אמא, אין כמו עזרה מאבא

בנך הקטן מסרב לאכול ארוחת צהריים? בתך הפעוטה חושקת שפתיים מול החביתה שמתקררת לאיטה בצלחת בארוחת הערב? את מרגישה שאת משתגעת מרוב תסכול?

אז קודם כל תרגעי. אם את לא אם חד־הורית, יש לך שותף לגידול הילדים ולטיפול בהם - אבא שלהם. שתפי אותו בחווית ההאכלה, כיוון שזו לא רק דרך להקל עלייך, זו גם דרך להגיע לתוצאות טובות יותר.

אבות השותפים בהאכלת ילדיהם "סרבני האכלה" משפיעים באופן מיטבי על ההתמודדות של האמהות עם בעיית סרבנות ההאכלה של ילדיהם ועם הקשר שלהן עם ההורים. כך עולה ממחקר שהתבצע על־ידי מומחים מאוניברסיטת בן גוריון ומהמרכז הרפואי סורוקה, מקבוצת כללית. 

האם סרבנות אכילה היא תופעה נפוצה?
25 אחוזים מכלל התינוקות לוקים בבעיות האכלה שונות בשנות חייהם הראשונות. כשני אחוז מהם מוגדרים כסרבני האכלה, תופעה שבאה לידי ביטוי בכשל בשגשוג ובירידה במשקל בטווח הקצר ובסיכון להתפתחות הפרעות גדילה והפרעות קוגנטיביות וחברתיות בטווח הארוך.

מה יכולה להיות הסיבה לסרבנות אכילה?
התינוק הסרבן מתקומם נגד הגדרת הרצונות שלו, כפי שנקבעו על־ידי אמו ולפעמים מתנגד להאכלה עקב העובדה שהואכל בכוח. בסרבנות, התינוק מנסה למנוע חזרה של החוויה הלא נעימה של האכלה ולמעשה מסמן לאם גבולות.

לא כל אם מודעת לסיבת הסרבנות ועקשנותו של התינוק רק מגבירה את הלחץ והחרדה שלה. לעתים, קושי זה פולש גם לתחומים אחרים ביחסי האם והילד. אם אמא כזו תאפשר לבן זוגה להיות שותף להאכלת התינוק, היחידה המשפחתית תתפקד יותר טוב, האכלת הילד תשתפר, תתאפשר השפעה מיטבית על ההתמודדות האם עצמה עם בעיית סרבנות ההאכלה של התינוק וגם הקשר שלה איתו ישתפר.

איך הסרבנות הזאת עלולה להשפיע עלייך?
הקשר אם־תינוק־אוכל הוא ראשוני ובסיסי. האם נתפסת כמקור הזנה זמין לתינוק. לכן כשמתרחשת הפרעת האכלה, היא עשויה להיות קשורה לקשיים ביחסים בין האם לתינוק ולמאבק כוחות ביניהם.

אמהות רבות מעידות על מצוקה קשה שהן חוות בעקבות סרבנות ההאכלה של תינוקן. חלק מן האמהות חשות שהתינוק שדוחה את האוכל, למעשה דוחה אותן.  מהרגש הזה מתפתחים רגשות קשים נוספים כמו כישלון וחוסר ערך. תחושות הדחק והדחייה שהאמהות חוות גורמות לכך שהגישה שלהן לתינוק הופכת לפחות רגישה וחודרנית יותר. הן משתמשות בכוח כדי "לדחוף" לתינוק אוכל. התינוק מצידו נלחם חזרה בניסיון לשמור על עצמאותו ולשלוט בסביבתו. מכאן כדור השלג הולך ומתגלגל ומאמלל את כל המשפחה.

החוקרים ד"ר נעמה עצבה־פוריה פסיכולוגית מאוניברסיטת בן גוריון, ד"ר גל מאירי וד"ר ברוך ירושלמי מהמרכז הרפואי סורוקה יפרסמו את תוצאות המחקר שערכו בגליון מאי 2010 של כתב העת Infant Mental Health. החוקרים בדקו מהו מקומם של האבות בקרב משפחות לילדים עם בעיות האכלה.

במחקר השתתפו 28 משפחות, שלהן ילדים בגילאים שנה עד שלוש שנים, המוגדרים סרבני האכלה שלא על רקע אורגני. תינוקות אלה הופנו למרכז הרפואי סורוקה, מקבוצת כללית, לקבל טיפול בעקבות ירידה משמעותית במשקל גופם.  במקביל, כקבוצת ביקורת, נבדקו 29 משפחות לתינוקות ללא בעיות האכלה.

המשפחות בשתי הקבוצות היו בעלי מאפיינים דומים. כחלק מאיסוף הנתונים הגיעו החוקרים לבתי המשתתפים במחקר, צפו ביחסי אם־ילד ואב־ילד ותיעדו במצלמת וידאו את הממצאים.

מי אחראי על האכלת התינוק - האב? האם? שניהם?
"האכלת תינוק אינה נחשבת כחלק מדי.אן.איי של האב, ולכן אין עליו את האחריות הכבדה להאכיל את התינוק", מסביר ד"ר גל מאירי, אחראי היחידה הפסיכיאטרית של הגיל הרך בסורוקה. "האב משוחרר היסטורית מתפקיד המאכיל ולכן חשוף פחות לביקורת מצד הסביבה כשהתינוק שלו יורד במשקל. זו כנראה גם הסיבה שהוא ניגש להאכלה ממקום בטוח ונינוח יותר".

למה חשוב שהאב יהיה מעורב בטיפול בילדים?
החוקרים בדקו גם את  מעורבות האב בטיפול התפקודי בשלוש פעולות עיקריות: האכלה, רחיצה והלבשה. לדבריהם, בבתים בהם האבות מעורבים בטיפול בילדים, נראה כי יש להם השפעה ממתנת, מרגיעה, מפצה ומחזקת את האם ואת יחסיה עם התינוק. לעומת זאת, המצב הקשה ביותר נראה במשפחות שבהן לא נצפתה מעורבות של האבות. במשפחות אלו, זלגה החרדה האמהית והרגישות ההורית הנמוכה גם אל האבות והגבירה בהם את המתח והחרדה.

המעורבות הנמוכה של אבות לילדים עם קשיי האכלה משקפת בחלקה את חלוקת התפקידים המסורתית במשפחות אלו, בהן האמהות מגויסות באופן מוחלט לאמהות ולא משאירות לאבות מקום למעורבות. האם חרדה, אבל אינה מאפשרת לאב להיות שותף בהתמודדות, דבר שרק מחמיר את קשייה ומשבש עוד יותר את הקשר שלה וגם של האב עם הילד.