דיכאון והתאבדות אצל ילדים: הם יורים גם בעצמם

יהודה (שם בדוי), ילד בן עשר, התלונן תקופה ארוכה על כאבי בטן. רופא שבדק  אותו לא מצא דבר, וכאשר מצבו החמיר הביאו אותו הוריו לחדר המיון במרכז שניידר לרפואת ילדים. גם כאן לא העלו הבדיקות הרפואיות דבר, ולכן החליטו לערוך  לו בדיקה פסיכולוגית. 

תוך כדי שיחה עמו, נחשפו המועקות. הוא סיפר כי בשנה אחרונה הידרדר מצבו  בלימודים, פעיליות שנהנה מהן בעבר כבר לא מעניינות אותו ו"אף אחד במשפחה  לא אוהב אותי". 

שיחה נוספת עם הוריו העלתה תמונה קשה: יהודה נתקף באחרונה בהתקפי זעם ובכי  ולא פעם איים לשים קץ לחייו. בבית הספר הציקו לו חבריו לכיתה, ובתגובה הוא הציק לאחיו בבית. הם גם סיפרו  כי תחושות של עצב, התפרצויות של בכי ומחשבות  על מוות הופיעו אצלו עוד בגיל הגן.

"לא חשבנו שצריכים להתייחס לדברים  האלה ברצינות", הם אמרו. הפסיכולוגית אבחנה שהוא סובל מדיכאון והוא נשלח לסדנה להתמודדות עם מצבי רוח. אחרי 20 פגישות יהודה והוריו דיווחו על שיפור ניכר במצב רוחו, במעמדו  בחברה ובהישגיו בלימודים.  הוא גם החל לעמוד במטלות שונות. אמנם פה ושם הוא סובל מנפילות במצב הרוח, אך יודע איך להתמודד ולהתגבר עליהן.

האם מדובר במחלה של ממש?
דיכאון בילדים הוא לא שלב חולף או חלק מתנודות נורמליות במצב רוח בגיל  ההתבגרות. דיכאון הוא מחלה אמיתית וקטלנית שניתנת לזיהוי ופוגעת במיליוני ילדים מתחת לגיל 18 בארץ ובחו"ל. שניים וחצי אחוזים מהילדים ושמונה אחוזים מהמתבגרים באוכלוסייה הכללית סובלים מדיכאון, אולם רק חלק קטן מהם יקבלו  טיפול יעיל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שדיכאון, כמו חרדה, הן הפרעות נפשיות המוגדרות כבעיות מופנמות, שבהן הילד בעצמו סובל, אך לא בהכרח מפגין את הסבל שלו כלפי חוץ ואינו מדווח על כך להוריו. שונה הדבר בבעיות מוחצנות כמו היפראקטיביות והפרעות התנהגות, שהן גלויות  לעין ומכבידות על הסביבה ולכן הן יטופלו בהקדם. לרוע המזל, בעיות מופנמות הן בהחלט  חמורות והן לא יעברו מעצמן ללא טיפול.

ילדים עם  דיכאון שלא טופלו בגיל הילדות, בדרך כלל יסבלו מבעיות נוספות בשלבים  מאוחרים יותר בחיים. הסיבוכים שעלולים להתפתח מדיכאון, שלא מטופל בגיל צעיר מתבטאים בכישלון  בלימודים ונשירה מבית הספר, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, הפרעות  התנהגות וחרדה והכי חמור: סכנת אובדנות. לכן, ככל שמזהים את המחלה בשלב מוקדם יותר והיא זוכה למענה טיפולי הולם, כך סיכויי ההחלמה ומניעת הסיבוכים הנלווים גבוהים יותר.

איך מזהים דיכאון בילדים?
סימני הדיכאון יכולים להיות: עצבות תמידית, בכי תכוף, עמדה של חוסר אונים, ירידה ברמת ההנאה מפעילויות שהילד נהנה מהם בעבר, שעמום תמידי, בידוד חברתי, ביטחון עצמי נמוך, רגשי  אשמה, רגישות קיצונית לדחייה או כישלון, קושי במערכות יחסים, תלונות רבות על כאבים פיזיים כמו כאבי ראש וכאבי בטן, היעדרויות מבית הספר, יכולת ריכוז נמוכה, שינוי משמעותי בדפוסי שינה ואכילה, עייפות מרובה, התנהגות הרסנית, אי רצון לחיות ודיבורים על מוות.

אצל ילדים צעירים, בשונה ממתבגרים, הדיכאון לא תמיד מתבטא בעצב, אלא בגילויי התנהגות כמו עצבנות, התקפי זעם, חוסר שקט, חוסר שביעות רצון, נטייה לריב וכמו כן סימפטומים גופניים שאין להם הסבר רפואי. אין צורך לחפש סימנים של כל המצבים האלה, די בצרוף של שניים או שלושה סימנים מהרשימה כדי לרמוז על אפשרות שהילד לוקה בדיכאון ושהוא זקוק לעזרה  מקצועית. התסמונת של דיכאון נמשכת בדרך כלל מספר חודשים ועלולה לחזור גם בעתיד.
 
מה הסיבות לדיכאון?
סיבות הדיכאון נעוצות בשילוב של גורמים פסיכולוגיים, גורמים סביבתיים וגורמים ביוכימיים.


גורמים פסיכולוגים
שאיפה לפרפקטציוניזם, אי יכולת להתמודד עם כישלון, מצפון רגיש שמייצר רגשי אשם קשים, אופי מרצה שמוביל  לתחושת העדר אוטונומיה ופגיעה בזהות העצמית, העדר רפרטואר תגובות, הפוגע  ביכולת לפתור בעיות אישיות, קשיים ביצירת קשרים בינאישיים ועוד.

 
גורמים סביבתיים
מות אדם קרוב, מעבר דירה, גירושין,  התעללות נפשית, גופנית או מינית, מחלה כרונית קשה ועוד. 


גורמים ביוכימיים
אצל כל ילד שסובל מדיכאון חלים שינויים ביוכימיים במוח. שינויים אלו  יכולים לנבוע מסיבות גנטיות, אך גם גורמים פסיכולוגים וסביבתיים עלולים  לייצרם ולגרום לדיכאון.

האם ילדים בדיכאון עלולים לנסות לשים קץ לחייהם?
הסיבוך החמור ביותר של דיכאון הוא אובדנות. ילדים ובני נוער שלקו בדיכאון  עלולים לשים קץ לחייהם וידוע גם על מקרים נדירים של בני חמש ושש שניסו  להתאבד. ניסיונות אובדניים יותר נפוצים בקרב בנות, אך ברוב המקרים אצל  בנות ניסיון כזה לא מסתיים במוות.

אצל הבנים, רוב נסיונות ההתאבדות  מסתיימים במוות ביחס של שבעה לאחד. מי שעושה ניסיון אובדני אחד, הסיכוי שיעשה עוד ניסיון כזה גדול ב־20  אחוזים  מאשר באוכלוסייה הכללית.

בצעירים, עם הגיל יש עלייה באובדנות. שיא  התופעה בבנות בגילאי 17עד 18 ובבנים בגילאים מאוחרים יותר, 18עד 25. בארץ  שיעורי התאבדות בצעירים הוכפלו מאז 1986 ועד 1997. 

שימוש בסמים ואלכוהול מגביר את אחוזי האובדנות בצעירים. גם גישה קלה  לאמצעי אובדנות מגבירה את הסיכון ולכן הורי ילדים בסיכון מתבקשים לפקוח  עין על הילדים ולסלק כלי נשק, מכשירים חדים, תרופות וחומרים רעילים מהישג  ידם של ילדיהם ולהתקין סורגים בחלונות. לא רק ילדים בדיכאון מתאבדים, ויש ילדים שמגיעים להחלטה כזו בשל תגובה  אימפולסיבית רגעית, והזמינות של אמצעי אובדנות מקלה עליהם את הביצוע.
 

איך מטפלים בדיכאון במרכז שניידר?
במרפאה למצבי רוח במרכז שניידר עובדים פסיכיאטרים ופסיכולוגים. הטיפול  המוצע הוא משולב: פסיכולוגי, סביבתי ותרופתי. שיטת הטיפול נקראת (CBT-  Cognitve Behavioral Therapy). על פי השיטה הזאת, לא נכנסים לסיבות הדיכאון ולא מחפשים תובנה לחיי הנפש העמוקים של הילד, כפי שעושים  בפסיכותרפיה פסיכו דינמית, אלא מתייחסים לסימפטום הדיכאון ומקנים לילד  כלים להתמודד עם הדיכאון והשלכותיו.

דיכאון הוא מחלה שפוגעת בחשיבה, ברגש ובהתנהגות. דפוסי החשיבה של הילד  הדיכאוני נעשים מאד שלילים ופסימיים והוא נוטה לשפוט עצמו בחומרת יתר,  מפחית מערכו ומהישגיו, מפחית בערכם של אנשים אחרים ורואה את העתיד באופן  קודר. דפוסי חשיבה שלילים אלו מייצרים רגשות דיכאוניים ולכן בטיפול תוקפים  את דפוסי החשיבה השלילית על ידי שאלות מאתגרות ויחד עם הילד עוסקים בתיקון  דפוסי החשיבה השלילית ובדרך זו עובדים על הקנית דפוסי חשיבה אלטרנטיביים  חיוביים יותר, אשר מייצרים רגשות יותר חיוביים. 

במישור ההתנהגותי מעודדים את הילד לחזור בהדרגה לפעילויות שנהג ליהנות מהן  לפני המשבר ולחזור לרמת התפקוד הקודמת הן מבחינה לימודית והן מבחינה  חברתית.

יש עידוד לעסוק בפעילות ספורטיבית באופן קבוע היות ופעילות זו  גורמת להפרשת אופיאדים  במוח, הגורמים לשיפור מצב הרוח. בנוסף, העבודה עם הילד כוללת לפעמים גם לימוד של מיומנויות שונות (כגון  מיומנויות חברתיות וניהול זמן), שיאפשרו לו להתמודד בדרך טובה יותר בעתיד במצבים שגורמים היום למצוקה.

הסדנה הטיפולית היא קצרת מועד והיא מציעה 16 עד 21 טיפולים, בהתאם לחומרת המצב. העבודה בסדנה כוללת גם מטלות שהילד צריך לבצע בבית. בין השאר הוא  נדרש למלא יומני מעקב של אירועים שגרמו למצבי הרוח כולל זיהוי המחשבות  והרגשות שהתעוררו במצבים אלו, ניסיון לייצר מחשבות אלטרנטיביות יותר חיוביות ותרגול של מיומנויות שנלמדות בסדנה.
לעתים בנוסף להתערבות הנ"ל, ממליצים גם על תרופות נוגדות דיכאון,  שפעילותן בוויסות נירוטרנסמיטורים שונים במוח ובכך גורמות לשיפור מצב  הרוח.

התרופות מתחילות להשפיע רק אחרי כשלושה עד ששה שבועות מרגע שמגיעים  בהדרגה למינון המתאים. חשוב להמשיך בטיפול ולא להתייאש, גם אם אין תוצאה  מיידית. התרופות הללו אינן גורמות להתמכרות.  במרכז שניידר, מקבוצת שירותי בריאות כללית, ניסו לטפל בילדים עם דיכאון  בעזרת חומרים טבעיים מסוג אומגה 3 (שמן דגים), שהוכיח עצמו כנוגד דיכאון  יעיל במבוגרים.

חגית זיו היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת המרפאה למצבי רוח במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית