2.5 אחוזים מהילדים ושמונה אחוזים מהמתבגרים סובלים מדיכאון, אולם רק חלק קטן מהם יקבלו טיפול יעיל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שדיכאון וחרדה הן הפרעות נפשיות המוגדרות כבעיות מופנמות, שבהן הילד בעצמו סובל, אך לא בהכרח מפגין את הסבל שלו כלפי חוץ ואינו מספר על כך להוריו.
מחקרים שנעשו ב־20 השנים האחרונות בססו את המסקנה, שלא הייתה מקובלת בעבר: הפרעות דיכאון המופיעות אצל מבוגרים בהחלט יכולות להופיע גם בתקופת הילדות. דיכאון בקרב ילדים הוא לא שלב חולף או חלק מתנודות נורמליות במצב רוח בגיל ההתבגרות. זוהי מחלה אמיתית וקטלנית, שניתנת לזיהוי ופוגעת במיליוני ילדים מתחת לגיל 18 בארץ ובחו"ל.
סימני הדיכאון יכולים להיות:
עצבות תמידית, בכי תכוף, עמדה של חוסר אונים, ירידה ברמת ההנאה מפעילויות שהילד נהנה מהם בעבר, שעמום תמידי, בדוד חברתי, בטחון עצמי נמוך, רגשי אשמה, רגישות קיצונית לדחייה או כישלון, קושי במערכות יחסים, תלונות רבות על כאבים פיזיים כמו כאבי ראש וכאבי בטן, היעדרויות מבי''ס, יכולת ריכוז נמוכה, שינוי משמעותי בדפוסי שינה ואכילה, עייפות מרובה, התנהגות הרסנית, אי רצון לחיות ודיבורים על מוות.
אצל ילדים צעירים, בשונה ממתבגרים, הדיכאון לא תמיד מתבטא בעצב, אלא בגילויי התנהגות כמו עצבנות, התקפי זעם, חוסר שקט, חוסר שביעות רצון , נטייה לריב וכמו כן סימפטומים גופניים שאין להם הסבר רפואי.
דיכאון היא מחלה שפוגעת בחשיבה, ברגש ובהתנהגות. דפוסי החשיבה של הילד הדכאוני נעשים מאד שלילים ופסימים והוא נוטה לשפוט עצמו בחומרת יתר, מפחית מערכו ומהישגיו, מפחית בערכם של אנשים אחרים ורואה את העתיד באופן קודר. דפוסי חשיבה שלילים אלו מייצרים רגשות דכאוניים.
בסדנה ייחודית במרכז שניידר לרפואת ילדים תוקפים את דפוסי החשיבה השלילית על־ידי שאלות מאתגרות ויחד עם הילד עוסקים בתיקון דפוסי החשיבה השלילית ועל־ידי כך עובדים על הקנית דפוסי חשיבה אלטרנטיבים חיוביים יותר, אשר מייצרים רגשות יותר חיוביים.
במישור ההתנהגותי, מעודדים את הילד לחזור בהדרגה לפעילויות שנהג ליהנות מהן לפני המשבר ולחזור לרמת התפקוד הקודמת הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. יש עידוד לעסוק בפעילות ספורטיבית באופן קבוע היות ופעילות זו גורמת להפרשת אופיאדים במוח - הגורמים לשיפור מצב הרוח.
בנוסף, העבודה עם הילד כוללת לפעמים גם לימוד של מיומנויות שונות (כגון מיומנויות חברתיות וניהול זמן) שיאפשרו לו התמודדות טובה יותר בעתיד במצבים שגורמים היום למצוקה.
הסדנה הטיפולית היא קצרת מועד והיא כוללת 16 עד21 טיפולים, בהתאם לחומרת המצב. העבודה בסדנה כוללת גם מטלות שהילד צריך לבצע בבית כגון יומני מעקב של אירועים שגרמו למצבי הרוח כולל זיהוי המחשבות והרגשות שהתעוררו במצבים אלו, ניסיון לייצר מחשבות אלטרנטיביות יותר חיוביות ותרגול של מיומנויות שנלמדות בסדנה.
במקביל באמצעות הטיפול הסביבתי, מנסים לשנות את הגורמים הסביבתיים לדיכאון לדוגמה, מפנים לטיפול אם דכאונית, מתערבים בבית הספר כדי לסייע לאווירה יותר תומכת בילד ועושים "התערבות משפחתית" היכן שיש התעללות בילד או כאשר נותנים לילד מסרים אגרסיביים המחבלים בשמחת החיים שלו. הדרכת ההורים כוללת הנחיות כיצד לעודד את הילד לפעילותו הקודמת תוך התחשבות במצבו.
לקבלת פרטים על הסדנה במרפאת מצבי רוח במרכז שניידר, נא לפנות למרכז לשירות לקוחות: 2700 *
הילד שלי מראה שהוא נהנה מחיים איך ייתכן שהוא מדוכא?
דיכאון בילדים נראה שונה מדיכאון במבוגרים. נדיר שילדים צעירים נראים עצובים למשך פרקי זמן ממושכים. סביר יותר שילד מדוכא יראה עצבני, יתלונן על שעמום ויהיה קשה לרצות אותו.
הילד שלי אומר "אני רוצה למות". האם זה נורמלי?
אם הילד שלך אומר אמירה כזו, יש מקום לדאגה, יש לקחת זאת ברצינות, ולפנות להערכה מקצועית. זה לא בהכרח אומר שהילד אובדני. יחד עם זאת, אם הוא סובל מדיכאון משמעותי, יש דרכי טיפול שישפרו את מצבו. על ההורים לדעת כי לא כל ילד יבטא במילים את המחשבות האובדניות שלו. נסיגה חברתית, התבודדות, מצבי רוח משתנים ועצבנות יכולים כולם להיות "נורות אזהרה".
מה המקור לדיכאון של הילד שלי?
איננו יודעים על סיבה אחת מדוע חלק מהילדים סובלים מדיכאון. בחלק מהמקרים נראה שהדיכאון הוא תגובה ביולוגית שאינה תחת שליטה של הילד. אנחנו כן יודעים שדיכאון אינו נובע מפינוק.
האם אין טיפול אחר לדיכאון מלבד טיפול תרופתי?
עד כה אין עדויות חד משמעיות לגבי איזה טיפול, תרופתי או התנהגותי, יעיל יותר לדיכאון. שני הטיפולים עשויים להיות יעילים באותה מידה, ועל הרופא, ההורים והילד לבחור באחד מהם או בשניהם. יחד עם זאת, כאשר הילד הוא אובדני או מתקשה בתפקוד יומיומי, כדאי לשקול טיפול תרופתי. עבור רוב הילדים שנוטלים תרופות, טיפול תרופתי לבד אינו מספיק. סביבה תומכת, מבינה ומטפלת גם היא "תרופה" הכרחית.
במשך כמה זמן צריך לקחת את התרופה?
לאחר שמגיעים לתרופה המתאימה במינון המתאים מקובל לרוב להמשיך בטיפול למשך שנה. לאחר שנה מפחיתים את המינון בהדרגה עד להפסקה. לעיתים כאשר הדיכאון הוא התקפי, כל מה שנדרש הוא תקופה קצרה של לקיחת התרופה עד שהתקף הדיכאון חולף.
חגית זיו היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת המרפאה למצבי רוח במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית