הנחירות והיכולת השכלית

ילדים בני חמש שנוחרים או סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה משיגים ציונים נמוכים יותר במבחני ביצוע, זיכרון ואינטליגנציה בהשוואה לילדים אחרים. כך נמסר לראשונה במחקר שפורסם בשנת 2004 בכתב העת הרפואי Pediatrics. 

האם מדובר בתופעה נפוצה?
ד"ר דניאל גוטליב וחבריו מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון ערכו מחקר שבחן 205 ילדים בני חמש. לפי השאלונים שמולאו על ידי ההורים, 30 אחוזים מהילדים סבלו מהפרעות נשימה בשינה: נחרות קבועות, נשימה רועשת או דום נשימה.

הילדים עברו סדרה שלמה של מבחנים לבדיקת הכישורים המוחיים שלהם. נראה שהיכולת המוחית הכללית הייתה גרועה משמעותית בילדים שסבלו מהפרעות שינה (105.9 נקודות  לעומת 111.7 נקודות שצברו ילדים בריאים).

 "ההבדל שזוהה במנת המשכל (IQ) בקשר להפרעות נשימה בשינה גדול יותר מזה שקשור לרמות גבוהות של עופרת בדם בילדים שחיים קרוב למפעלים שמעבדים עופרת, ולמעלה מפי  שניים מזה שקשור לרמות פחות גבוהות של עופרת בדם", אמר ד"ר גוטליב. נמצאה גם ירידה בזיכרון, בריכוז ובפעולות אחרות שדורשות תאום בין־חושי. 

ד"ר קרל הנט וחבריו מהמכון הלאומי למחלות לב, ריאות ודם במרילנד, ארצות הברית, השוו את התוצאות של בקרת זיכרון ביתית של אירועים במערכת הלב והנשימה עם הביצועים  ההתפתחותיים והמוחיים של 256 ילדים בגיל 92 שבועות. 

הבקרה הביתית רשמה אירועים של דום נשימה ודופק איטי, ונמשכה עד שעברו שלושה חודשים רצופים ללא אירועים משמעותיים כאלה. הילדים עברו הערכה בעזרת כלים מקובלים ברפואה. מתוך 138 העוללים שנולדו כולם במועד, חוו חמישה או יותר אירועים במהלך של 175 שעות מעקב רצופות או יותר, בהשוואה ל־52 (44 אחוזים) מתוך 118 ילדים שנולדו טרם זמנם. בין העוללים שנולדו במועד, אלה שפיתחו חמישה או יותר אירועים של דום נשימה, צברו 97.7 נקודות במבחנים, בהשוואה ל־103.6 נקודות שצברו התינוקות שלא חוו שום אירועים כאלה.

מדובר בהבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית. הבדל משמעותי נוסף נצפה בקרב התינוקות שנולדו לפני המועד: 95.8 לעומת 100.4, בהתאמה. לדברי החוקרים, תינוקות שפיתחו בין אחד לארבעה  אירועי הפרעת נשימה לילית במהלך המעקב, לא היו שונים משמעותית בניקוד שצברו מהתינוקות שלא חוו אירועים כאלה כלל. 

האם הפרעות שינה מסוכנות יותר לילדים בהשוואה למבוגרים?
"ילדים עלולים להיות רגישים במיוחד להפרעות נשימה ליליות, בעיקר אם הן מתחילות במהלך הינקות והילדות המוקדמת", כותב ד"ר הנט במאמר מערכת שמתלווה לפרסום, "אולי משום שמערכת העצבים המרכזית שלהם לא גומרת להתפתח עד תום הילדות או אפילו ההתבגרות. האתגר הנותר, מסובך ככל שיהיה, הוא להגדיר באיזה גיל, ובאילו אמצעים, יש צורך בהתערבות כדי למנוע הפרעה התפתחותית והתנהגותית מתמשכת".

תינוקות לא מעטים סובלים מהפרעות בשינה עקב אף סתום, אדנואידים מוגדלים, אלרגיה, שקדים מוגדלים ועוד. מסתבר שזה מזיק יותר מסתם הצטננויות חוזרות ותינוק עצבני. נראה שאנחנו צריכים להיות ערנים יותר לשנתם של התינוקות שלנו, ולפעול ביתר נחישות כדי לפתור את ההפרעות המתרחשות, כדי למנוע פיגור בהתפתחות הפסיכומוטורית.
 
ד"ר שמואל גבעון הוא מומחה ברפואת משפחה בכללית