לידת בית

שתי בנותיי הגדולות,הלל ותמר, נולדו בלידות בית. מבחינתי היה זה טבעי להמשיך באותו כיוון. שי, בעלי, הרגיש אחרת. הלידות הקודמות היו עבורו עומס רגשי ולוו בפחד גדול, ולכן לא רצה לחוות זאת שוב. וכך, מצאנו את עצמנו מנסים לגשר על הפער הזה ולמצוא פתרון שמתאים לשנינו ללידה הקרבה.

בסופו של דבר בחרנו ללדת במרכז לידה טבעי בפורייה. תיק הלידה היה מוכן לנסיעה, הבנות הועברו כפי שתואם מראש לשכנה - חברה, סבתא הייתה בדרך להחליף את החברה ולהיות עם הבנות, הכול היה מוכן.

המשך הכתבה לאחר ההפניות...

רק ליבי לא. לא הייתי מוכנה לזוז מהבית. הבחירה הראשונה, בפורייה, הייתה מהראש, אך הבחירה הסופית הייתה מהלב, ובעיקר מהבטן.

וכך נשארנו בבית. רוזי המיילדת נסעה במעלה הר כמון והגיעה לביתנו, והחלה הלידה. זו הייתה לידה נפלאה. כואבת, מאתגרת, מחברת ומפליאה.

הלידה התרחשה בחדר השינה שלנו ובחדר האמבטיה. בין הצירים שלפנו קלפים שהכנתי במהלך ההריון שנתנו לנו בכל פעם מילה או משפט להתמקד בהם בין הצירים ובהרפיות. גם תרגולי המדיטציה שלי עזרו וכן תרגולי היוגה, המים באמבטיה, כדור הגומי הגדול, ידיה הנפלאות של רוזי  וגופו התומך של שי. וכמובן - הימצאותי בביתי שלי, מקור כוחי.

הלידה התרחשה בתנוחת כריעה, בעודי נתמכת במיטה ובשי. רוזי קיבלה את התינוק לידיה בגובה הרצפה. ואיזו התרגשות הייתה כשגילינו שנולד לנו בן!!! כמו בהריונות הקודמים, לא ידענו מראש את מין העובר וההפתעה רק העצימה את ההתרגשות.

התינוק יצא בריא וערני, התחבר לשד וינק. כשחבל הטבור סיים את תפקידו וחדל לפעום שי חתך אותו, כמנהגנו בלידות הקודמות. סבתא והבנות הצטרפו למיטת המשפחה עם סיום הלידה, וההתרגשות הייתה גדולה.

אחרי זמן מה גם השליה יצאה, התינוק נבדק ונשקל, גם אני השלמתי את נקיוני ויכולתי להתמסר להיכרות עם התינוק ולמנוחה משותפת. היינו עטופים בריחות, במראות, בצלילים ובקולות של הבית שלנו, המוכר, הנוח וממלא העוצמה, הביטחון והאהבה. תחושת משפחה.

הלידה הסתיימה, עוד מעגל הושלם, וגם החל.