האבוקדו הוא חלק בלתי נפרד מהחורף הישראלי, אבל שורשיו נעוצים הרחק מכאן ובהשוואה לזית הוא עולה חדש. מקורו של האבוקדו באמריקה הדרומית והמרכזית והטבחים והבשלנים בשבטי המאיה, האצטקים והאינקה הכירו אותו היטב. מלחים שגילו את הפרי במקסיקו כינו אותו "אגס החמאה" והביאו אותו לראשונה לאירופה בסוף המאה ה־16.
ישראל על מפת האבוקדו
את האבוקדו ניתן למצוא כיום בכל קצוות העולם כולל אוסטרליה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הצפונית, אירופה ואסיה. אפשר לקנות את האבוקדו בכל ימות השנה, כיוון שהוא יכול להישמר זמן רב בקירור אם הוכנס לפני הבשלתו. ישראל היא אחת מיצואניות האבוקדו הגדולות בעולם.
קרוב של הדפנה
האבוקדו שייך למשפחת עצי הער־אציל (בן נוסף במשפחה: עץ הדפנה). המיוחד בעצים אלו, שהם גדלים ונושאים פירות רק באקלים טרופי. עם זאת, קטיף האבוקדו חייב להתבצע לפני הבשלת הפרי, כיוון שהאבוקדו שייך למשפחת הפירות שלא יכולים להבשיל כל עוד הם גדלים על העץ, אחרת הם מרקיבים.
לאבוקדו יש ארבעה זנים הנבדלים זה מזה בצורה (אגסי לעומת עגול), בצבע (ירוק, ירוק כהה, שחור, גוון ארגמני ועוד), במרקם הקליפה (חלקה ומבריקה, גסה, בעלת גבשושיות) ובטעם. הזנים אטינגר ופוארטה מתכסים בכתמים שחורים כאשר הם בשלים. זן ההאס הופך את צבעו מארגמני לשחור וזן הנאבאל לא משנה את צבעו.
25 אחוזים שומן
ערכו התזונתי של האבוקדו היה מוכר כבר לפני מאות שנים ונמצאו אף תיעודים רפואיים משנת 1692, שמתארים את טעמו ואת יכולתו לחזק את הגוף. מבחינה תזונתית, האבוקדו עשיר מאד בשומן ולכן משתייך לקבוצת השומן ולא לקבוצת הפירות.
אחוז השומן באבוקדו משתנה מאד לאורך העונה. למשל, אבוקדו דרום-אפריקאי יכיל 15 אחוזים שומן בתחילת העונה ועשוי להכיל עד 40 אחוזים שומן בשיא העונה. בממוצע, מכיל האבוקדו 25 אחוזים שומן. סוג השומן המרכזי באבוקדו הוא חומצות שומן בלתי רוויות והוא אינו מכיל כולסטרול (אין כולסטרול בצומח). האבוקדו מכיל 2.1 אחוזים חלבון (גבוה ביחס לפירות אחרים), ויטמינים רבים ו־11 מינרלים שונים. מבחינה קלורית, האבוקדו עשיר יותר בהשוואה לשאר הפירות. חצי אבוקדו עשוי להכיל 120 עד 140קלוריות. שתי כפות אבוקדו טרי מכילות 45 עד 50 קלוריות.
האבוקדו הוא מקור צמחי חשוב לחומצות שומן חיוניות רב בלתי רוויות. הוא יחסית קל לעיכול, מזין ומספק תמיכה קלוריות גבוהה (לא מתאים בכמויות גדולת לשומרי הגיזרה).
משחת אבוקדו לפנים
האבוקדו עשיר יחסית בוויטמין E, שהינו נוגד חמצון שעוזר בשמירה ובחידוש של תאי העור. נוכל למצוא את האבוקדו כשחקן מרכזי במסכות ותכשירים קוסמטיים רבים. ניתן להשתמש בפרי הטרי (עדיף כאשר הוא בשל מאוד) להכנת מסכות לפנים בשילוב עם מיץ לימון (לעור שמן), חלמון ביצה (לעור יבש), סוגי שמנים (זית, שקדים ונבט חיטה) ואף דבש.
אפשר להכין מהאבוקדו ממרחים רבים, מוסים, קינוחים (כן, גם מתוקים. הברזילאים משלבים אותו עם גלידת וניל) והוא משתלב נהדר כבסיס למגוון רב של כריכים, מילוי לתפוחי אדמה אפויים או בשילוב עם גבינות. האבוקדו גם משתלב נהדר בסלטים, מרקים וניתן להכין ממנו מתבלים רבים. גם בסושי האבוקדו מוצא לו מקום ונחשב לפריט חובה בכל מסעדה המכבדת את עצמה.
טעמו של האבוקדו עלול להיפגע בעת חשיפתו למידות קור או חום קיצוניות (לא להקפיא). לאחר חיתוך האבוקדו, מומלץ לטפטף מיץ לימון על מנת למנוע את השחרתו. כדי לזרז את הבשלת האבוקדו הניחו אותו במקום חמים ביחד עם פירות נוספים באותו הקערה (מומלץ ליד תפוחים). גז האתילן המופק על ידי הפירות הסובבים, יזרז את תהליך ההבשלה. אפשר גם לעטוף את האבוקדו בנייר עיתון, להניח אותו במקום חמים וחשוך ועל ידי כך לזרז את הבשלתו. אחרי ההבשלה, אפשר לשמור את האבוקדו במקרר כארבעה ימים.
מתכון: חצאי אבוקדו ממולאים
המצרכים לשמונה מנות:
4 אבוקדו גדולים בשלים
מיץ מלימון אחד
חבילה של דגי אלסקה בטעם שרימפס
עגבניות שרי חצויות
שמן זית מלח
פלפל שחור גרוס
הוראות הכנה:
חוצים את האבוקדו לשני חצאים ומורחים מיץ לימון כדי שלא ישחירו. חותכים את הדגים לחתיכות בינוניות ומערבבים עם מלח, שמן זית, מיץ לימון והפלפל- לפי הטעם.
להגשה:
מניחים בצלחת חצי אבוקדו ושמים בתוכו את תערובת הדגים (לדאוג שחלק מהרוטב יהיה גם על האבוקדו).
מקשטים מלמעלה בעגבניות שרי שנטבלו ברוטב של המילוי.