פורסם בראשונה: 10.06.2008
עדכון אחרון: 11.06.2008
  • קטי קמחי קטי קמחי
  • מירי קרייזמן מירי קרייזמן

איפה החשק?

לקריאה נוחה
לפעמים אנחנו כל־כך מאושרות שמצאנו בן־זוג מתאים, עד שלא ממש אכפת לנו שבענייני המיטה הוא לא ממש תותח. יש לנו חברות, תחושת שותפות אמיתית, חיבור אנרגטי. ומה קורה אחרי כמה שנים? תמונות שבירות מחיי הנישואין

​"בן־זוגי ואני ביחד שמונה שנים ויש לנו ילד נפלא בן שנה. בתחילת הקשר התשוקה שלי אליו נבעה לא ממשיכה פיסית אלא מעצם ההתאהבות. רציתי לעשות טוב לאהובי, לענג ולספק אותו כמה שיותר, ולא מתוך זה שחשקתי בו. ועכשיו, אחרי כמה שנים ביחד אני לא נמשכת אליו... אני רוצה לרצות את בן־זוגי, אני רוצה לחשוק בו, אני רוצה שיבוא לי עליו. אבל איך אפשר בכלל לייצר משיכה ותשוקה באופן מלאכותי?"
(שאלה שפורסמה בפורום מין וזוגיות באתר הכללית)

איך מחפשים בן/ת זוג אולטימטיבי/ת?

קשה מאוד למצוא בן־זוג או בת־זוג לחיים. הם צריכים להיראות טוב, להיות בעלי מקצוע והכנסה סבירים, עם חוש הומור, מישהו או מישהי שיהיו "החבר הכי טוב שלכם" ושבעתיד יהיו גם הורה נפלא. מישהו או מישהי עם ריח נעים, שרוצים לחיות בסגנון שאתם אוהבים, שההורים שלכם יאהבו, ובעיקר מישהו או מישהי שיאהבו אתכם בחזרה. ולפעמים, בתוך כל זה, סוגיית המשיכה המינית נדחקת הצידה.

הרבה פעמים, במצבים כאלה, אנחנו כל־כך מאושרים שמצאנו בן או בת זוג מתאימים, שענייני המיטה נראים בהתחלה פחות קריטיים. אז נכון, אנחנו אולי לא קופצים למיטה כל ערב בשבועות ההיכרות הראשונים (וזה יכול להיות סימן), אבל יש לנו יותר מזה: יש לנו חברות, תחושת שותפות אמיתית – חיבור אנרגטי. אלא שאחרי כמה חודשים ושנים, כשהקשר הופך מובן מאליו, ראשו של הליבידו שלנו מתרומם ותוהה מה מקור ההזנחה.

בעצם, למה לא להתפשר?

פסיכולוגית מצוינת אחת אמרה פעם: "לא חייבים להתחתן עם בן זוג שהציון שלו במיטה הוא 10. אבל בשום אופן אסור להסתפק על פחות משמונה. למה? כי עם השנים הקשר המיני באופן טבעי חווה עליות וירידות; וקשר שמתחיל בשש וחצי עלול להסתיים בציון אפס, בעיה שקשה לחיות איתה לאורך שנים".

האם לא מגיע לנו להרגיש נחשקים בתוך מערכת היחסים? האם לא מגיע לנו להימשך אל בן הזוג  או בת הזוג שלנו ולהתרגש לקראת הסקס? זוגות רבים מוצאים שהוויתור על יחסי־מין לוהטים בתחילת הקשר, בתמורה לחברות וביטחון, הופך להיות נושא כאוב ומטריד בהמשכו של הקשר.

בעצם, למה לא לפצות את עצמי?

לפעמים, אנחנו מתחילים להימשך אל אנשים מחוץ לקשר, לפתח בעיות אכילה ודימוי עצמי - ובעיקר, למצוא שלמרות האהבה הגדולה, הקשר שלנו מכיל בועה של חוסר־סיפוק שרק הולכת ומתנפחת. אותו תסכול יוצא לרוב על בן או בת הזוג, שלא מבינים מאיפה צצו כל רגשות הזעם האלה. וברגעים שקטים אנחנו אומללים על שאנחנו גורמים לאדם שאותו אנחנו אוהבים כל־כך לחוש דוחה ולא רצוי.

יש מה לעשות?

"תשוקה שלא היתה בתחילת הקשר, לא תיוולד יש מאין", אומרת הסקסולוגית שרי לביא ומיד מוסיפה: "שלא ישתמע מכך שכאשר חיי המין מאכזבים בתחילת הקשר אין מה לעשות. להיפך, לעתים בני הזוג אוהבים מאוד ואף נמשכים זה לזה, יש ביניהם הרבה תשוקה והרבה משיכה, אבל משהו מתפקשש במגע, בתזמון של החשק, בתקשורת האינטימית והמינית. על כל אלה ניתן לעבוד בעזרת אנשי מקצוע ואף לשדרג את הקשר המיני והזוגי".

חיי הזוגיות ובהמשך חיי הנישואים, הם עבודה אינסופית על הקשר, עובדה מעייפת למדי שמסבירה, כנראה, את שיעור הגירושים הגבוה.

בעצם, למה שבן הזוג לא ישתנה?

כולנו מקווים שבני־הזוג שלנו ישתנו בעתיד, אחרי התואר האקדמי, אחרי שיהיה להם יותר כסף, אחרי שנמצא דירה, אחרי הילד הראשון. אבל אם אותה בחורה שכתבה לפורום היתה יושבת רגע ומבררת לעצמה אם אלה חיי המין שהיא מאחלת לעצמה לנצח, היתה עונה בוודאות שלא. ובצדק. החיים האלה לא מזמנים לנו יותר מבן או בת זוג אחד או שניים לבניית משפחה. והרעיון לוותר על חלק מהותי כל־כך ביישות שלנו נראה לפעמים בלתי־אפשרי.

נכון, יש בינינו כאלה שיחסי  מין הם לא עניין גדול מבחינתם בכל מקרה, כך שמראש ההתאמה המינית הופכת משנית בשיקולים לבחירת בן או בת הזוג. אבל אלה שהמיניות שלהם היא חלק מהותי מיישותם, אם הם מחליטים להינשא לבן או לבת זוג שאליהם הם לא נמשכים, רק חופרים לעצמם בור שיילך ויגדל.

ואכן, אותה בחורה מתחילת הכתבה מודה שהתאהבה בקולגה שמוציא ממנה את הצד הפראי שלה. הצד המיני, החייתי, שאותו הדחיקה כל אותן שנים. וכעת, המודעות לכל אותם צדדים שבה, שאינם באים לידי ביטוי במערכת היחסים – גורמת לה מצוקה קשה.

ומה ענו לשואלת בפורום?

ד"ר צחי בן־ציון המליץ על טיפול אישי. אורח אחר בפורום דיבר על שיטת ימי הנידה המסורתית שלבטח תחזיר תשוקה אל חיי הנישואים שלה ואנחנו תהינו  מה קשה יותר - לחיות עוד שנים במערכת יחסים נפלאה תוך מודעות לוויתור שהיא עושה, או לוותר על חיי הזוגיות והמשפחה שבנתה תמורת חופש מלא להיות מי שהיא ולמצוא בן־זוג מתאים יותר.

אחד הפתרונות לזוגות שמוצאים שחודשים רבים הם רק הולכים לישון זה לצד זה, ותו לא (ושכל אזכור לסקס הופך בעבורם לאירוע מביך), הוא טיפול זוגי או מיני - או טיפול משולב.

לחלקם טיפול אצל סקסולוג או סקסולוגית יתאים יותר, ולאחרים טיפול משותף אצל מטפל זוגי או מטפלת זוגית יעזור יותר. נכון, במסגרת אותן שיחות תאלצו לומר את האמת הקשה שלפיה אינכם נמשכים אל בן או בת הזוג. ייתכן ותאלצו להתייעץ בארבע עיניים או בשיחה טלפונית עם המטפל או המטפלת על הדרך שבה דברים צריכים להיאמר.

ובכל זאת, לפעמים כנראה שחייבים לשים את הדברים על השולחן - אחרת אין שום סיכוי לשינוי. שיחה כזו או בירור כזה הם המקום לבחון אם הבעיות או התחושה מלוות אתכם מתחילת הקשר או שמדובר במשהו שהתעורר רק בתקופה האחרונה; זה המקום לברר האם יש רצון למצוא פתרון בתוך הזוגיות, או שאולי פשוט הגיע הזמן להמשיך הלאה ולחפש אחר מערכת יחסים אחרת; מערכת יחסים שתוכל להכיל את כל הצדדים שלכם ושל בן או בת הזוג שלכם. במיטה ומחוצה לה.

ד"ר רוזמרי באסון (Rosemary Basson) מהמרכז לרפואה מינית בוונקובר, קנדה, שעיקר עבודתה סובב סביב מיניות האשה, יוצאת נגד הטענה של סקסולוגים הרואים  בחשק המיני הספונטני את הגורם המניע את המעגל המיני. לדבריה,  אצל נשים רבות קיימות סיבות לא־מיניות שגורמות להן לרצות לקיים יחסי מין. הנה כמה מהנפוצות שבהן:

 1. הרצון להימנע מעימות  עם בן־הזוג.

 2. הצורך להראות לבן־הזוג אהבה, חיבה ואכפתיות.

 3. הרצון להרגיש טוב יותר עם עצמה.

 4. הרצון להימנע מרגשי־אשמה.

 5. הרצון לגרום לבן־הזוג להרגיש טוב ורגוע יותר.

 6. הרצון לרצות את בן־הזוג ולשמח אותו.

 7. הרצון להוקיר תודה לבן־הזוג, כי היה חביב הערב להוריי,  לילדים, למשפחה,  שטף כלים, השקיע בקילוח הילדים וכדומה.

 8. החשש לאבד את בן־הזוג וניסיון למנוע ממנו מחשבות על חיפוש בת זוג אחרת.

מה זה אומר לנו?

שהיצר המיני נכנס לפעולה בשלב כלשהו, אחרי שהמעגל המיני מתחיל לעבוד בגלל כל אחת מסיבות אלה או משילוב שלהן.

מה אנחנו למדים?

שמיניות האשה קשורה ביחסים הבינאישיים ולא תלויה רק במערכת התוך־אישית ובפיזיולוגיה שלה. מכאן, אם נמשיך צעד אחד קדימה, כשהמערכת המינית "מתקלקלת", נכון יהיה לבדוק מה התקלקל במקבילה שלה - במערכת הזוגית.

אם נחזור לתחילת הכתבה, לשאלה שהוצגה בפורום הסקס והזוגיות שלנו - הסיבות שבגללן קיימה הכותבת יחסי־מין עם בן־זוגה לא היו רק מיניות! הן נבעו (ובגדול!) מרגש האהבה שחשה לבעלה. אבל השנים חלפו, משהו כנראה התקלקל (שגרה מעיקה, עבודה שוחקת, חוסר ריגושים, עייפות, אולי מטענים נוספים) והכחיד את הסיבות שהביאו אותה לקיים יחסי־מין עם בעלה בהתחלת הזוגיות.

הפתרון, אם כך, צריך להיות מבוסס על בדיקת הזוגיות, על בחינת השינויים שחלו במערכת הבינאישית שגרמו לה להתרחק מהרשימה שהוזכרה למעלה – שהיא היא המניע למיניות שהייתה ואיננה עוד.

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל