פורסם בראשונה: 20.08.2013
עדכון אחרון: 04.09.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

הסביבה נגד בת הזוג: כשאתה אוהב אותה, אבל אף אחד אחר לא

לקריאה נוחה
לך תצא מזה עכשיו: בעיניך היא מושלמת והשמש זורחת כשהיא נכנסת לחדר, אבל כל ארוחה משפחתית הפכה להיות סיוט אפל מאז שאתם ביחד. והחברים? הם לא מוכנים לשבת איתה לבירה, בחיים. מה עושים?

בקיצור

1.

לפעמים בת הזוג לא מסתדרת כמו שרצית עם המשפחה והחברים. קורה.

2.

נסה לעשות הפרדת כוחות זמנית, עד שכולם יתרגלו.

3.

אם הזמן לא עוזר, או שיש באמת בעיה בהתנהגות - זה הזמן לפתוח את הנושא ישירות איתה, ואיתם.

​​איזה כיף זה שבן או בת הזוג החדשים​ משתלבים נפלא במארג המשפחתי והחברתי שיצרתם לעצמכם, שהסביבה מקבלת ומחבקת אותם, וכולכם חיים יחד בהרמוניה נפלאה, חוגגים את ראש השנה ביחד, טסים עם החברים לחו"ל, כיף זו לא מילה. 

איזה סיוט זה, כשהמצב הפוך.

כשהמשפחה או החברים לא אוהבים את בת הזוג, לא נהנים במחיצתה, מזועזעים מהעובדה שהיא לא רואה "משחקי הכס" ושונאת חתולים, או סבורים שהיא פשוט לא מתאימה לכם - במקרים רבים הם יטרחו להגיד לך , בדיוק מה הם חושבים, ומשם הדרך לסבל אינסופי קצרה ביותר, למרות האהבה הגדולה.

המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן מסבירה שההתנגדות יכולה לנבוע מפערים שמוצאת הסביבה ביניכם לבין הפרטנר: פערים תרבותיים (עדתיים או דתיים, למשל), השכלתיים, כלכליים ועוד.

ההתנגדות עשויה להיגרם גם מסיבות אישיותיות: כשהסביבה סבורה שמדובר באדם לא נעים, יהיר ומתנשא, אגרסיבי ובוטה, או בעל כל תכונה שלילית אחרת. גם אם מדובר באדם מופנם יחסית, שמגיע לתוך קבוצה של חברים ותיקים ולא מבין את השפה, ואת הכינויים המוזרים שהדבקתם זה לזה עוד מהתיכון, יכולה להיווצר אי נוחות. 


ריצת משוכות זוגית

נשאלת השאלה, האם וכיצד אפשר להתמודד בהצלחה עם מגבלה כזאת שמתלווה לקשר הזוגי. החיים הם ריצת משוכות, ממשילה קרייזמן בתשובה, וכשהסלידה מבת הזוג אופפת את הקשר החדש בכל אירוע רב משתתפים, אנחנו מדברים על משוכה רצינית שעלולה להרעיל לכם את היחסים.

הסיכויים לעבור אותה תלויים בגובה המשוכה (עד כמה הסביבה לוחצת, איזה סנקציות היא מטילה) וביכולת ה"אתלטית" של כל אחד מאיתנו לדלג מעליה: הכישורים והמוטיבציה.

כשבן הזוג החדש מוצא חן בעיניכם מאוד ואתם מאוהבים, תגייסו בקלות יחסית את כל הכוחות שלכם כדי להתגבר על המכשול שעומד בדרך שלכם אל האושר.

זה נשמע כמו הרפתקה אפית, אבל ההתמודדות עם הסנקציות שמטילה הסביבה יכולה לכלול מצבים לא קלים: להגיע בחברת בן הזוג לארוחות יום שישי, לדוגמה (או לא להגיע כלל), או לוותר על חלק מהבילויים המשותפים החבר'ה.

העלילה מסתבכת כשהמצב חמור ומחייבת בחירת צד: בת הזוג או החברים, בן הזוג או בני המשפחה.

בכל בחירה, מזכירה המומחית, יש רווח ויש מחיר. אנחנו בוחרים באפשרות שבה הרווח, מבחינתנו, עולה על המחיר. אין כאן "נכון" או "לא נכון": רק נכון או לא נכון בעיניו של אותו אדם. ורק הזמן יוכיח, בדיעבד, אם הבחירה הייתה נכונה ומוצדקת או לא.

הקשיים האלו קורים, מציינת המטפלת, בעיקר בתחילת קשר, השלב שבו הגיבורים  מעט "מסנוורים". בעוד חמש שנים, אם הקשר יחזיק מעמד, יראו אותו (ואת בן הזוג) באור שונה. 

תעשו טובה, תסתדרו​

קיימים, כמובן, גם מצבים שבהם ההתנגדות באה מהכיוון השני: בן הזוג החדש לא מחבב את בני המשפחה או את החברים, מבקר אותם או פשוט לא נהנה, שלא לומר, סובל משיחות אינסופיות על משחקי פלייסטיישן שהוא לא מבין בהם כלום, לבלות במחיצתם.

גם במקרה כזה העניינים ממש לא נעימים. גם כאן האדם נדרש לבחירה, גם כאן אין נכון ולא נכון, אלא לאדם הבוחר עצמו. ייתכן שיחוש שהחברה הטרייה שלו, למשל, נותנת לו מה שאף אחד לא יכול לתת (לא לזה התכוונתי, חצופים) - ויעדיף אותה על פני הסביבה.

בשני המקרים, התנגדות מצד בן הזוג והתנגדות מצד המשפחה או החברים, המסכן שנקלע לקו האש יכול לנסות ולשכנע את הגורם המתנגד ללכת לקראתו.

זה לגיטימי לפתוח את הנושא באופן ישיר עם החברים או המשפחה, להסביר שטוב לכם ושבן הזוג החדש נמצא כאן כדי להישאר מבחינתכם ושיפרגנו. מותר גם לבקש שישתדלו, או יגלו סובלנות ואיפוק בסיטואציות משותפות. ​

שאלת מיליון הדולר היא עד כמה הבחור או הבחורה החדשים לא נעימים, באמת. אם ממש קשה לסביבה לסבול אותם, נניח, אם מדובר במישהי חסרת טאקט שמחליטה להגיד לכל החברים שלך (ולאמא!) בדיוק מה היא חושבת על תמונות הפרופיל שלהם עם הבגד ים הצמוד מדי בפייסבוק, העוינות כלפיה תצוץ כך או אחרת. אם זה לא יהיה בהבעה מילולית מפורשת, זה ייראה בהתנהלות ובהתנהגות.

מה שמביא אותנו לאפשרות נוספת לפעולה: גם את בן או בת הזוג אפשר לנסות ו"ליישר". רצוי, אפילו. מדובר בגמישות ביחסים, שחשוב שתהיה כדי לבנות קשר בריא.​

ניתן בהחלט לבוא אל החברה החדשה ולהגיד לה: "אהובתי היחידה, החברים שלי ואני יוצאים אחת לשבוע יחד, לפאב השכונתי החביב עלינו, פלוס בני ובנות זוג. זו מסורת של ממש וזה חשוב לי. את לא חייבת לבוא בכל פעם, אבל אני מצפה ומבקש ש'תספגי' למעני את הבילוי המשותף הזה אחת לחודש".

ולפעמים אין ברירה ונדרשת התנהלות בנפרד. אם האדם משתכנע שבלתי אפשרי, כמעט, להכיל את בן זוגו ואת סביבתו החברתית או המשפחתית יחד, הוא יכול לקיים קשרים נפרדים עם כל אחד מהם.

בתחילת היחסים הזוגיים זה די קשה, אומרת המומחית, כי הוא והיא נעים כתאומים סיאמיים, וגם כשהיחסים מתארכים, המשימה לא פשוטה. אבל עם השקעת מאמצים, וכשיש הרבה מוטיבציה, היא אפשרית. גם אם לא אידיאלית. ​

לפתוח את קופת השרצים?

עד כה דיברנו על הצד של "החתן" (או "הכלה"). אבל קיים גם הצד של ה"מחותנים" - בני המשפחה, או החברים, שצריכים להתמודד עם אובייקט חדש ולגמרי לא חביב. הבעה או אי הבעה של דעה ביקורתית בפני יקירך על בן זוגו החדש (והמהמם בעיניו, מן הסתם) היא דילמה רצינית.

קרייזמן סבורה שמותר ואף נכון להביע - אבל. הדברים צריכים להיאמר ברגישות ובזהירות רבה ולא להיות מלווים באולטימטום ("אני לא מגיע לקפה אם היא שם!"). יש לזכור תמיד שהיחסים עשויים להאריך ימים, ואז ההתנגדות הסביבתית עלולה להיות בעייתית במיוחד.

מה עוד, שייתכן כי הביקורת מוטעה. לפעמים מתברר בדיעבד שהבחירה של האדם בבן הזוג הזה, שנראה בתחילה בלתי נסבל או לא מתאים, היא בחירה מצוינת עבורו. יכול להיות שבן הזוג החדש מגיב בצורה לא נעימה כי ההימצאות במרכז ההתרחשות ותשומת הלב לא נעימה לו, והוא יהיה סימפטי יותר כשהוא ירגיש יותר בנוח.

ועדיין, לא כל אחד מסוגל לשים את הדברים על השולחן בפני החבר, האח או הבן. אלה שייקחו אותו לשיחה ויגידו לו מה הם חושבים יהיו האמיצים יותר, לוקחי הסיכונים (ויש כאן חתיכת סיכון). הם יחושו שכחברים, או כקרובי משפחה, חובתם להביע את דעתם.

ה"להגיד או לא להגיד" תלוי לא רק באישיותו של האומר, אלא באישיותו של השומע (עד כמה הוא פתוח להאזין ולקבל) וגם בחומרת הבעיה. קל יותר "לבלוע" בן זוג לא סמפטי במעגל החברתי או המשפחתי הרחוק יחסית, מאשר בן זוג שלדעתך ממרר את חייו של אדם יקר ופוגע בו.

אם יש חשש שמדובר בבן או בת זוג מהסוג האחרון, להורים יש חובה ואחריות מיוחדים להביע את דעתם. גם כשמ-מ-ש לא נעים לשמוע אותה מזה ולשאת בהשלכותיה מזה.

קרייזמן אומרת שבסוגיית בן זוג בעייתי, כמו בעניינים אחרים, לא מומלץ לוותר על הבעת הדעה. אם הבענו בתבונה ובזהירות את דעתנו הביקורתית, והיחסים נמשכים – אפשר להפסיק לנדנד. הרי אין בכך תועלת.

רק במקרים קיצוניים, בהם נראה שהקרוב לנו סובל בתוך מערכת היחסים, נכון להמשיך ולומר לו מה אנחנו חושבים על יחסיו - ועל בן זוגו. 

ייעוץ מקצועי: ד"ר מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל