חמישה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון חמור בכל יום נתון. שיעור ניכר נוסף מהאוכלוסייה סובל ממצב רוח לא טוב, אך לא מדיכאון חמור.
התרופות הקיימות היום עשויות לעזור למרבית הסובלים ממחלת דיכאון, אבל כולנו שמענו על האפשרות הפוטנציאלית לנזק ולעידוד ההתאבדויות בקרב צעירים שכרוכות בשימוש בהן.
התרופות החדשות (יחסית) אינן יעילות יותר מהתרופות הישנות לטיפול בדיכאון (מקבוצת הטריציקלים), אבל השימוש בהן כרוך בהרבה פחות תופעות לוואי. חברות התרופות מפעילות מכבש לעודד את השימוש בתרופות מהדור החדש, מסיבות מובנות, אבל אנו הצרכנים והרושמים צריכים לקבל החלטות מבוססות על ידע ועל עובדות.
חוקרים מהמחלקה למדיניות תרופתית ומדעי ההערכה באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ`פל היל ביצעו הערכה שיטתית של המידע הקיים לגבי היעילות, התועלת והסבילות של תרופות מהדור השני לטיפול בדיכאון, מקבוצת מעכבי הספיגה מחדש של סרוטונין (כמו פרוזק,סרוקסט וציפרמיל), או תרופות דומות (מעכבות ספיגה של סרוטונין ונוראדרנלין, כמו אפקסור).
החוקרים חיפשו במאגרי המידע הרפואיים את כל המאמרים וההודעות שפורסמו בנושא התרופות האלה, החל מינואר 1980 עד פברואר 2005. נסקרו בסך הכל 60 מחקרים, 46 מהם מחקרים מבוקרים שהשוו בין התרופות ו־26 שתיארו רק תוצאות של מעקב וכו', בהם נבדקו הבטיחות והסבילות של התרופות.
שני חוקרים עברו באופן בלתי תלוי זה מזה על כל המאמרים. הם דירגו את העדויות לפי טיב המחקרים מבחינה מדעית. החוקרים מצאו שאין הבדל משמעותי בין התרופות מהדור השני לטיפול בדיכאון ביחס ליעילותן והמגבלות שלהן. היו הבדלים (כצפוי) בתופעות הלוואי של התרופות, אך מסיבות טכניות (בעיקר העדר מידע מספיק) לא ניתן היה להשוות ביניהן. החוקרים הסיקו שהבחירה של תרופה מסוימת למטופל ספציפי תלויה בעיקר במאפיינים שלו או שלה, ולא של התרופה.
ד"ר שמואל גבעון הוא מומחה לרפואת משפחה בקבוצת כללית |