פורסם בראשונה: 24.05.2016
עדכון אחרון: 24.05.2016
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

למה צריך לשים לב כשנכנסים למערכת יחסים חדשה?

לקריאה נוחה
התחלת לצאת עם מישהו חדש, טוב לכם, והכול מעולה וזורם ומגניב. אבל פתאום את שמה לב שהוא נותן לך לשלם את החשבון ומפלרטט עם חברות שלך. יש מצב שנפלת על דושבאג? אולי. לכולנו יש תכונות שליליות, השאלה היא מתי כדאי לדבר על זה, ומתי צריך לברוח מהקשר כמו מאש?
למה צריך לשים לב כשנכנסים למערכת יחסים חדשה?

בקיצור

1.

בתחילת קשר חדש לרוב אנחנו כל כך נרגשים ושמחים שאנחנו לא שמים לב לסימני האזהרה שהצד האחר עלול לשדר לנו.

2.

מה למשל? פלרטטנות קיצונית או בוגדנות, קמצנות, שתלטנות, פינוק יתר, תלותיות גדולה מדי במשפחה או אפילו אלימות.

3.

מה עושים? במקרים של אלימות כמובן מפסיקים מיד את הקשר. בשאר המקרים חשוב לשתף את הצד האחר במה שחשים.

אין כמו התחלה של קשר חדש! כזה שאי־אפשר להוריד את הידיים זה מזה, שמסתובבים עם חיוך דבילי מרוח על הפנים 24/7, חושבים עליו או עליה כל הזמן ומתים מגעגועים אפילו כשאתם ביחד.

כי ככה זה כשמתחילים לצאת - הצד האחר נראה הכי מושלם בעולם, הכי מתוק, הכי מצחיק והכי סקסי שיש. זה כיף, זה ממש כיף, אבל מה בנוגע לצדדים האחרים שאנחנו לא רואים או אולי רואים ולא מייחסים להם יותר מדי משמעות? כי בתכלס, למי יש כוח עכשיו להרוס את כל הטוב הזה בגלל תשומת לב לתכונות פחות נחמדות או לסימני אזהרה? (ספוילר קטן - זה נגמר בסוף, אז כדאי שתשימו לב).

זה בדרך כלל הולך ככה: אתם מתאהבים יותר ויותר, ומערכת היחסים מתקדמת, ופתאום קורים דברים קצת פחות מקסימים - אבל לא פחות אנושיים או טבעיים. למען האמת, הדברים לא קורים "פתאום". כי אדם (גבר או אישה) לא הופך פתאום להיות שתלטן, קמצן, נצלן, או מפונק. זה הבנאדם וכך הוא מתנהג, אבל בגלל כל ההתאהבות וההורמונים פשוט לא ראינו את זה.

אז איך אנחנו יודעים אם בן הזוג או בת הזוג שלנו הם כאלה?

לפי מירי קרייזמן, המטפלת הזוגית של אתר כללית, יש כמה סימני אזהרה שכדאי מאד לשים לב אליהם אם אנחנו לא רוצים להיתקע במערכת יחסים בעייתית ומתסכלת:

1. נורת אזהרה לעיוורים
אקדח שמופיע במערכה הראשונה, מכירים? אז גם פה: אם בתחילת הקשר, בתקופה שהכול אמור להיות מושלם ומדהים, משהו שלילי לוכד בכל זאת את תשומת הלב שלנו ומעורר חשד - מוכרחים להתייחס אליו ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח. כנראה מדובר בסימן משמעותי, והוא עלול להפוך בעתיד את היחסים לבעיה רצינית.

בגידה, לדוגמה, היא נורת אזהרה ענקית. כשבן הזוג או בת הזוג בוגדים בשלב כה התחלתי ומקסים, אפילו אם הם "רק" מפלרטטים עם אחרים או אחרות באופן קיצוני ושיטתי או מועלים באמון ומספרים רק חלק מהאמת - יש סיבה טובה לדאגה, ואם זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, אז בכלל כדאי לתפוס מרחק ולסיים את הקשר כבר בשלב הזה. קשה להניח שאפשר יהיה לתקן את המעוות, והעתיד יהיה רק גרוע יותר.

2. קמצנות, שתלטנות וצרות אחרות
אבל לא רק בוגדנות או פגיעה באמון מבשרות רעה. יש עוד כמה וכמה התנהגויות שאם הן מופיעות כבר בתקופת החיזור, כדאי מאוד לשים אליהן לב ואולי גם לשמור מרחק:

• קמצנות - אם כבר בתחילת הקשר אחד הצדדים חי על חשבון האחר - גר אצלה (או גרה אצלו) בדירה בלי לשלם, או יוצא לבילויים ולמסעדות על חשבונה (או על חשבונו) יש מצב טוב שמדובר בקמצנות או אפילו בנצלנות. ברור שלא אמורה להתנהל פנקסנות בין בני זוג, אין צורך לרשום כל שקל שצד אחד הוציא ולדרוש שיחזיר, אבל צריכה להתקיים הדדיות. שום דבר בזוגיות לא צריך להיות חד־צדדי, גם לא השקעה כספית (כולל מקרים שבהם לאחד מבני הזוג יש יותר אפשרויות מלאחר).

"זאת לא את, זה אני"

איך תדעו אם רגשות אשם מנהלים אתכם בזוגיות (ובחיים בכלל)?
האם רגשות אשם מנהלים את החיים שלכם?


• שתלטנות -
גם היא איום על מערכת היחסים. הסימנים המוקדמים שלה עשויים להיות התעקשות של צד אחד לקבל את כל ההחלטות, התנהלות זוגית בהתאם לרצונות שלו בלבד, "חקירות" של הצד האחר ודרישה לדיווח שוטף על מעשים, נקיטת צעדים היוצרים בידוד חברתי וכדומה. ושוב, אם כך נראים הדברים בעידן האופטימלי של הקשר, אפשר רק לדמיין (ולפעמים אי־אפשר) איך הם עלולים להיראות בהמשך הדרך.

• פינוק קיצוני - גם הוא לא מרמז על פיקניק עתידי ועל אושר צרוף. כשבן הזוג או בת הזוג מרבים להתלונן על כל דבר, מתחמקים ממילוי מטלות ומשימות, לא מוכנים להתאמץ, להשתדל, להשקיע - הנורה האדומה אמורה להבהב. כשזה בקטנה, פה ושם, הדבר יכול להיתפס כחינני, כפינוק חמוד כזה שמתקבל בכיף על ידי הצד האחר. אבל כשמתברר שזהו דפוס החוזר על עצמו ובא לידי ביטוי במגוון תחומים, שום דבר כבר לא נראה חמוד. להיפך.

•  Over־משפחתיות: "אני התחתנתי עם אימא שלך?" - בעיה אפשרית מסוג אחר היא הקושי להתנתק ממשפחת המקור. יש מקרים שבהם אחד מבני הזוג נוהג לקבל את רשות הוריו לכל דבר, "גורר" את אבא או את אמא (ולחלופין, אח או אחות) לכל סידור, לכל רכישה ומשתף את בני המשפחה הגרעינית שלו בכל עניין קטן. בהמשך היחסים עלולה תלות מהסוג הזה להתבטא, בין השאר, בהתפצלות בני הזוג בכל סוף שבוע או חג.

גם לכם נראה שיש בעיה בזוגיות החדשה ולא הצלחתם לזהות מהי?
בואו לשאול את מירי בפורום מין וזוגיות שלנו באתר כללית


אז איך מתגברים על כל אלה? טוב ששאלתם

מציפים את הבעיה: בדומה לנסיעה במכונית, כשאחת מנורות האזהרה מהבהבת, חובה לבדוק את העניין. כשמשהו מפריע לנו, קרייזמן מציעה תחילה לעצור, לומר לעצמנו "רגע" ולהבין מה בדיוק מטריד אותנו. בשלב הבא כדאי לדבר על כך עם בן הזוג ולהציף הכול. לדוגמה, להגיד בכנות "לא נוח לי עם זה שאני צריכה לדווח בכל שעה ביום איפה אני נמצאת". לא תמיד הדבר יועיל, ואין ודאות שהמצב ישתפר, אבל כשאנשים רוצים ומודעים, הם עשויים לשנות משהו בהתנהגותם.

לפעמים פשוט מתבצע בירור: בן הזוג ה"נחשד" בהתנהגות בעייתית יספק הסבר שישנה את נקודת המבט של האחר. למשל, יבהיר את מקור הקושי שלו בעיסוק בענייני כספים והוצאות ואולי כבר לא ייתפס כקמצן או כנצלן. לא חייבים לחשוש מ"לקלקל" את היחסים בעצם העלאת הבעיה. אם הפוטנציאל הנפיץ קיים, הפיצוץ עלול להתרחש בין אם נתריע מראש ובין אם לאו (למעשה, אנחנו יכולים להקטין את הסיכון בכך שנלבן את הנושא בשלב מוקדם).

דיאלוג, כמעט תמיד

תקופת החיזור היא השלב שבו בני הזוג מנסחים ביניהם מעין חוזה בלתי כתוב שיגדיר את היחסים ויאפיין אותם בתחומים שונים. לצורך כך מתקיים דיאלוג, משא ומתן בין השניים. אם כבר בשלב העיצוב הזה מתברר שאחד מבני הזוג הוא בלתי מתפשר, לא מוכן ללכת לקראת האחר - מדובר בנורת אזהרה בפני עצמה. כשיש נוקשות, והתשובה היא "אני כזה, ואין מה לעשות", זהו אות לכך שלא יהיה שינוי לטובה. אם אין נכונות לשינוי, לא יבוא שיפור.

ויש מקרים שבהם אין מה לדבר, תרתי משמע. המובהק שבהם הוא אלימות. זהו לא קו אדום, טוענת המטפלת, אלא קו שחור. לכך יש להפגין אפס סובלנות, וכבר לאחר המקרה הראשון של אלימות - יש לקחת את הרגליים ולהסתלק. אדם אלים לא יהפוך לאדם שאינו אלים גם אם יסבירו לו ויבקשו ממנו. ובנוגע למחיר שהאלימות עלולה לגבות בהמשך היחסים, אין צורך לפרט.

באופן כללי, כל אחד צריך לשאול את עצמו, כשהוא מגלה סימן מדאיג כזה או אחר, האם הוא מסוגל לחיות עם התכונה או עם ההתנהגות הבעייתית של בן הזוג. אם התשובה היא "לא", עליו לסיים את הקשר - ויפה שעה אחת קודם. המחשבה ש"אני אצליח לשנות אותו/אותה" שגויה, אומרת קרייזמן.

מה שיכול להועיל ולשפר את המצב הוא הליכה משותפת של כל אחד מבני הזוג לעבר האחר כדי להקל עליו. על זה, כמובן, צריך לדבר וצריך לעבוד. ואם זה לא עובד בכוחות זוגיים, ניתן לגשת לטיפול. לעיתים הבעיה נפתרת שם.

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל