אני, שייחלתי ללדת במזל טלה ולא במזל שור, התפללתי ללדת מוקדם, כלומר לפני שבוע 40. החל משבוע 36 הופיעו צירים לסירוגין ושלוש פעמים נשלחתי למיון, אך לאחר בדיקות ומוניטור הצירים נחלשו ונשלחתי הביתה.
הסתובבתי עם פתיחה של 1.5 כשבועיים והנה הגיע פסח. בשנת 2009 יצא שפסח התחבר היטב לסוף השבוע, כך שהייתה חופשה ארוכה מהעבודה. את חופשת הפסח ביליתי בחיק המשפחה המורחבת והיה לי כל כך כיף, שחשבתי שעליי למצוא תירוץ על מנת לא לחזור ביום חמישי שלאחר החופשה לעבודה.
ביום רביעי, ערב המימונה, נדמה היה לי שתנועות העובר נחלשות ודאגתי מאוד כל היום. בלילה התקשרתי למוקד האחיות של כללית כדי לשתף בפחדיי. האחות הורתה לי לשתות תה עם הרבה סוכר (וכך עשיתי בשעה שלוש לפנות בוקר), והוסיפה שעליי לגשת למחרת בבוקר לבדיקת מוניטור (או, הנה התירוץ לא ללכת לעבודה...).
בארבע בבוקר נרדמתי לאחר שחשתי מעט תנועות, ובשמונה בבוקר התעוררתי במפתיע מתחושת פקיעה וזרימה עדינה של מים. נבהלתי וקפצתי מהמיטה כי חשבתי שעשיתי פיפי... לאחר שיחות עם אחות וחברה, שהבהירו לי שכנראה מדובר בירידת מים, הוחלט לנסוע לבית החולים.
הגעתי לבית החולים בשעה עשר בבוקר בערך, והמיון היה מוצף בנשים. לאחר כשעה התקבלתי ולאחר בדיקות שלחו אותי לעשות מוניטור בחדר לידה מכיוון שהמיון היה מפוצץ. המוניטור הראה צירים לא סדירים, אך היה ברור שמדובר בירידת מים ושאשאר בבית החולים. נשלחתי חזרה למיון לאחר המוניטור וכאן ציפתה הפתעה נוספת.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
הלחץ שהיה קודם במיון עבר לחדרי הלידה ולא היה בהם מקום, אז נאמר לי לחכות ולנסות ללכת ככל האפשר כדי לקדם את הלידה. למרות שהיה קצת קשה ללכת כשכבר יש צירים ומים שיורדים להם בטפטוף עדין כל הזמן, הלכתי. עם מגבת כרוכה עליי.
בשעה שתיים בצהריים נקראתי לחדר לידה שהתפנה. חיכינו שיתפתחו הצירים וכבר חשתי כאבים מתעצמים. מכיוון שמדובר בירידת מים, לא בודקים את מצב הפתיחה כל הזמן, ולכן רק בעזרת המוניטור אפשר היה לדעת מה קורה, באופן חלקי כמובן.
בשעה ארבע אחר הצהריים החליטו הרופאים לזרז את הלידה, מאחר שירידת המים החלה כבר בבוקר, ונתנו לי גם אפידורל. הבטחתי למלווים שלי כי עד שבע בערב הם יהיו בבית, והם צחקו עליי, כי מה אני מבינה, זו לידה ראשונה שלי וזה ייקח זמן.
החיבור לאפידורל היה משחרר, כמעט מיד חשתי בהקלה עד כדי כך שנרדמתי לי לשעה. כן, כן, ישנתי.
בשעה חמש וחצי המיילדת (המדהימה) נכנסה לחדר לבדוק מה מצב הפתיחה (היא לא יכלה לעשות זאת הרבה בשל ירידת המים), והנה בהפתעה גמורה היא אומרת: "הלידה התחילה", כלומר יש פתיחה מלאה.
בשעה שש ועשרים, יום המימונה, נולדה בתי אופיר (מיותר לציין שלא חזרתי לעבודה לאחר חופשת הפסח וילדתי במזל טלה!).
|
אנחנו כאן בשבילך. רוצה להציע לנו נושא או לבקש משהו בתחום ההריון והלידה, כתבי לנו ל-nashim@clalit.org.il (לפניות בנושא שירות אנא לחצי כאן). |
