תמיד הוא היה כזה חברותי, חייך לאנשים שהוא לא מכיר ועשה להם חינדעלך, ופתאום הוא מקביל את פניהם בבכי. מה קרה, השתנה לו האופי? ולמה הוא מסיט את פניו הצדה כשסבתא באה לביקור ומושיטה לו ידיים? זה ממש לא נעים.
הסיבה ל"אופי החדש" של הילד היא שהוא עובר בהצלחה עוד שלב בהתפתחות. מדובר בחרדת נטישה או בחרדת זרים, שני מושגים שונים אבל קשורים זה בזה המופיעים לרוב סביב גיל תשעה חודשים.
חרדת זרים: גם תינוקות שהיה עד כה קל להעביר אותם לידיים אחרות, או להשאיר אותם עם אנשים פחות מוכרים, מתחילים פתאום לבכות כאשר הם עוברים לידיים זרות. התינוק מבחין בין הדמויות המוכרות לו לדמויות שאינו מכיר. כדי שדמות תהיה מוכרת התינוק צריך לראות אותה כמעט על בסיס יומיומי. כל דמות שהתינוק פוגש לעתים פחות מזומנות, גם היא בת משפחה, נחווית על ידיו כלא מוכרת ומעוררת חרדה ובכי.
חרדת נטישה: התינוק שיכול היה לשחק לבדו, גם כשאמא יוצאת מהחדר, מתחיל פתאום לבכות כל פעם שאמו, או אביו, יוצאים מטווח הראייה שלו. בשלב הזה קשה להשאיר את התינוק לבד בחדר. הוא יבכה מיד, לרוב. קשה גם להיפרד מהתינוק שבוכה בזמן הפרידה. השלב הזה הוא קשה להורים, שמרגישים פתאום שהם לא יכולים לזוז בלי שהתינוק יתחיל לבכות.
למה זה קורה?
שתי התופעות האלה מבטאות שלב התפתחותי מסוים שהתינוק הגיע אליו. התינוק גדל והתפתח, ולמד דבר מאוד חשוב: להבחין בין אמו, או הוריו, לשאר העולם. יותר מזה, הוא לומד שאמו או הוריו הם אנשים שניתן לבטוח בהם. שאר העולם עדיין לא זכה באמון שלו. כמו שאתם מבינים, מדובר בהתפתחות חיובית, וזו אבן דרך משמעותית בהתפתחות התינוק שלכם.
כעת אתם יכולים להבין למה התינוק בוכה כאשר הוא נשאר לבד, או כאשר מעבירים אותו לידיים אחרות. בגיל הזה התינוק עדיין לא מסוגל להפנים לחלוטין שאמו קיימת גם כשהיא לא ממש לידו, אלא בחדר הסמוך. מבחינתו כשהיא לא לידו, היא נעלמת ואין אמא. מקור הביטחון שלו נעלם. יש ילדים שיגיבו יותר בחרדה, בבכי, ויש שפחות.
האם התינוק שלי הפך תלותי?
ממש לא. הפעוט נראה כאילו הוא פחות עצמאי, מה שמבהיל לפעמים חלק מהאמהות. אבל זה רק נראה כך, זה רק שלב, והפעוט לא פיתח "אופי חדש" של ילד תלותי. שוב, מדובר בשלב התפתחותי נורמלי, שיחלוף לו, כמו תמיד, בעזרת היענות נכונה לצרכים של הילד.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
אז מה עושים?
למרות המונח המפחיד, אין מדובר בבעיה כלשהי. בעצם, אולי הבעיה הקשה יותר היא להורים, שצריכים להתמודד עם הצרכים החדשים של התינוק.
מכיוון שמדובר בשלב נורמלי בהתפתחות, אין צורך לעשות משהו מיוחד כדי "להוציא" את הפעוט מהשלב. אין שום תועלת בלנסות להרגיל אותו "לעבור ידיים" או להיחשף לזרים. עם הזמן החרדה מזרים יורדת, ומאוחר יותר התינוק , בעצם הפעוט, יכול להבין שגם כשאמא הולכת היא קיימת, ותחזור.
ובכל זאת איך להתמודד עם החרדה והבכי שהיא מעוררת?
התפקיד של ההורים הוא לחשוף את התינוק לתסכולים קטנים, לאט לאט, במידה שהתינוק יכול לעמוד בהם. נסי לתת מה שאת יכולה. אבל כולנו יודעים שמן הסתם יש גבול למה שאפשר לתת, יש אילוצים, יש עוד דברים שדורשים את תשומת לבך לפעמים, וזה בסדר גמור.
באופן מעשי, נסי לצאת פחות מטווח הראייה של הילד, ותני לו לשחק לידך. אם את מתרחקת, הוא יבוא אליך. כאשר הוא לא רואה אותך, קראי אליו ואמרי לו היכן את נמצאת ושאת עוד מעט חוזרת. כאשר יהיו מצבים שהוא לא יראה אותך ויבכה, זה גם בסדר, הוא יראה שאת חוזרת.
האם כדאי לדחות כניסה לגן או משפחתון?
הרבה פעמים בגלל אילוצים של חזרה לעבודה, ההכנסה למסגרת נעשית דווקא בשלב הזה. זו דוגמה למצב שבו אי אפשר לברוח מאילוצי המציאות, וגם אין צורך לברוח מהם. לרוב הילדים מסתגלים ולומדים לתת אמון במטפלת/ גננת במסגרת החדשה. חשוב, כמובן, לבחור מסגרת מתאימה, עם אנשי צוות חמים שיודעים איך להתייחס לילדים בתקופה זו, ובכלל.
איך לנהוג בעת הפרידה?
לגבי פרידות בכלל - אחת הטעויות הגדולות היא ללכת ולהיעלם בלי לומר לילד. לפעמים זה נעשה מתוך קושי להתמודד עם הבכי של הילד. זה באמת כואב לראות את הילד שלך סובל. אבל להיעלם לא רק שלא עוזר, אלא עלול ליצור בעיה ולהעצים את החרדה.
למרות הקושי, צריך לומר לילד שהולכים, ולהיפרד. רצוי לא להאריך יותר מדיי. הסיבה: כאשר מאריכים בפרידה, בעצם משדרים מסר של קושי וכך מאשרים לילד את מה שהוא מרגיש – שפרידה היא עניין מסוכן ושיש לו ממה לפחד.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית מומחית ופסיכותרפיסטית, מנהלת פורום "אימהות בחיתולים" באתר כללית
|
אנחנו כאן בשבילך. רוצה להציע לנו נושא או לבקש משהו בתחום ההריון והלידה, כתבי לנו ל-nashim@clalit.org.il (לפניות
בנושא שירות אנא לחצי כאן). |
