אמנם היא פחות נפוצה מכפי שהיתה במאה ה-19, אבל העגבת עדיין כאן וגם אצלנו בישראל: ב-2003 התגלו בארץ 202 מקרים חדשים. לא ידוע כמה אנשים חלו בעגבת, אך לא אובחנו.
הגורם למחלה הוא חידק ששמו טרפונמה פלידום. המחלה מדבקת ועוברת במגע מיני.
איך מזהים את המחלה?
יש בדיקה שמשמשת כבדיקת סקירה (בדיקה ראשונית) לעגבת: בדיקת נוגדן VDRL. ורופא המשפחה שלכם יכול לתת לכם הפנייה אליה. לוקחים לכם דם, ואחרי כמה ימים מקבלים תשובה. בדיקת ה-VDRL אינה ספציפית, כלומר גם אם התשובה חיובית לא בטוח שיש לכם עגבת, כיוון שהנוגדן קיים גם בהרבה אנשים בריאים וגם בהרבה מחלות אחרות. אם התשובה תהיה חיובית, יהיה צורך בבדיקת דם נוספת של נוגדנים יותר ספציפיים.
איך נראית עגבת?
בשלב הראשון, כשבועיים לאחר המגע המיני שבו נדבקת, מופיע כיב (מין פצע כזה או כתם אדום גדול) על איבר המין. הפצע הזה לא כואב. שלב זה מכונה "עגבת ראשונית", והנגע מכונה "נגע עגבתי" או "כיב עגבתי" (ובאנגלית: Chancre).
השלב השני מופיע מספר שבועות לאחר שהפצע הראשוני נעלם ומאופיין בחום ופריחה בהירה על הגוף (שמופיעה גם על כפות הידיים והרגליים) ובנפיחות בבלוטות הלימפה.
לפעמים מגלים את המחלה רק בשלב השלישי, שבו מופיעים גידולי עגבת, שנראים כמו מצבורים תת-עוריים של רקמה רכה. בשלב השלישי, חיידקי המחלה כבר חדרו למוח וקרוב לוודאי שגרמו – או שהם עומדים לגרום - נזקים בלתי הפיכים ללב ולמערכת העצבים (כמו עיוורון, שיתוק, ועוד כל מיני תופעות נוירולוגיות לא סימפטיות במיוחד).
מה אני מרגיש/ה?
הנגע הראשוני לא כואב. אם מתעלמים ממנו, הוא חולף לאחר מספר שבועות גם ללא טיפול.
אם זה מה שקרה, אתם מגיעים בעצם לשלב השני של המחלה, ואז מופיעים חום, הרגשה כללית רעה, כאבי פרקים ופריחה. הפריחה הזו אופיינית, והיא מופיעה על הגוף ועל כפות הידיים והרגליים.
אם גם השלב השני של המחלה לא טופל, הוא עובר, ובשלב השלישי, לאחר שנים, עלולים להופיע סימנים הנובעים מנזקי המחלה, כמו: חולשה בגפיים, בעיות בשיווי משקל, בעיות תחושתיות, כאבים בגוף בגלל גידולים תת-עוריים, חולשה כללית ופגיעה במסתמי הלב. אחר כך יכולים להגיע גם השיתוק והעיוורון.
איך אני יודע/ת שזה עגבת?
לפצע של עגבת בשלב הראשון ולפריחה של עגבת בשלב השני יש מראה אופייני. לכן רופא המתמחה בנושא יכול לאבחן את המחלה (או לפחות לחשוד שמדובר בה) כבר על-סמך בדיקה גופנית. לרוב, יילקחו גם בדיקות דם לוודא את הימצאותם של נוגדנים לחיידק הגורם למחלה.
ישנן מספר בדיקות שמאפשרות גם לבצע אבחנה מדויקת וגם לבדוק את התגובה לטיפול. בעגבת בשלב הראשון אפשר גם לקחת דגימה מהפצע ולזהות את החיידקים תחת מיקרוסקופ.
תצטרכו ללכת לרופא כדי לקבל אבחנה וטיפול. ותצטרכו לומר לבן/בת הזוג. אם קיימתם יחסי מין, קרוב לוודאי שהדבקתם. אם גיליתם את המחלה בשלב שבו יש כיב על איבר המין – זה אומר שאתם עדיין בשלב הראשון וזה טוב.
זה טוב כי המחלה עדיין לא התפשטה בגוף, הטיפול קל ופשוט ולא יוותרו סיבוכים.
אם גיליתם את המחלה מספר חודשים לאחר שהכיב נעלם, ואתם בשלב שבו הופיעה פריחה, אתם בשלב השני של המחלה. אם עוד לא נבדקתם על-ידי רופא, זה הזמן לעשות את זה – אבל ממש ממש בריצה. כי בשלב זה ייתכן שהחיידקים כבר נכנסו לזרם הדם, ייתכן שהגיעו למוח, ואתם חייבים טיפול יעיל על מנת למנוע נזקים עתידיים. לאחר חודשים (ואפילו שנים), המחלה נכנסת לשלב שלישי, היכול להתבטא בכל הנזקים האיומים שתוארו כבר. בשלב זה אי אפשר לטפל בסיבוכים שכבר נגרמו, אבל אפשר למנוע החמרה נוספת.
איך מטפלים בעגבת?
אנטיביוטיקה מרפאת את המחלה. אם לוקחים אותה בזמן (כמה שיותר מוקדם והכי טוב בשלב הראשון של המחלה) נרפאים ונמנעים מסיבוכים.
הפצע הראשוני חולף כעבור שלושה עד שישה שבועות גם ללא טיפול, אולם החיידק ממשיך להתרבות בגוף. למעשה, ללא טיפול החיידק ימשיך לעשות נזקים. הטיפול מאוד יעיל, ואם מקבלים אותו לפני שנגרמו נזקים בלתי הפיכים, המחלה תחלוף תוך מספר ימים.
אם מקבלים את הטיפול רק בשלב השני, בדרך כלל הנזקים שנגרמו אינם חמורים כמו בשלב השלישי ואפשר עדיין להכחיד את החיידק ולהיפטר מהמחלה. אם מקבלים טיפול רק בשלב השלישי, לאחר שנגרמו נזקים לאיברי גוף, אי אפשר לתקן את הנזק שנגרם.
האם צריך מרשם לקניית התרופה?
כן, ואפשר לקבל מרשם מרופא המשפחה. התרופה היא אנטיביוטיקה מסוג פניצילין, שמופיעה בשמות מסחריים שונים. התרופה יעילה מאוד בהכחדת החיידק. לרוב היא ניתנת בזריקות.
קונדומים עוזרים?
קונדומים מורידים באופן משמעותי את הסיכון להידבק במחלה (אבל! אם יש פצע באיזור שאינו מכוסה על-ידי הקונדום, למשל על שק האשכים, הקונדום לא יגן). כמובן שעדיין אפשר להידבק במחלה ביחסי מין אוראליים לא מוגנים.
10 דברים שלא ידעתם על העגבת
1. העגבת היא אחת המחלות המתועדות העתיקות ביותר בתולדות המין האנושי. עדויות לקיומה מופיעות כבר אצל אבי הרופאים, היפוקרטס היווני, שכתב על המחלה כבר במאה החמישית לפני הספירה.
2. במשך מאות השנים שבהן לא היה למחלה כל טיפול גם היה קשה מאוד לאבחן אותה, כיוון שהתסמינים שלה בשלביה השונים דומים כל-כך לתסמיני מחלות רבות אחרות. זו הסיבה שבעגבת דבק הכינוי "החקיינית הגדולה".
3. בשנות ה-40, עם גילוי הפניצילין השכיחות של הסיפיליס במדינות המתפתחות החלה לרדת, אם כי עד היום מתגלים בארצות הברית 36 אלף מקרים חדשים בכל שנה.
4. עד להופעת הפניצילין, לא היה לעגבת טיפול כלל והרופאים ניסו דברים שונים ומשונים – כולל מתן כספית לחולים.
5. החיידק נכנס לזרם הדם כבר מספר שעות לאחר ההדבקה.
6. סיבוכים מאוחרים של המחלה (כגון שיתוק, עיוורון, פגיעה לבבית, גידולי עור) נוטים להופיע יותר בגברים שלא קיבלו טיפול מאשר בנשים שלא קיבלו טיפול.
7. אם נדבקים ממין אוראלי, הפצע האופייני של השלב הראשון של המחלה (הכיב העגבתי) עשוי להופיע בתוך הפה.
8. הסטטיסטיקה במדינות המערב מעלה, כי 14 אחוזים מהנדבקים בסיפיליס נדבקו ביחסי מין אוראליים.
9. בניגוד למה שחלק מהגברים חושבים, השתנה לאחר קיום יחסים אינה מגינה בפני הדבקה. גם לא השתנה חזקה במיוחד. הכל מיתוסים.
10. עגבת שכיחה יותר אצל גברים שלא עברו ברית-מילה.
ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה בכללית