פורסם בראשונה: 17.04.2013
עדכון אחרון: 24.04.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

איפה אני נגמר ואת מתחילה? כשהזוגיות שלך לא יודעת גבולות

לקריאה נוחה
כשאוהבים, קל ללכת לאיבוד בתוך בן הזוג, אבל זוגיות טובה ומתפקדת ניכרת דווקא ביכולת להפריד ולא לתפקד כיחידה אחת עם אותם הרצונות ואותן הדעות. מה קורה כשיש היעדר מובחנוּת בקשר, ואיך אפשר לפתור את זה?
אף פעם לא רבים? הזוגיות שלכם בסכנה

בקיצור

1.

בזוגיות בריאה חשוב להקפיד על מובחנות: היכולת לחוש אמפתיה לאנשים שחשובים לי, אבל גם לשמור על הדעות ועל האופי שלי עצמי.

2.

האם אתה, או בת הזוג, מבטלים את הרצונות שלכם בפני הרצונות של האחר? האם אתה מרגיש שאין עם מי לדבר, כי אתה מפחד לריב?

3.

אם השאלות האלה תואמות את איך שאתה מרגיש, תתחיל לעבוד על הקשר, כדי שלא יהפוך לאפאתי או לחונק. פנה לייעוץ - לבד, או עם בת הזוג או בן הזוג.

​אתה מכיר לפחות זוג אחד כזה. יכול להיות שמדובר בך ובבן או בת הזוג. אתה לא מסוגל לנשום בלעדיה, היא לא מסוגלת לזוז בלעדיך, כשמשהו מעציב אותה גם אתה בוכה, אתם מקפידים להסכים על הכול, יש אהבה אבל שניכם מרגישים שאין לאף אחד משניכם קיום אישי, כאינדיבידואלים.

יכול להיות שאתה סובל ממצב הפוך, בו אתם חיים יחד, אבל מרגישים שהזוגיות שלכם חונקת, בזמן שהקשר ביניכם סובל דווקא מהיעדר אינטימיות ושיתוף, הוא מרגיש כמו קשר אדיש.

שני המצבים מתארים יחסים זוגיים שסובלים מהיעדר מובחנות. שניהם בעייתיים, ושניהם נפוצים מאוד.

מובחנות? מה זה?

מונח פסיכולוגי שמתאר את היכולת שלך להפריד בין עצמך לבין הסביבה. ביחסים עם מובחנות גבוהה אתה נמצא במערכת יחסים זוגית אינטימית ומסוגל להיות אמפתי לבן או בת הזוג, אבל גם שומר על מי שאתה לבד, עם עצמך. אלו יחסים בהם בני הזוג לא פועלים כרקמה אנושית אחת, אלא כשני אינדיבידואלים.

המטפלת המינית שרי אופיר־לביא מסבירה ש"מובחנות" (differentiation) היא מושג בסיסי בהבנת מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות. מובחנות העצמי הכרחית לקיומם של יחסים טובים וארוכי טווח.

מובחנות קיימת בשלושה מימדים. במימד התוך־נפשי, מובחנות עצמית היא היכולת לשמור על תחושה של עצמי במסגרת זוגיות ארוכת טווח. התהליך כולל גם יכולת להרגעת חרדה בעצמך, במקום היסחפות אחרי החרדה של בן הזוג.

במימד הבין־אישי, מובחנות מתייחסת ליכולת לחוות אינטימיות זוגית מצד אחד, ואוטונומיה מצד שני. אנשים בעלי יכולת מובחנות גבוהה מסוגלים לשמור על אוטונומיה רבה יותר בתוך קשר, בלי לחוות חרדת נטישה, ולהשיג אינטימיות רגשית בלי לחוש חנוקים.

תיאורטיקנים סבורים שאנשים נכנסים למערכת יחסים עם רמת מובחנות שפיתחו במשפחה שלהם כילדים. היא נקבעה ברובה על ידי יכולת הוריהם להשיג התפתחות אישית וקשר רגשי עם משפחות המוצא שלהם, כלומר, מול ההורים שלהם. 

לכן, מתייחסים למושג המובחנות גם ברמה הבין־דורית. במימד זה, מובחנות גבוהה מושגת כשאדם מעביר את מרכז הכובד של חייו ממשפחת המוצא אל הזוגיות החדשה ואל המשפחה החדשה שהוא מקים.

לא לפחד מדעות פוליטיות במיטה

לאנשים בעלי מובחנות גבוהה יש יכולת תמיכה באינטרסים של בן זוגם, בלי שיחושו שהדבר בא על חשבונם. באופן דומה, מובחנות מאפשרת לאדם לקיים קשרים עם אלה שהוא חולק על דעתם, בלי שיוותר על דעותיו שלו.

הוא לא מרגיש צורך להתנתק מהם רגשית כדי לא לאבד את תחושת הערך העצמי שלו. אנשים עם דעות שונות משלו לא גורמים לו לחוש מאויים.

אצל בני זוג שנהנים מיחסים עם מובחנות גבוהה יש יותר גמישות במילוי התפקידים בתוך המערכת הזוגית. זה מתחיל במי ישטוף את הכלים וממשיך למי מרגיע, משקף בעיות ומייעץ לאחר.

בזכות הגמישות הזו הם מגיעים לאינטימיות יותר גדולה, לא מפחדים מעימותים או חילוקי דעות, מגיבים באופן פחות אמוציונאלי וקל להם יחסית להישאר רגועים בתגובה לרגשנות של בן הזוג. לא מדובר באדישות, אלא להפך: במקום להיכנס לחרדה יחד איתו, הם מסוגלים להשאיר את עצמם מחוץ לסיטואציה ולעזור, כשצריך.   

איך אני אדע מה המצב בזוגיות שלי?

בני זוג ביחסים עם מובחנות נמוכה נוטים להיות פחות בוגרים רגשית. במקרים רבים, הם בעלי יכולת מוגבלת גם לקרבה וגם לנפרדות. הדבר לא קשור לגיל, ומתבטא בכך שאתה מבטל את הדעות והרצונות שלך מול אלו של האחר, או להפך, רק שלך נשמעים.

מובחנות נמוכה באה לידי ביטוי גם בהתמודדות עם קונפליקטים בזוגיות. לקונפליקטים יש תפקיד בקשר: הם קושרים בין בני הזוג, מחברים ביניהם ובאותו זמן נלחמים בדחף להתמזג. אם אחד מכם חושש לריב ועושה כל דבר אפשרי, כולל להתכחש לדעות שלו עצמו כדי להימנע, עשויה להיות בעיה.

כשאין עם מי לדבר ועם מי לריב, כי על פניו אתם חושבים ומרגישים בדיוק אותו דבר, התחושה נוראית. היא מובילה לניתוק מוחלט שגרוע בהרבה ממריבה. עצם הריב "מזכיר" לנו שאנחנו עדיין יחד ומצביע על קיומו של האחר.

איך האופי של מערכת היחסים מתגבש?

בתחילת הקשר כל צד מציג את הצדדים הטובים ביותר שלו. אנחנו מוכרים את עצמנו כפי שאנחנו רוצים שבן הזוג "יקנה" אותנו.

השלב הזה קשור למושג שנקרא "העצמי המדומה": מי שאני מציג כלפי חוץ בשאיפה שיאהבו אותי יותר. גם מקורו של העצמי המדומה במשפחה, הוא נוצר בעקבות לחץ שהפעילו ההורים, לא בהכרח במודע, לגילום "דמות" מסוימת.

מי היית בעיני ההורים ביחס לאחים ולאחיות אם היו: האמיץ, הביישן, המסתגל, המתקשה, הבוגר, הילדותי, החזק, החלש, או מישהו אחר? התכונות שהונחלו לך משפיעות עליך בהמשך החיים. השימוש בעצמי המדומה, פרסונה שלא בהכרח מתיישבת עם מי שגיבשתי כאני בעצמי, גובר ככל שהמובחנות העצמית נמוכה.

בתחילת הקשר הנטייה של כולם היא להפוך למי שבן הזוג רוצה. זה לא מצב נוח בהכרח, ואם הוא מתקבע, הוא יכול להוביל לזה שכל אחד מבני הזוג בא לאחר בדרישות וציפיות לא ריאליות. שימוש גמיש בעצמי המדומה יכול להיות מועיל - אבל אסור שהיחסים יתבססו עליו. המקום הזה מוגבל.

ככל שגוברת החרדה בתוך מערכת היחסים (חרדה מפני נטישה, היבלעות, או אובדן האני), העצמי המדומה תופס יותר מקום. הדבר גורם לנוקשות, לחלוקת תפקידים לא מתפשרת ולקוטביות בתוך היחסים. 

כשאין יכולת לגמישות ושילוב של שני המושגים: אינטימיות זוגית ואוטונומיה רגשית, אנחנו נאלצים לבחור קצה אחד - ולוותר על האחר. מצב כזה מצביע על יכולת מובחנות נמוכה.

וזה תמיד רע?

בני זוג צריכים להיות מסוגלים לחיות יחד וגם לקחת מרחק זה מזה ולכבד את הלבד של האחר. זהו מצב המצביע על יכולת מובחנות גבוהה ובדרך כלל על שביעות רצון של בני הזוג מהיחסים.

כל זה לא אומר שאין זוגות סימביוטיים, ש"מותכים" יחד והם מאושרים. ישנם גם זוגות כאלה, אבל אצלם האיזון עדין מאוד וכשהוא מופר נוצר משבר.

ברוב הקשרים הזוגיים הממושכים רמת המובחנות אינה גבוהה, והמצב עלול להיות בעייתיים מאוד.

אז מה עושים?

המטפלת אומרת שטיפול יכול לסייע למערכות יחסים עם מובחנות נמוכה. בעזרת עבודה קשה האדם נעשה מודע להתנהגויותיו ולבחירותיו, הן מפסיקות לנהל אותו והוא יכול לבחור אחרת. זה אפשרי למרות שהדפוסים עוצבו בילדות, ביחסים המשפחתיים, והפיתוי לחזור אליהם עצום.

ניתן להימנע מלהיקלע ליחסים בעלי מובחנות נמוכה בעזרת זיהוי נורות אדומות שעלולות להידלק כבר בפגישות ראשונות: חפשו גילויי נואשות, ניתוק רגשי וחוסר אכפתיות, או לחלופין נטייה להיעלבות קלה ומהירה, היסחפות אחר ה"דרמות" של האחר וכדומה.

כולנו מכירים את הסימנים, טוענת אופיר־לביא, ומעדיפים לא לראות אותם. בשלב ההתאהבות אנחנו נוטים לא להסתכל למציאות בעיניים. וחבל, לפעמים היא משקפת לנו תובנות חשובות.

ייעוץ מקצועי:  שרי אופיר־לביא

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל