אנמיה (Anemia) היא שם כולל לכמה מחלות, שהמשותף לכולן: תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בתאי דם אדומים, שיכולים לשאת את ההמוגלובין. אולם לפני שמדברים על אנמיה בכלל ועל אנמיה בקרב ילדים בפרט, חשוב להבין כמה מושגים בסיסים על הדם ותפקידיו.
הדם הוא נוזל צמיגי וניתן לחלק אותו לשני מרכיבים עיקריים: החלק הנוזלי (פלזמה) שתופס 55 אחוזים מהרכב הדם והחלק התאי שתופס 45 אחוזים מנפח הדם. מקור צבעו הארגמני של הדם הוא בתאי הדם האדומים.
מה תפקידם של תאי הדם האדומים?
תפקידם של תאי הדם האדומים (אריתרוציטים) הוא לשאת חמצן שקשור לברזל לכל אחת מרקמות הגוף, ובד בבד להרחיק מהן פחמן דו־חמצני, שהוא מוצר פסולת של הרקמות.
מה הקשר בין תאי הדם האדומים לבין המוגלובין?
תאי הדם האדומים מורכבים בראש וראשונה ממים ומחלבון אדום הקרוי המוגלובין - ובו טמון סוד כוחו של התא האדום בנשיאת החמצן, שהוא תנאי הכרחי לקיום החיים. החלק המרכזי במבנה של ההמוגלובין הוא חלקיק (אטום) של ברזל שנצמד לחמצן כמו מגנט. יכולתו של ההמגלובין לקשור לעצמו חמצן בריאות ולשחרר אותו ברקמות הגוף.
איפה נוצרים תאי הדם האדומים?
שלושת הסוגים של תאי הדם - אדומים, לבנים וטסיות - נוצרים במוח העצמות ומקורם בסוג אחד ויחיד של תאים, הנקראים תאי נבט או תאי אב. במהלך השינויים העוברים על תאי הנבט, הם נהפכים לאחד משלושת הסוגים של תאי הדם.
קצב הייצור של תאי הדם מבוקר ומאוזן על־פי הצרכים של פעילות גופנו ושל מצב נפח הדם. לדוגמה, לאחר פעילות גופנית מאומצת, שגורמת לירידה בתכולת החמצן בגוף, הכליות משחררות לדם הורמון בשם אריתרופוייטין, הממריץ את מוח העצם לייצר תאי דם אדומים נוספים.
מהן הסיבות להופעת אנמיה?
אנמיה תתפתח באחד משלושת המצבים הבאים :
• דימום מוגבר.
• ייצור מופחת של תאי דם אדומים.
• הרס מוגבר של תאי דם אדומים.
הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות אנמיה היא דימום, אבל הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות אנמיה בקרב ילדים היא חוסר בברזל, שעל־פי רוב נובע מבעיות תזונה ועיכול.
היילוד הבריא נולד עם רמה גבוהה של המוגלובין, אשר מתפרק במהלך החודשיים או שלושת החודשים הראשונים לחייו. הברזל שמשתחרר מכדוריות הדם האדומות של היילוד, נותר בגוף ומשמש לייצור דם עד גיל ששה או תשעה חודשים. אנמיה שמתפתחת לאחר גיל זה ועד גיל שנתיים, נובעת משימוש בפורמולות שלא חוזקו בתוספת ברזל או מכמויות גדולות מדי של חלב פרה, שספיגת הברזל ממנו פחות יעילה.
מהם המאפיינים החיצוניים של אנמיה בקרב ילדים?
המאפיין הבולט יהיה חיוורון. חלק מהילדים יהיו גם לא שקטים. תופעה נוספת, אם כי לא מאד שכיחה, היא הנטייה להכניס לפה דברים לא שיגרתיים כגון קרח או חול. כאשר רמת ההמוגלובין יורדת באופן משמעותי יותר, יכולים להתפתח סימנים אופייניים נוספים: עצבנות יתר, חוסר תיאבון, דופק לב ונשימה מהירים.
בגיל מבוגר יותר למחסור בברזל עלולה להתלוות גם ירידה בכושר הקשב והריכוז, בעירנות וירידה בהישגים בלימודים.
איזה עוד סיבות יכולות לגרום לאנמיה בקרב ילדים?
הסיבה השכיחה ביותר של אנמיה בקרב ילדים היא מחסור בברזל, אך יש סיבות רבות אחרות:
• אנמיה שנובעת מדימום - יכולה להופיע בעקבות תאונה, פציעה או ניתוח.
• אנמיה שנובעת מייצור מופחת של כדוריות אדומות - יכולה להתפתח בכתוצאה ממחסור בוויטמין B12 או מחסור בחומצה פולית.
• בקבוצת האנמיות שמתפתחות בעקבות הרס מוגבר של תאי דם אדומים נמצא מחלות גנטיות ותורשתיות, הכרוכות בהרס מוגבר של תאי דם אדומים. לדוגמה, נזק לתאי הדם האדומים שנגרם כתוצאה מפעילותה של מערכת החיסון עצמה - שפעילותה משתבשת והיא מזהה את כדורי הדם האדומים כגופים זרים ולכן הורסת אותם.
• מחסור באנזים G6PD - האנזים G6PD נמצא בכל תאי הגוף ותפקידו להגן מפני נזקי חמצון, הנגרמים בחילוף החומרים. אנזים זה חשוב במיוחד לתפקוד התקין של כדוריות הדם האדומות. הפרעת תפקוד ומחסור באנזים G6PD הם הבעיה האנזימטית התורשתית הנפוצה ביותר בעולם ויותר מ־400 מיליון אנשים ברחבי תבל לוקים בה. מקור ההפרעה הוא באחד הגנים שיושבים על כרומוזום X. בישראל, אנחנו שומעים לעתים קרובות על הטיפוס הים תיכוני של המחלה והוא ידוע גם בשם העממי "אלרגיה לאכילת פול". חסר באנזים G6PD נפוץ בשיעור גבוה יותר בקרב יוצאי כורדיסטאן וצפון עיראק, אך הבעיה מוכרת גם בעדות נוספות.
• טלסמיה - סוג נוסף של מחלה תורשתית הגורמת לאנמיה נקראת טלסמיה. זו היא קבוצת מחלות תורשתיות בחומרות שונות, שמקורן בליקוי בייצור אבני הבנין של ההמוגלובין. כתוצאה מכך, כדוריות הדם האדומות נהפכות לשבירות וחשופות להרס. המחלה נדירה, אבל שכיחה יותר בארצות הים התיכון, צפון אפריקה ודרום מזרח אסיה. למרבה המזל, רוב החולים במחלה זו בארץ סובלים מצורתה הקלה, אשר עלולה להתבטא באנמיה קלה בלבד.
• אנמיות נדירות עוד יותר קשורות בצורות לא תקינות של כדוריות הדם האדומות וסוגי המוגלובין פתולוגיים. יש גם אנמיות שנובעות מפגמים בפעילות מוח העצמות, שמתבטאים בירידה בייצור של ההומוגלובין.
איך אפשר למנוע אנמיה שנובעת מחוסר ברזל?
הטיפול באנמיה שנובעת ממחוסר בברזל מבוסס על המלצות שונות שגובשו על־ידי ועדת מומחים במשרד הבריאות. הטיפול המונע נסמך על תזונה נכונה:
הנקה בלעדית לפחות עד גיל ארבעה חודשים. הברזל בחלב האם נספג ביעילות הגבוהה פי שניים עד שלושה בהשוואה לתינוק הניזון מתחליפים המבוססים על חלב פרה.
לתינוקות שאינם ניזונים מחלב אם, יש לתת תחליפים המועשרים בברזל. תחליפים מסוג זה יש להציע גם לתינוקות שחלב אם איננו המרכיב הבלעדי בתזונתם.
הוספת מזון משלים עשיר בברזל ודייסות מועשרות בברזל לתפריט של התינוק.
גם מעבר לגיל שנה, חשוב להמשיך ולהזין את הילד במזונות עשירים ומועשרים בברזל.
להציע לתינוקות חלב פרה לא מוקדם יותר מגיל שנה.
מתן תוסף ברזל לכל תינוק מתום החודש הרביעי עד תום החודש ה־12 לחייו. מינון התוסף יהיה 7.5 מ"ג (שלוש טיפות של תכשיר טיפטיפות פריפל 3 ליממה) ו־15 מ"ג (שש טיפות) ליממה מתחילת החודש השביעי ועד תום החודש ה־12, וזאת ללא קשר לרמת ההמוגלובין שבדם התינוק ולרמות הברזל בתפריט שלו.
בדיקה של רמת ההמוגלובין לכל התינוקות בגיל שנה.
הגבלת שתייה של תה מכל סוג בתינוקות כדי למנוע הפרעה בספיגת הברזל.
מעבר לטיפול המניעתי, במקרים שבהם מתפתחת אנמיה ינתן טיפול באחד מתכשירי הברזל עם או בלי חומצה פולית בהתאם לצורך - וזאת על פי שיפוטו של רופא הילדים.
ד"ר יורם בלשר הוא מומחה ברפואת ילדים בקבוצת כללית והעורך הרפואי של ערוץ בריאות הילדים באתר הכללית