אולטרה־סאונד: דרך אמינה לאבחון קרע ברשתית

הפרדות זגוגית אחורית (Posterior Vitreous Detachment) היא הבעיה נפוצה ביותר מבין הבעיות בזגוגית שקשורות בגיל.  בדרך כלל,  התופעה אינה גורמת לבעיה רפואית או הפרעה בראייה אך לעתים יכולים להיגרם סיבוכים כמו קרע ברשתית או דימום תוך־עיני. (מידע נוסף על הפרדות זגוגית, ניתן לקרוא בכתבה ייחודית לנושא, מאת ד"ר ענת רובינסון, בערוץ בריאות העיניים).

האם מדובר בבעיה שכיחה?
על־פי נתונים סטאטיסטיים, רופאי העיניים יאבחנו קרעים ברשתית בקרב 10 עד 14 אחוזים מהאנשים, שזיהו אצלם הפרדות זגוגית אחורית חריפה - כבר בבדיקה הראשונית. אם זיהו קרע כזה ואם הטיפול הנדרש לא יינתן בזמן, כ־30 עד 50 אחוזים מהקרעים הסימפטומטיים ברשתית, יתפתחו בסופו של דבר להפרדות רשתית, כתוצאה ממשיכתה על־ידי הזגוגית. כיוון שאין תסמינים ברורים, היכולים להבחין בין הפרדות זגוגית אחורית עם קרע לבין הפרדות ללא קרע, גילוי מוקדם של קרעים ברשתית הוא הכרחי,  כדי לתת טיפול ראשוני למניעתה של הפרדות רשתית.

איך מאבחנים קרע ברשתית?
רופאי העיניים מעדיפים בדרך־כלל אבחון המסתמך על אופתלמוסקופיה עקיפה (בדיקה תוך עינית תוך שימוש במערכות הארה והגדלה) עם לחיצה על לובן־העין. רופא עיניים יכול לבצע את הבדיקה אם האישון מתרחב היטב, אם אין בעיות של עכירות  ואם הלקוח הנבדק משתף פעולה. 

במקרים שבהם לא ניתן לבצע אופתלמוסקופיה, השיטה המועדפת היא בדיקת אולטרה־סאונד, שמידת יעילותה קיבלה חיזוק ממחקר בראשותו של רופא העינים הספרדי ד"ר ג'וזה לורנצו קררו, כפי שפורסם בינואר 2009.  

שיטת המחקר
המחקר בוצע במחלקת העיניים של בית החולים פוביסה בספרד, והשתתפו בו חולים אשר הופנו לחדר המיון בשל תסמינים האופיינים להפרדות זגוגית אחורית חריפה, כגון "ראיית זבובים" ו/או הבזקי אור. המשתתפים במחקר עברו בדיקת עיניים במיון במנורת סדק עם או בלי שימוש בעדשת שלוש־מראות. הרשתית ההיקפית נבדקה באופתלמוסקופיה עקיפה עם או בלי לחץ על לובן העין.

לא הוכנסו למחקר חולים אשר התסמינים אצלם הופיעו לפני יותר מחודש, או כאלה שסבלו מבעיות אחרות, היכולות לפגום במצב הזגוגית או עכירויות אחרות אשר יכלו למנוע בדיקה טובה על־ידי רופא העיניים.

כל החולים הופנו בהמשך לבדיקת אולטרה־סאונד עיניים במכשיר עם יכולת רגישות גבוהה, המותאם לבדיקת הזגוגית. הבדיקה בוצעה תמיד על־ידי אותו הרופא ובאותה הצורה:
• בהרדמה מקומית.
• הנבדק שוכב על הגב.
• עפעפייו של הנבדק פקוחים.
• אמצעי הבדיקה  מונח ישירות על לובן העין.

קרעים ברשתית, אשר נצפו בבדיקה, חולקו לשלוש קבוצות:
• חשודים - משיכה של הרשתית על-ידי הזגוגית, ללא קרע ברור.
• ברורים - חלק מתנפנף של הרשתית נצפה משוך על־ידי הזגוגית.
• חסרים - לא נצפו קרעים כלל.

קרעים אשר הוגדרו "חשודים" או "ברורים" נחשבו לאבחנה חיובית. נבדקים עם תוצאות, אשר היו שונות בבדיקת האולטרה סאונד מהבדיקה הראשונית בחדר המיון, נשלחו לבדיקה חוזרת אצל מומחה רשתית ביום שלמחרת והממצאים הושוו.

תוצאות המחקר
בסך הכל, אחרי המיונים השונים שתוארו כאן, השתתפו במחקר  250 חולים עם אבחנה של הפרדות זגוגית אחורית. אצל 11 מהם, הוכח בסונר כי הזגוגית למעשה צמודה ואינה מופרדת, ולכן הם הוצאו מהמחקר. מבין 239 החולים שנותרו, הגיל הממוצע היה של 65 שנים (טווח 40 עד 82); 96 גברים (40 אחוזים) ו־143 נשים (60 אחוזים).

בקרב כ־11 אחוזים מהנבדקים, הוכח כי ישנו לפחות קרע אחד ברשתית, בנוסף להפרדות הזגוגית האחורית. הנתון שהתקבל מתאים לספרות קודמת הידועה בנושא. ב־22 עיניים היה קרע בודד; בשתי עיניים נצפה קרע עם התנפנפות של הרשתית מעליו; בשתי עיניים נמצאו שני קרעים ברשתית בכל אחת.

נתונים דמוגרפים של נבדקים עם הפרדות זגוגית אחורית עם קרעים ברשתית היו דומים לאלו בנבדקים עם הפרדות זגוגית אחורית ללא קרעים ברשתית.

בדיקת רופא עיניים במיון גילתה בסך הכל 25 קרעים ברשתית. בדיקת אולטרה־סאונד עיניים גילתה 30 קרעים ברשתית, כאשר 25 היו ברורים וחמישה היו חשודים. שלושה קרעים ברשתית, אשר הוגדרו כ"חשודים" בסונר, נתגלו כלא-קיימים בבדיקה חוזרת על-ידי מומחה רשתית. שלושה קרעים ברשתיתהוחמצו בבדיקה ראשונית במיון ונתגלו הן באולטרה־סאונד עיניים והן בבדיקה חוזרת על־ידי מומחה רשתית. קרע אחד בלבד לא זוהה באולטרה־סאונד העיניים ואובחן בבדיקה חוזרת על־ידי רופא עיניים המומחה לרשתית.



התוצאות הראו שהרגישות של בדיקת האולטרה־אסאונד הייתה בשיעור של 96 אחוזים ושל הבדיקה הראשונית במיון 89 אחוזים. לשתי הבדיקות היה ערך ניבוי שלילי דומה: 99 אחוזים. הספציפיות של האולטראסאונד הייתה 98 אחוזים.

תוצאה חיובית באולטרה־סאונד עיניים (גילוי קרע ברשתית) מעלה את הסיכויים שאכן יש קרע ברשתית: מ־10 אחוזים לכ־89 אחוזים, ואילו שלילת המצאות קרע ברשתית באולטרה־סאונד עיניים מורידה את הסיכוי להמצאות קרע כזה לכמעט אפס אחוז ולמעשה שוללת את הימצאו לחלוטין. בדיקה אופתלמוסקופית הכרחית בכך, שדרכה ניתן לאבחן מצבים אחרים של הרשתית, אשר יכולים להיות מקושרים יותר עם קרעים ברשתית, כגון מחלות ניווניות, חורים או קרעים ישנים.

מסקנות המחקר
• ביצוע בדיקת אולטרה־סאונד B-scan היא שיטה אבחנתית מדויקת לזיהוי קרעים ברשתית וניתן להשתמש בה בכל אותם המקרים עם הפרדות זגוגית אחורית, בהם לא ניתן לראות את הרשתית או שהאישון צר.

• הסיכוי שקרע ברשתית לא יתגלה בסונר עיניים - נמוך מאוד.

ד"ר עילית בור היא רופאת עיניים בבית החולים בלינסון, במרכז רפואי רבין, מקבוצת כללית

עריכה וייעוץ רפואי: ד"ר ענת רובינסון