היפרדות רשתית היא מצב בו שכבת התאים קולטי הראיה נפרדת מדופן העין האחורית. אם לא מטפלים במחלה בזמן ובהצלחה, עלולים להתעוור. עד לפני שני עשורים היה הטיפול בהיפרדות הרשתית כמעט בלתי אפשרי. בזכות התקדמות המכשור הרפואי והידע שנצבר, ניתוחי העיניים הם אמצעי שגרתי ויעיל לטיפול בתופעה שעלולה להביא לאובדן מלא של הראייה.
מדובר במחלה נפוצה?
שכיחות המחלה היא אחת לעשרת אלפים, כאשר במחצית מהמקרים היפרדות הרשתית מתרחשת באופן עצמוני, ללא טראומה כלשהי. המחלה נפוצה יותר בקרב אנשים שסובלים מקוצר ראייה גבוה ומשינויים ניווניים בהיקף הרשתית. בדרך כלל נוצר קרע או קרעים אחדים ברשתית ההיקפית. כתוצאה ממשיכת זגוגית באזורי החיבור ביניהם, נוזל הזגוגית עובר דרך הקרע אל מאחורי הרשתית ומפריד אותה.
מהם מאפייני המחלה?
המחלה מתאפיינת בהופעת ברקים וניצוצות, המעידים על יצירת הקרע ברשתית. לאחר מכן יורד מסך שחור או מופיע צל המסתיר חלק משדה הראייה. ייתכן גם אובדן מוחלט של הראיה.
נשמע מפחיד. יש טיפול?
אם נוצר קרע בלבד, ללא היפרדות רשתית, ניתן לסגור את הקרע בטיפול לייזר ואין צורך בניתוח. טיפול כזה, אפשרי רק אם היתה פנייה מהירה לרופא, לפני שהרשתית הספיקה להיפרד, והטיפול בלייזר התבצע באופן מיידי.
ואם מגיעים לטיפול אחרי שהרשתית הספיקה להיפרד?
במקרה כזה הדרך היחידה היא ניתוח, שבמהלכו סוגרים קרעים ומנקזים את הנוזל שמאחורי הרשתית. השיטה הרגילה בניתוחים אלו היא הנחת גבנון סיליקון חיצוני על דופן העין לתמיכה בקרע שנוצר ולהרפיית משיכות הזגוגית, יצירת רקמת צלקת בהקפאת הקרע בין דופן העין והרשתית באזור הקרע ובמקרים מסוימים ניקוז הנוזל שמאחורי הרשתית. טיפול זה יעיל ומקובל גם במקרי היפרדות רשתית פשוטים.
מה מציעה הטכנולוגיה החדשה?
בשנים האחרונות השתכללו שיטות הניתוח מאוד הודות לשיפור באיכות המכשירים והשימוש בחומרי עזר כימיים שונים, אמצעי הראייה האופטיים והמיומנות של המנתחים. כל אלו הביאו לפריצת דרך משמעותית בריפוי המחלה, גם במקרים הסבוכים ביותר, שלא היו ניתנים לטיפול לפני כשני עשורים.
עיקר השינויים בשיטות הכירורגיות מתבססים על טיפול ברשתית המופרדת מתוך העין ולא על ידי טיפול חיצוני מדופן העין, כלומר כניסה אל תוך העין, סגירת החורים, ניקוז הנוזל, שחרור משיכות הזגוגית והצמדת הרשתית בעזרת חומרים כימיים.
לצורך זה נעשה שימוש במערכות אופטיקה משוכללת המאפשרת ראייה מושלמת של כל אזורי העין (שצורתה כדורית), כולל טיפולי לייזר ליצירת צלקות באזורי הפריפריה בהם בדרך כלל מרוכזת הפתולוגיה במחלה זו. מערכת אופטית זו מונחת על גבי הקרנית ודרכה ניתן לראות את כל תוכן העין.
מערכות התאורה כוללות מקור אור חזק המועבר לתוך העין על ידי סיבים אופטיים המאפשרים גישה לכל אזור. למצבים קשים בהם הקרנית עכורה כתוצאה מטראומה או מחלה, פותחו שיטות נוספות בהן נעשים ניתוחים משולבים של השתלת עדשה שקופה מסיליקון כתחליף לקרנית בשלב ניתוח הרשתית, ולאחר מכן, בתום ניתוח הרשתית, השתלת קרנית אמיתית המתקבלת מתורם.
שיטה נוספת שפותחה לאחרונה היא השימוש במיקרו אנדוסקופ ומסך צפייה ניתוחי. בשיטה זו חודרים לתוך העין עם מצלמת טלוויזיה זעירה ומקור אור שגודלם כמילימטר אחד ומטפלים בפגמים ברשתית ובזגוגית תוך כדי צפייה במסך המוניטור.
במקביל להתפתחות המערכות האופטיות והתאורה מוזערו מכשירי ניתוח, השתכללו המכשירים לשאיבה ולכריתה של הזגוגית, שהיא רקמה שקופה הממלאת את חלל העין (פעולה הנקראת ויטרקטומיה), והשתכללו גם מכשירים המאפשרים חיתוך וקילוף קרומים המושכים וקורעים את הרשתית, כמו מספריים ומלקחיים זעירים, ומכשירים לצריבת רקמות וכלי דם כמו לייזר לשימוש תוך-עיני. כמובן שכל האמצעים הללו חייבו מיומנות גבוהה מצד המנתחים וידע נרחב בהפעלת אמצעים מתוחכמים אלה והשימוש בהם.
פרופ' דב ויינברגר הוא מנהל מערך העיניים במרכז הרפואי רבין, מומחה למחלות וניתוחי רשתית וחוקר ומרצה בחוג לרפואת עיניים באוניברסיטת תל-אביב
עריכה וייעוץ רפואי: ד"ר ענת רובינסון
|