
אקמול בשמותיו השונים נחשב לתרופה מאד בטוחה ויעילה בשיכוך כאבים קלים עד בינוניים, עם מיעוט תופעות לוואי יחסית לתרופות אחרות, מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים כמו אדויל,נורופן, ארטופן, אביטרן ונקסין שמרבים להשתמש בהם גם ללא מרשם רופא.
עם זאת, אין תרופה בטוחה לחלוטין, והמחקר הזה מוכיח את האקסיומה הזאת. יש להימנע משימוש ממושך בתרופות שלא לצורך, ויש לשקול את הצורך בטיפול התרופתי מול הנזקים האפשריים שהוא גורם, ולהחליט אם התועלת עולה על הנזק האפשרי בכל סיטואציה לגופה.
ד"ר שמואל גבעון הוא מומחה לרפואת משפחה בכללית |