בגוף האדם יש שתי כליות, והן ממוקמות משמאל ומימין לעמוד השדרה, מעט מעל המותן. כאשר הדם זורם דרך הכליות, יחידות קטנטנות הפועלות כפילטר, הנקראות נפרונים, מסננות החוצה את פסולת וחומרים נוספים, ומשחררות אותם החוצה כשתן.
במשך הזמן, סוכר גבוה בדם יכול להזיק ליחידות סינון אלו, והן לא יוכלו לבצע את תפקידן. כאשר מתחיל הנזק להתרחש, לא ניתן לתקן אותו. בדיקות שתן מסוימות יכולות לעזור לרופא לגלות את הנזק בשלבים מוקדמים מאוד. אם יתגלו, הרופא יכול להמליץ על טיפול, אשר יכול להאט או אפילו למנוע את התפתחותו של הסיבוך בכליות. מחלת כליות בשלבים מתקדמים או סופיים מצריכה השתלת כליה או דיאליזה. כאשר הכליות מאבדות את היכולת שלהן לתפקד, בשלב הסופי של המחלה, יתכן שיופיעו הסימפטומים הבאים:
התנפחות באזור העקבים, הידיים, הפנים או חלקים אחרים של הגוף.
איבוד התאבון יחד עם טעם מתכתי בפה.
גירויי עור הנגרמים כתוצאה מהצטברות של מוצרי פסולת.
קושי בחשיבה ברורה.
קושי בשליטה על הסוכר בדם.
עייפות הנגרמת כתוצאה חוסר היכולת של הגוף לטפל בהצטברות הנוזלים וחומרי הפסולת.
יתכן שלא תרגישו את כל הסימפטומים הנ``ל, שהופעתם פתאומית. בשלבים המוקדמים של מחלת הכליות, יתכן שהסימפטומים לא יורגשו כלל. לכן, בכדי לגלות בעיות בשלב מוקדם, יבצע הרופא בדיקת שתן ודם על מנת לבדוק המצאות של כמויות קטנות של חלבון, מיקרואלבומין ועוד חומרים, שהם הסימנים המוקדמים ביותר של ירידה בתפקוד הכליות.
זיהוי וטיפול בבעיה בשלב מוקדם, עשוי להאט את התהליך או אפילו לעצור אותו, ולכן ודאו שהרופא מבצע את הבדיקות הללו, ובדקו מה התוצאות מראות. כאשר התרחש כבר נזק, הכליות בדרך כלל ממשיכות להדרדר באיטיות במשך השנים. לבסוף, הן יכולות להפסיק לתפקד לחלוטין. כאשר הכליות מתפקדות בעשרה אחוז מהתפוקה הנורמלית או פחות, יש למצוא דרך חליפית בכדי לבצע את פעילותן.
שני סוגי דיאליזה:
כאשר הכליות אינן מתפקדות, מנקים את הדם בדיאליזה, המתחלקת לשני סוגים:
בסוג הראשון, המו-דיאליזה, הדם מנוקה במכונה, בבית החולים או במרפאה או לפעמים בבית. הדם עובר דרך המכונה, אשר מוציאה ממנו את כל החומרים שאינם רצויים ומחזירה אותו לחולה. יש לבצע את הדיאליזה שלוש או ארבע פעמים בשבוע, כל פעם במשך שלוש עד חמש שעות.
בסוג השני, peritoneal dialysis, מזרימים נוזל לתוך הגוף דרך צינורית אשר הוחדרה באופן קבוע לתוך אזור הבטן. נוזל זה קולט את הפסולת ואחר כך מופרש ומוחלף על ידי נוזל חדש. שיטה זו, אשר יכולה להתבצע בבית, לוקחת כ - 40 דקות בכל פעם ויש לבצע אותה שלוש או ארבע פעמים ביום.
אלטרנטיבה לדיאליזה היא השתלת כליה. זהו ניתוח שבו האדם מקבל כליה בריאה מתורם. ניתן לחיות עם כליה אחת בלבד, ולכן זה גורם מעט מאוד סיכון לתורם,אשר הוא לעתים קרובות קרוב משפחה של החולה.
מניעה של נזק לכליות איזון ומעקב:
חלק מהנזקים לכליות קשורים לשליטה לא נאותה בסוכרת. לכן, אחת הדרכים הטובות ביותר לטפל בכליות היא לשמור על טווח נורמלי של הסוכר בדם, לעקוב אחרי הסוכר באופן קבוע, להיצמד לתוכנית הארוחות ולפעילות הגופנית, שנקבעה על ידי צוות הטיפול הרפואי. הקפידו על הטיפול התרופתי ובשום אופן אל תעשנו.
לחץ דם מאוזן:
לחץ דם גבוה יוצר עומס נוסף על הכליות, ויש לטפל בו מיידית בעזרת תרופות מתאימות ושינויים בתזונה. לחץ דם נורמלי לא עולה על מספר עליון (סיסטולי) של 120, ועל מספר תחתון (דיאסטולי) של 80. למדו כיצד לבדוק לעצמך את לחץ הדם, כתבו את התוצאות ודווחו על שינויים לצוות הרפואי. דיאטה דלת מלח יכולה לעזור להפחית את לחץ הדם, וכדאי לקבל ייעוץ מדיאטנית. פעילות גופנית והפחתה במשקל עודף יכולות גם הן להפחית לחץ דם.
דלקות בדרכי השתן:
דלקות בדרכי השתן יכולות לפגוע בכליות ויש לטפל בהן באופן מידי. הבדקו באופן קבוע. הסימנים להופעת דלקת: שתן לא צלול או עם דם, תחושה של צריבה או צורך להתפנות לעתים קרובות. ככל שהדלקות הללו מתגלות מהר יותר ומטופלות בעזרת אנטיביוטיקה, כך טוב יותר לחיי הכליות שלך.
בדיקה לגילוי חלבון בשתן:
יש צורך לבדוק את השתן באופן קבוע לגילוי חלבון. כאשר הכליות פועלות באופן נורמלי, הן מחזירות את הפרוטאין לדם, במקום לתת לו לצאת מהגוף דרך השתן. אם נמצא חלבון בשתן, פירושו של דבר שהכליות אינן מסננות את החומרים כראוי.
דיאטה דלת חלבון יכולה להקל על העומס על הכליות, דבר שיכול להאט את ירידת התפקוד של הכליות. הדיאטנית יכולה להציע דרכים להפחית את החלבון בדיאטה. הרופא צריך לבדוק את השתן מידי פעם עבור microalbuminuria. בדיקה זו, המתבצעת בדרך כל על דגימת שתן שנותנים תוך כדי בדיקה רפואית שגרתית, מודדת כמויות קטנות מאד של חלבון (מיקרואלבומין) בשתן. בעוד שהמצאות של microalbuminuria אינה מורה על רמת הבעיות שעליה מורה המצאות כמויות גדולות יותר של חלבון, היא כן מצביעה על נזק מוקדם לכליות וייתכן שהרופא יציע תרופה שיכולה לשמור על הכליות בפני נזק נוסף. תרופה זו ניתנת לשימוש גם לסובלים מלחץ דם גבוה. ייתכן שהרופא ירשום את התרופה גם אם אין עודף לחץ דם, כיוון שמחקרים מראים שהיא מאיטה נזק לכליות.
בדיקת קראטינין:
ודאו שהרופא ישלח אתכם לבדיקת דם לאיתור קראטינין (Creatinine), מוצר פסולת המופק מפעילות השרירים. בדרך כלל, הכליות יכולות להסיר חומר זה מהדם. הצטברות של קראטינין בדם מעל רמה מסוימת מורה שהכליות מאבדות את היכולת שלהן לתפקד כראוי.
האם אמצעי מניעה אלו אמנם יעזרו?
כן! לפי מחקרים שנעשו לאחרונה, כל מה שתעשו היום בכדי לשמור על פעילות נורמלית ככל האפשר של הכליות, יגביר את הסיכויים שהכליות ישארו בריאות לטווח ארוך. שליטה טובה בסוכרת היא המפתח למנוע נזק לכליות.
רחל מאיר היא אחות במרפאת סוכרת בקבוצת שירותי בריאות כללית