בתחילת שנות ה-70, היחס בין הריון תאומים ספונטני להריון תאומים לאחר טיפולי פוריות היה אחד ל-40. כיום עומד יחס זה על אחד לשלושה. בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בשכיחות הריונות מרובי עוברים (תאומים ויותר) והם מהווים כיום כשלושה אחוזים מכלל הלידות. שיעור הריונות התאומים עלה בכ-25 אחוזים, שיעור הריונות של שלישיות עלה ב-120 אחוזים, ושיעור הריונות של רביעיות ויותר עלה ב-250 אחוזים.
מה ההסבר לקפיצה הגדולה?
שני ההסברים העיקריים לעלייה דרמטית זו הם דחיית גיל האישה בעת ההריון והלידה בנשים בחברה המערבית המפותחת, ועלייה ניכרת בזמינות ובשימוש באמצעים להשראת ביוץ, כולל הפריה חוץ גופית.
הריון עם תאומים כרוך ביותר סיכונים?
הריון מרובה עוברים נחשב הריון בסיכון גבוה. מבחינה עוברית: יש עלייה בשכיחות לידות מוקדמות, עיכוב בצמיחת העוברים בהשוואה לעובר יחיד ועלייה בשכיחות מומים האופייניים רק לתאומים ובכלל.
מבחינה אמהית: יש עלייה בשכיחות רעלת הריון (פי שתיים וחצי), היפרדות שלייה (פי שלושה), אנמיה, דימום לאחר הלידה, עלייה בשיעור ניתוחים קיסריים ואפילו עלייה מסוימת בתמותה של האמהות, בהשוואה להריונות עם עובר יחיד.
מה ההבדל בין תאומים זהים לתאומים לא זהים?
תאומים דיזגוטיים נוצרו משתי ביציות שהופרו על ידי שני זרעים ואלה הם התאומים הלא זהים. תאומים מונוזיגוטיים נוצרו מעובר אחד שהתחלק בשלב מוקדם לשני עוברים ואלו הם התאומים הזהים, המהווים שליש מכלל התאומים.
שכיחות התאומים הזהים דומה בכל העולם והיא כאחד ל-250 לידות, ללא קשר לתורשה, גיל, מוצא אתני או מספר ההריונות בעבר. בתאומים דיזיגוטיים ייתכנו שתי שליות נפרדות או שלייה אחת מחוברת.
קיימים מספר סוגים של תאומים זהים, בהתאם לעיתוי החלוקה של העובר היחיד לשניים. אם החלוקה הייתה מוקדמת (עד ליום השלישי), יתקבלו שני עוברים עם שתי שליות, או אחת מחוברת, בדומה לתאומים דיזיגוטיים. אם החלוקה מאוחרת יותר, יתקבלו שני עוברים - כל אחד מוקף בקרום האמניון שלו עם קרום כוריוני משותף. במקרה הקיצוני של חלוקה מאוחרת ייווצרו תאומים מחוברים, הקרויים גם תאומים סיאמיים.
שכיחות התאומים הדיזיגוטיים מושפעת מאד ממוצא, תורשה, גיל האם ומספר הלידות בעבר. טיפולי פוריות (השראת ביוץ והפריה חוץ גופית) מעלים את שיעור התאומים הדיזיגוטים, אך גם את שיעור התאומים המונוזיגוטיים. שכיחות הריונות מרובי עוברים בטיפולים אלו היא כ-30 אחוזים.
בשנים האחרונות ישנה מגמה לנסות ולהפחית את שיעור ההריונות מרובי העוברים הנובעים מטיפולי פוריות, מבלי לפגוע בסיכוי להשגת הריון ולידה, וכל זאת לאור הסיבוכים לטווח קצר וארוך הקשורים בהריונות אלו.
בחלק מהריונות התאומים ניתן לקבוע כבר בתחילתם האם מדובר בהריון דיכוריוני (שיכול להיות הריון של תאומים לא זהים, אך לעתים גם זהים, שהופרדו בשלב מוקדם לאחר ההפריה), או מונוכריוני (תאומים זהים).
בבדיקת אולטרה סאונד ניתן לראות האם מין העוברים שונה, האם ישנה שלייה אחת או שתיים וכן את עובי המחיצה בין העוברים. כל אלו מסייעים בניבוי הזהות בין התאומים. לאחר הלידה, ניתן לבדוק את השלייה ועל פי מבנה הקרומים להתרשם מהאפשרות לזהות בין התאומים.
האם הריון עם תאומים זהים מסובך יותר מהריון עם תאומים לא זהים?
כל סיבוכי ההריון האופייניים להריונות תאומים, שכיחים יותר בתאומים מונוזיגוטיים (זהים), בהשוואה לתאומים דיזיגוטיים (לא זהים). שיעור ההפלות הספונטניות גבוה פי שלושה בתאומים בהשוואה לעובר יחיד. מומים עובריים שכיחים גם כן יותרבהריונות מרובי עוברים, בעיקר בשל העלייה בשכיחות מומים בתאומים זהים.
ההמלצות לבדיקות סקר לזיהוי הפרעות כרומוזומליות, כגון תסמונת דאון, שונות מעט בתאומים בהשוואה לעובר יחיד. הסיכון לתסמונת דאון באישה בת 31 בהריון תאומים דומה לסיכון של אישה בת 35 בהריון של עובר יחיד. התבחין המשולש (חלבון עוברי) פחות מהימן בהריון תאומים, אך עדיין מסייע באבחון מומים בחוט השדרה.
ד"ר דורית רביד-ספרן היא רופאה בכירה במחלקה לגינקולוגיה ומיילדות במרכז רפואי מאיר, מקבוצת כללית