תקווה חדשה לחולי אלצהיימר: חוקרים מצאו האטה משמעותית בקצב התכווצות המוח אצל אנשים, שבשלבים הראשונים של המחלת נטלו מינונים גבוהים של ויטמינים מקבוצה B.
החוקרים, מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, גילו כי מתן מינון גבוה של ויטמין B עשוי להפחית בחצי את הסיכון להתכווצות המוח, אצל אנשים הסובלים מהסימנים הראשונים של מחלת אלצהיימר.
התכווצות המוח היא תופעה המלווה את מחלת האלצהיימר, המתבטאת בפגיעה קשה בזיכרון ובתפקוד היומיומי. לדברי המדענים, ייתכן שזהו הצעד הראשון למציאת דרך לעכב את מחלת האלצהיימר. עם זאת מדגישים החוקרים כי נדרשים עוד מחקרים רבים שיוכיחו האם אכן קיים קשר בין מניעת אלצהיימר למתן ויטמין B. המחקר החדש פורסם בכתב העת למדעים Public Library of Science .
במחקר נבדקו 271 מבוגרים שסבלו מהידרדרות בתפקוד המוח. מדובר בשלב ראשון במחלת אלצהיימר והוא מתאפיין בפגיעה קלה בזיכרון וביכולת התפקוד בשפה ובדיבור. מחצית מהנבדקים קיבלו מינון יומי של כדורים המכילים 20 מ"ג של ויטמין B6, 0.5 מ"ג ויטמין B12 ו־0.8 מ"ג חומצה פולית, שזה הרבה מעל המינון היומי המומלץ. הקבוצה השניה טופלה בכדורי פלצבו שאינם מכילים כל חומר פעיל.
במהלך שנתיים מתחילת המחקר נמדד קצב התכווצות המוח אצל הנחקרים, ונמצא כי אצל אלה שטופלו בוויטמינים מקבוצה B קצב ההתכווצות היה איטי ב־30 אחוזים בהשוואה לאלה שלא טופלו בוויטמינים. אצל חלק מהמטופלים בוויטמינים מקבוצה B, קצב ההתכווצות היה אף איטי ב־50 אחוזים, והגיע לקצב התכווצות הדומה כמעט לזה של זיקנה אצל אנשים בריאים.
החוקרים לא בדקו אם עיכוב קצב התכווצות המוח מקביל לקצב עיכוב הסימנים הקליניים של מחלת אלצהיימר.
ויטמינים מקבוצה B מצויים במזונות רבים ובהם: בשר, דגים, ביצים וירקות ירוקים. חלק מהוויטמינים בקבוצה זו, בהם ויטמין B6, ויטמין B12 וחומצת פולית, שולטים על רמות הומוציסטאין בדם. רמות גבוהות של הומוציסטאין ידועות כקשורות להאצת התכווצות המוח אצל חולי אלצהיימר.
"הוויטמינים הללו עושים משהו למבנה המוח", אמר ראש צוות החוקרים, פרופ' דויד סמית, "ההשפעה גדולה יותר ממה שדמיינו. הוויטמינים הללו מגינים על המוח בדרך כלשהי שיהיה צריך לגלות".
אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת. לעתים סובלים החולים גם מערנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים בתוך 10 עד 15 שנים מפרוץ המחלה.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר, כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו.
ד"ר אריה גולדשמיד הוא לשעבר מנהל מחלקת פרמוקולגיה בקבוצת כללית