תפקידם של הקרדיולוגים הוא לא רק לטפל במחלות לב אלא גם למנוע אותן. פעילות גופנית היא אמצעי חשוב למניעת מחלות לב, ולכן אני ממליץ בלב שלם למטופליי לעסוק באופן קבוע בפעילות גופנית.
אז אפשר לקפוץ מיד על אופני הכושר?
כדי לשמור על בריאות הלב חשוב להבין שהפעילות הגופנית שעשויה לשפר את תפקוד מערכות הדם והנשימה עלולה להיות גם מסוכנת, אם אינה מותאמת למצבו הגופני והבריאותי של העוסק בה.
בוודאי שאסור להתעורר בוקר אחד ולפתוח בפעילות גופנית אינטנסיווית אחרי תקופה של חוסר פעילות.
הניסיון מלמד שמעבר חד כזה קשור לשכיחות גבוהה של אירועי לב בלתי צפויים ובמקרים נדירים אף למוות פתאומי מדום לב. לכן לפני שפותחים בפעילות גופנית כדאי מאוד לעשות כמה בדיקות ולקבל הדרכה מגורמים מקצועיים.
מה קורה ללב בפעילות גופנית מאומצת?
במהלך הפעילות נדרש הלב להזרים אל שרירי השלד ואל איברים נוספים כמויות חמצן שגדולות באופן משמעותי מהכמויות שעליו להזרים במצב מנוחה. כדי לעמוד במעמסה עולה הקצב של פעימות הלב וגם העוצמה שלהן: התכווצות הלב מתגברת כך שבכל פעימה נדחף דם רב יותר. העלייה החדה בפעילות הלב גורמת לכך שהתפוקה שלו - כמות הדם שהוא שואב ודוחף בדקה - עולה בצורה חדה, עד פי חמישה מאשר במנוחה.
מכיוון שהלב מתאמץ יותר, זקוק גם הוא ליותר חמצן, ותצרוכת הדם שלו עולה אף היא באופן משמעותי. במילים אחרות: כדי להצליח במעמסה הקשה של הזרמת הדם לשרירים זקוק הלב לכמות מוגברת של דם שתזין אותו באמצעות העורקים הכליליים (עורקי הלב).
האם הלב בנוי למאמצים?
כאשר הלב והריאות עובדים כראוי, הם מסתגלים למאמץ שכרוך בפעילות הגופנית וממלאים את תפקידיהם ביעילות רבה מבחינת ניצול האנרגיה. נוסף על כך, הפעילות הגופנית מגמישה את העורקים הפריפריים והכליליים ומאפשרת לכלי הדם לשאת כמות רבה יותר של דם ושל חמצן בכל פעימה. מערכת הדם עובדת אז בניצולת טובה יותר.
האם הפעילות הגופנית עשויה להשפיע לטובה על הדם?
הרכב הדם עשוי להשתפר באופן משמעותי בעקבות פעילות גופנית, ובמיוחד מצב השומנים בדם. התגובה הטובה ביותר לפעילות היא עלייה ברמת הכולסטרול הטוב (HDL) שאחראי לסילוק הכולסטרול מהדפנות של כלי הדם. במקביל יכולה להיות גם ירידה מסוימת ברמת הכולסטרול הרע (LDL) שמוביל את הכולסטרול לאותם המקומות. שומני הדם ממשפחת הטריגליצרידים עשויים לרדת אף הם.
גם צמיגות הדם עשויה לרדת. הפעילות הגופנית יכולה לגרום להפרשה מתמשכת של חומרים שמרחיבים את כלי הדם העורקיים ומאפשרים את יצירתם של מעקפים טבעיים שעשויים להגן על הלב או על הגפיים התחתונות כאשר יש חסימה קשה של כלי דם. שרירי הלב והשלד גדלים בנפח שלהם ונהפכים לעשירים יותר בכלי דם.
אילו עוד דברים טובים עושה הפעילות הגופנית?
כל מי שמבקש לרדת במשקל יודע שפעילות גופנית שורפת את מאגרי השומן, והיא חלק חיוני בדיאטה. אך השפעת הפעילות הגופנית על המצב המטבולי רחבה יותר. היא גורמת לניצול יתר של סוכרים, לוויסות התגובה הפריפרית לאינסולין ולשיפור בפרופיל הסוכר בדם. אצל אנשים עם נטייה לסוכרת אף עשויה פעילות גופנית למנוע את הצורך בטיפול תרופתי. אותם האנשים יוכלו להסתפק - לצד הפעילות הגופנית - בדיאטה בלבד.
כשאל השיפור הגופני, שאותו חש העוסק בפעילות, מצטרף גם השיפור במצב הרוח, יכולה הפעילות להפוך לשגרת חיים שמסייעת במניעה ראשונית ומשנית של מחלות בלב ובכלי הדם.
כמה זמן כדאי להקדיש לפעילות גופנית?
ההמלצות הרפואיות הנוכחיות תומכות בפעילות גופנית במשך 30 עד 60 דקות מדי יום. לחולי לב מומלצת גם הדרכה והשגחה במסגרת המכונים לשיקום הלב.
אפשר להתחיל בכל גיל?
גם אם מרגישים שזהו מאמץ אפשרי, יש להתחיל בפעילות באופן מדורג, ורצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע כמו פיזיולוג מאמץ, רופא ספורט, רופא המשפחה או קרדיולוג. בעיות גופניות שהספורטאי לעתיד אולי אינו יודע עליהן עלולות להפוך למסוכנות בעת הפעילות, כשהלב והשרירים זקוקים לחמצן רב.
חסימה בעורקי הלב הכליליים או הפרעה בהתכווצויות הלב כתוצאה ממחלה או מנזק שנגרם לשריר הלב או למסתמי הלב עלולות לגרום לשיבוש חמור בהספקת הדם והחמצן. גם בעיית בריאות יכולה לגרום לחוסר איזון בין הדרישה המוגברת לחמצן לבין יכולת ההספקה שלו ללב ולרקמות הגוף. כתוצאה מכך עלול המתעמל להיות מוגבל באופן משמעותי או שעלולים להופיע תסמינים של אי נוחות במהלך המאמץ, כמו מיחושים בחזה, קוצר נשימה, עייפות ואף עילפון.
במקרים חמורים עלול להתרחש אירוע לב תוך כדי הפעילות הגופנית. בגיל מבוגר נגרם הדבר בשל קרע ברובד טרשתי שעלול לגרום להיווצרותו של קריש דם חוסם בעורק כלילי ולהתקף לב חריף. בגיל צעיר יותר התופעה חריגה, והיא תוצאה של מחלת לב סמויה בשריר הלב (הקרויה קרדיומיופטיה), מום לב מבני מולד, הפרעות בפעילות החשמלית של הלב או פגם במבנה האנטומי של עורקי הלב הראשיים.
אילו בדיקות כדאי לעשות לפני שמתחילים בפעילות גופנית?
על פי הנחיות האיגוד האמריקני המשותף לקרדיולוגיה ולרפואת ספורט מומלץ לגברים מעל גיל 45 ולנשים מעל גיל 55 לעשות בדיקת מאמץ (ארגומטריה) מקדימה כדי לגלות תגובה חריגה במהלך הפעילות - תגובה שעלולה להעיד על בעיית לב אפשרית. לחולי סוכרת מומלץ להקדים את הבדיקה בחמש עד עשר שנים בגלל שכיחות יתר של מחלות כלי דם סמויות הכרוכות במחלת הסוכרת.
אם יש במשפחה היסטוריה של דום לב או של עילפון בעת מאמץ (או מיד אחריו), יש לשקול בדיקות נוספות, כמו אקו לב במנוחה או במאמץ וניטור אלקטרוקרדיוגרפי ממושך יותר של הלב (הולטר לב).
במצבים חריגים ביותר - ועל פי חשד לבעיה כלילית - יש לשקול הפנייה לביצוע בדיקת הדמיה של הלב (סי־טי). אם חשים קוצר נשימה בזמן הפעילות, כדאי לעבור גם בדיקת תפקודי ריאות בזמן מנוחה ולאחר מאמץ. ייתכן שמדובר באסתמה, שמתבטאת בעיקר בזמן מאמץ.
סיכונים בריאותיים אחרים הכרוכים בפעילות ספורטיווית מאומצת קשורים לבעיות נרכשות במערכת השרירים והשלד (עצמות ומפרקים), פציעות שונות וכן תאונות דרכים רבות ולעיתים קטלניות שהתרחשו בשנים האחרונות בכבישי הארץ וגבו קורבנות שווא בקרב רצים ורוכבי אופניים.
האם פעילות גופנית מומלצת לאנשים שעברו אירוע לב?
הפעילות הגופנית נכללת במסגרת תוכניות שיקום שהן נדבך חשוב ביותר ביכולת לחזור לשגרת חיים. התוכניות האלה נבנות באופן פרטני ובהדרגה ומשולבות בבדיקות מאמץ ובהדרכות בכל הנוגע להרגלי תזונה נכונים ולאורח חיים בריא.
איזו פעילות מומלצת במיוחד לבריאות הלב?
אם כל הבדיקות עברו בהצלחה, ותוכנית הפעילות הותאמה באופן אישי למתעמל, הגוף מרוויח. לפי הנתונים הקיימים, לא נמצא מתאם בין סוג הפעילות הגופנית לבין הרווח הבריאותי שהמתעמל מפיק מבחינת מחלות לב וכלי דם. כלומר, לא משנה מהי הפעילות, העיקר שעושים אותה.
ואי אפשר לסיים לדבר בשבחי הפעילות הגופנית בלי להזכיר את האויב הגדול שלה: עשן הסיגריות. העישון, אקטיווי או פסיווי, עלול לסתור את כל ההשפעות החיוביות שיש לפעילות הגופנית על מערכת הלב־ריאות ועל כלי הדם. העישון מכווץ את כלי הדם, מחיש את טרשת העורקים, פוגע ביכולת שחלוף החמצן בריאות וברקמות, מחמיר את צמיגות הדם ואת הנטייה להיווצרות קרישי דם ומשפיע לרעה על פרופיל שומני הדם.
בכל הקשור לכותב שורות אלה, מאז התחלתי לעסוק מחדש בפעילות גופנית אני נוטה לא להיות זמין במשך כחצי שעה בכל יום. לכל הפונים אליי אני מדווח בגאווה שהתחלתי לעשות לביתי (במובן הבריאותי, כמובן) וש"הסנדלר כבר לא הולך יחף".
פרופ' רן קורנובסקי הוא מנהל המכון לצנתורי לב במרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית ופרופ' מן המניין בפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב
הכתבה פורסמה לראשונה במוסף הבריאות של עיתון הארץ