ארתרוסקופיה היא שיטה ניתוחית המאופיינת בפולשנות זעירה למפרקים, והיא אחת הדוגמאות הטובות לכניסתו של עידן ההייטק לחדר הניתוחים.
מה הבדל בין ניתוח רגיל לבין ניתוח ארתרוסקופיה?
בניתוחים המבוצעים על־פי הכירורגיה הקלאסית, פותחים פתח גדול על מנת להגיע לאיבר ולטפל בו. אנדוסקופיה היא טכניקה כירורגית לבדיקה רפואית, לביופסיה ולניתוח באמצעות החדרת צינור ובו סיב אופטי או מצלמה. הצינור הזה מוחדר לחללים שונים בגוף דרך פתחים טבעיים בגוף או דרך חתך בעור. הארתרוסקופיה משתמשת באנדוסקופיה כדי לבצע פעולות שונות בתוך מפרקים.
בניתוח ארתרוסקופיה, המנתח האורתופד נכנס לחלל המפרקי, כמו ברך או ירך, דרך חתכים זעירים. המנתח נעזר במצלמה המחוברת לעינית, שבעזרתה ניתן לסרוק את המפרק, לאבחן בעיות ולטפל בהן במכשירים מתאימים.
יש האומרים שהכירורגיה הקלאסית מאפשרת למנתחים להביא לידי סיפוק את יצר החטטנות הטבוע בהם, בעוד שהכירורגיה הארתרוסקופית מאפשרת למנתחים להביא לידי סיפוק את יצר המציצנות החבוי בהם.
האם ניתוח ארתרוסקופיה יעיל יותר?
ארתרוסקופיה יכולה להיות מילה נרדפת לקידמה, אבל ארתרוסקופיה היא לא מילת קסם לכל בעיה. היתרון הגדול של הטכנולוגיה הארתרוסקופית הוא באפשרויות שהיא מציעה, שעד לא מזמן נחשבו למדע בדיוני ובהן: תפירת מניסקוס בברך, שחזור לברום בפרק הירך, תפירת גידים בכתף או השתלת סחוס בקרסול. ארתרוסקופיה היא שיטה ניתוחית הייטקית, אשר מפחיתה את הנזק למטופל. ארתרוסקופיה היא טכנולוגיה שנסמכת על מצלמות זעירות, מסכי אל.סי.די באיכות גבוהה וסיבים אופטייים עם רזולוציה מעולה - שכולם יחד וכל אחד לחוד נהפכו להיות חלק בלתי מעולם המושגים הכירורגי.
למה המפרקים שלנו נוטים להיפגע?
המפרקים בגוף שלנו חיונים מאוד כיוון שהם מאפשרים למערכת השלד לנוע. עם זאת, לחופש התנועה הזה יש מחיר כבד של פגיעות יתר - הן ברצועות המייצבות את המפרקים והן במבנים התוך־מפרקיים שמסייעים לתנועה חלקה, כגון סחוס מפרקי ומניסקוס.
מה זה "ארתרוסקופיה של הברך?"
הברך היא המפרק הגדול ביותר בגוף ואחד המורכבים מבחינת התנועה והתפקוד. זו הסיבה שהברך עולה לכותרות לעתים קרובות למדי, כאשר היא נפגעת. לשמחתנו, הברך היא מפרק נגיש למדי מבחינה ארתרוסקופית, כך שבמודעות הציבורית כשמדברים על ארתרוסקופיה בכלל, מיד עולה המחשבה על "ארתרוסקופיה של הברך". אמנם הארתרוסקופיה מאפשרת לנו להיכנס עם מצלמה כמעט לכל מפרק בגוף, אולם כיוון שהברך נפגעת לעתים קרובות בפעילויות ספורט וגם ביומיום, חלק גדול מהטכניקות הניתוחיות פותחו בעבור הברך. לכן, במשך השנים הברך כיכבה כמפרק העיקרי שמטופל דרך ארתרוסוקפיה.
הברך מורכבת משלושה תת־מפרקים או מדורים שונים, כאשר לכל אחד מהם יכול להיות בעיה משלו. פגיעות סחוס, קרעים במניסקוסים וברצועות הצולבות - הן הבעיות הנפוצות ביותר בברך שניתן לאבחן ולטפל בהן באמצעות הארתרוסקופיה.
האם נדרשת הרדמה לניתוח ארתרוסקופיה?
הניתוחים הארתרוסקופיים מתבצעים על־פי רוב בהרדמה כללית או אזורית (ספינאלנית/אפידוראלית). כשהגוף או האיבר רדום, המנתח מבצע שני חתכים או יותר בעור, שדרכם מחדירים למפרק - כמו ברך - צינורית המכילה ציוד אופטי. כדי שהתמונה תהיה באיכות טובה, ממלאים את חלל הפרק בנוזלים פיזיולוגים, כך שהמצלמה והמכשירים "שוחים" בתוך המפרק.
לסיום, משהו אישי: בתחילת הקריירה שלי כמנתח, אי שם בשנות ה־80 של המאה הקודמת, נדרשה מהמנתח, מיומנות מנואלית ברמת העבודה ולא פעם שמעתי ממוריי את המשוואה הבאה: "מנתח גדול = חתך גדול". חלפו השנים ומיומנויות אלה אינן נחוצות כפי שהיה בעבר - הן ברמת ההיכרות עם המפרק והן ברמה הטכנית של ביצוע פעולות במכשור זעיר תוך המפרק השלם - ולכן המשוואה ההיא השתנתה: "מנתח גדול = חתך קטן".
ד"ר דוד מורגנשטרן, מומחה בכירורגיה אורתופדית ועמית ראשון בישראל ברפואת ספורט, הוא המנהל הרפואי של המרכז לרפואת ספורט במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית |