פורסם בראשונה: 05.05.2008
עדכון אחרון: 31.05.2011
  • קטי קמחי קטי קמחי

מה עושים כשהכול "מושלם" בזוגיות חוץ מחיי המין?

לקריאה נוחה
לפעמים אנחנו כל כך מאושרים שמצאנו פרטנר מתאים, שעניין הסקס נראה בהתחלה פחות קריטי. יש לנו חברות, תחושת שותפות אמיתית, חיבור אנרגטי. ומה קורה אחרי כמה חודשים או כמה שנים?
מה עושים אם לא נמשכים לבן או בת הזוג?

מתוך פורום הסקס והזוגיות שלנו: "ד"ר בן־ציון היקר. בן זוגי ואני ביחד שמונה שנים, ויש לנו ילד נפלא בן שנה. בתחילת הקשר התשוקה שלי אליו נבעה לא ממשיכה פיזית אלא מעצם ההתאהבות. רציתי לעשות טוב לאהובי, לענג ולספק אותו כמה שיותר, ולא מתוך זה שחשקתי בו. ועכשיו, אחרי כמה שנים ביחד, אני לא נמשכת אליו... אני רוצה לרצות את בן זוגי, אני רוצה לחשוק בו, אני רוצה ש'יבוא לי עליו'. אבל איך אפשר בכלל לייצר משיכה ותשוקה באופן מלאכותי?"

קשה כל כך למצוא בן זוג או בת זוג לחיים... הם צריכים להיראות טוב, להיות בעלי מקצוע והכנסה סבירים, עם חוש הומור, מישהו או מישהי שיהיו "החבר הכי טוב שלכם" ושבעתיד יהיו גם הורה נפלא. מישהו או מישהי עם ריח נעים, שרוצים לחיות בסגנון שאתם אוהבים, שההורים שלכם יאהבו, ובעיקר, מישהו או מישהי שיאהבו אתכם בחזרה. ולפעמים, בתוך כל זה, סוגיית המשיכה המינית נדחקת הצידה...

הרבה פעמים, במצבים כאלה, אנחנו כל כך מאושרים שמצאנו פרטנר מתאים, שעניין הסקס נראה בהתחלה פחות קריטי. אז נכון, אנחנו אולי לא קופצים למיטה כל ערב בשבועות ההיכרות הראשונים (וזה יכול להיות סימן), אבל יש לנו יותר מזה: יש לנו חברות, תחושת שותפות אמיתית, חיבור אנרגטי.

אלא שאחרי כמה חודשים ושנים, כשהקשר הופך מובן מאליו, ראשו של הליבידו שלנו מתרומם ותוהה מה מקור ההזנחה.

האם לא מגיע לנו להרגיש נחשקים בתוך מערכת היחסים? האם לא מגיע לנו להימשך אל הפרטנר או אל הפרטנרית שלנו? להתרגש לקראת הסקס (במקום להתבאס)?

בדומה לאישה שכתבה לפורום שלנו, זוגות רבים מוצאים שהוויתור על יחסי מין לוהטים בתחילת הקשר, בתמורה לחברות ולביטחון, הופך להיות נושא כאוב ומטריד בהמשכו.

לפעמים אנחנו מתחילים להימשך אל אנשים מחוץ לקשר, לפתח בעיות אכילה ודימוי עצמי - ובעיקר, למצוא שלמרות האהבה הגדולה הקשר שלנו מכיל בועה של חוסר סיפוק שרק הולכת ומתנפחת.

אותו תסכול יוצא לרוב על בן הזוג או בת הזוג, שלא מבינים מאיפה צצו כל האגרסיות האלה. וברגעים שקטים אנחנו אומללים על שאנחנו גורמים לאדם שאותו אנחנו אוהבים כל כך לחוש דוחה ולא רצוי.

פסיכולוגית מצוינת אחת אמרה לי פעם: "לא חייבים להתחתן עם פרטנר שהציון שלו במיטה הוא 10. אבל בשום אופן אסור להסתפק על פחות מ־8. למה? כי עם השנים הקשר המיני באופן טבעי חווה עליות וירידות; וקשר שמתחיל ב־6.5 עלול להסתיים ב־2 או ב־0 - בעיה שקשה לחיות איתה לאורך שנים".

מוסיפה הסקסולוגית שרי לביא: "חשוב לדעת שתשוקה שלא הייתה שם בתחילת הקשר לא תיוולד יש מאין. מה שכן, שלא ישתמע מכך שכאשר חיי המין מאכזבים בתחילת הקשר אין מה לעשות - להיפך. לעיתים בני הזוג אוהבים מאוד ואף נמשכים זה לזה, יש ביניהם הרבה תשוקה והרבה משיכה, אבל משהו 'מתפקשש' במגע, בתזמון של החשק, בתקשורת האינטימית והמינית. על כל אלה ניתן לעבוד בעזרת אנשי מקצוע ואף לשדרג את הקשר המיני והזוגי".

ובכלל, חיי הזוגיות, ובהמשך חיי הנישואים, הם עבודה אינסופית על הקשר - עובדה מעייפת למדי שמסבירה, כנראה, את שיעור הגירושים הגבוה.

לפעמים הצורך לחיות את הפנטזיה גורר אותנו אל מתחת לחופה, רגע לפני שביררנו באמת אם כל זה מתאים לנו.

פסיכולוגית אחרת, שייעצה לחברה בנושאי זוגיות, שאלה אותה רגע לפני ההתמסדות: "את חושבת שכאשר תתחתנו דברים ישתנו, אבל האם את רוצה לחיות עם בן זוג בינוני במיטה לנצח?" מובן שתשובתה הייתה "לא".

כולנו מקווים שבני הזוג שלנו ישתנו בעתיד, אחרי התואר האקדמי, אחרי שיהיה להם יותר כסף, אחרי שנמצא דירה, אחרי הילד הראשון. אבל בעצם, אחד הדברים החשובים שכדאי לשאול הוא: בהנחה שהכול יישאר בדיוק כמו עכשיו - האם אנחנו עדיין רוצים להתמסד?

אני משערת שאם אותה בחורה שכתבה לפורום הייתה יושבת רגע ומבררת לעצמה אם אלה חיי המין שהיא מאחלת לעצמה לנצח, היא הייתה עונה בוודאות שלא. ובצדק. החיים האלה לא מזמנים לנו יותר מבן זוג אחד או מבת זוג אחת - מקסימום שניים (נו טוב, שלושה...) לבניית משפחה. והרעיון לוותר על חלק מהותי כל כך ביישות שלנו נראה לפעמים בלתי אפשרי.

נכון, יש בינינו כאלה שסקס הוא לא עניין גדול מבחינתם בכל מקרה, כך שמראש ההתאמה המינית הופכת משנית בשיקולים לבחירת בן הזוג או בת הזוג. אבל אלה שהמיניות שלהם היא חלק מהותי מיישותם, אם הם מחליטים להינשא לבן זוג או לבת זוג שאליהם הם לא נמשכים, הם רק חופרים לעצמם בור שיילך ויגדל.

ואכן אותה הבחורה מתחילת הכתבה מודה שהתאהבה בקולגה שמוציא ממנה את הצד הפראי שלה. הצד המיני, החייתי, שאותו הדחיקה כל אותן שנים. וכעת המודעות לכל אותם הצדדים שבה, שאינם באים לידי ביטוי במערכת היחסים, גורמת לה מצוקה קשה.

ומה ענינו לה?

ד"ר בן־ציון המליץ על טיפול אישי; אורח אחר בפורום דיבר על שיטת ימי הנידה המסורתית שלבטח תחזיר תשוקה אל חיי הנישואים שלה; ואני תהיתי מה קשה יותר - לחיות עוד שנים במערכת יחסים נפלאה תוך מודעות לוויתור שהיא עושה, או לוותר על חיי הזוגיות והמשפחה שבנתה תמורת חופש מלא להיות מי שהיא ולמצוא בן זוג מתאים יותר.

אחד הפתרונות לזוגות שמוצאים שחודשים רבים הם רק הולכים לישון זה לצד זה, ותו לא (ושכל אזכור לסקס הופך בעבורם לאירוע מביך), הוא טיפול זוגי או מיני - או טיפול משולב.

לחלקם טיפול אצל סקסולוג או סקסולוגית יתאים יותר, ולאחרים טיפול משותף אצל מטפל זוגי או מטפלת זוגית יעזור יותר. נכון, במסגרת אותן שיחות תיאלצו לומר את האמת הקשה שלפיה אינכם נמשכים אל בן הזוג או לבת הזוג. ייתכן שתיאלצו להתייעץ בארבע עיניים או בשיחה טלפונית עם המטפל או עם המטפלת על הדרך שבה דברים צריכים להיאמר.

ובכל זאת, לפעמים כנראה חייבים לשים את הדברים על השולחן - אחרת אין שום סיכוי לשינוי. שיחה כזאת או בירור כזה הם המקום לבחון אם הבעיות או התחושה מלוות אתכם מתחילת הקשר או שמדובר במשהו שהתעורר רק בתקופה האחרונה; זה המקום לברר האם יש רצון למצוא פתרון בתוך הזוגיות, או שאולי פשוט הגיע הזמן להמשיך הלאה ולחפש אחר מערכת יחסים אחרת - מערכת יחסים שתוכל להכיל את כל הצדדים שלכם ושל בן הזוג או בת הזוג שלכם. במיטה ומחוצה לה.

"יש הרבה סיבות שבגללן נשים מקיימות יחסי־מין"

הסקסולוגיות מירי קרייזמן על הדילמה - ועל דרכים לפתרונה

בזמן האחרון אני מוצאת הרבה חיזוקים מעשיים לתיאוריה של חוקרת בת־זמננו בשם רוזמרי באסון (Rosemary Basson) מהמרכז לרפואה מינית בוונקובר, קנדה, שעיקר עבודתה סובב סביב מיניות האישה (הגיע הזמן....).

ד"ר באסון מצאה, שבניגוד לסקסולוגים שראו בחשק המיני הספונטני את הגורם המניע את המעגל המיני, אצל נשים רבות (נכון, לא אצל כולן...) קיימות סיבות לא־מיניות שגורמות להן לרצות לקיים יחסי מין(מהנים ומספקים)!

מהן הסיבות? הנה כמה לדוגמה:

• הרצון להימנע מקונפליקט עם בן הזוג.

• הצורך להראות לבן הזוג אהבה, חיבה ואכפתיות.

• הרצון להרגיש טוב יותר עם עצמה.

• הרצון להימנע מרגשי אשמה.

• הרצון לגרום לבן הזוג להרגיש טוב ורגוע יותר.

• הרצון לרצות את בן הזוג ולשמח אותו.

• הרצון להוקיר תודה לבן הזוג כי היה חביב הערב להוריי /  לילדים / למשפחה / שטף כלים / השקיע בקילוח הילדים - וכדומה.

• החשש לאבד את בן הזוג וניסיון למנוע ממנו מחשבות על חיפוש בת זוג אחרת.

ויש עוד...

מה זה אומר לנו?

שהיצר המיני נכנס לפעולה בשלב כלשהו, אחרי שהמעגל המיני מתחיל לעבוד בגלל כל אחת מסיבות אלה או משילוב שלהן.

מה אנחנו למדים?

שמיניות האישה קשורה ביחסים הבינאישיים ולא תלויה רק במערכת התוך־אישית ובפיזיולוגיה שלה. מכאן, אם נמשיך צעד אחד קדימה - כשהמערכת המינית "מתקלקלת", נכון יהיה לבדוק מה התקלקל במקבילה שלה - במערכת הזוגית.

אם נחזור לתחילת הכתבה, לשאלה שהוצגה בפורום הסקס והזוגיות שלנו - הסיבות שבגללן קיימה הכותבת יחסי מין עם בן זוגה לא היו רק מיניות! הן נבעו (ובגדול!) מרגש האהבה שחשה לבעלה.

אבל... השנים חלפו, משהו כנראה התקלקל (שגרה מעיקה, עבודה שוחקת, חוסר ריגושים, עייפות, אולי מטענים נוספים) והכחיד את הסיבות שהביאו אותה לקיים יחסי מין עם בעלה בהתחלת הזוגיות.

הפתרון, אם כך, צריך להיות מבוסס על בדיקת הזוגיות, על בחינת השינויים שחלו במערכת הבינאישית שגרמו לה להתרחק מהרשימה שהוזכרה למעלה - שהיא היא המניע למיניות שהייתה - ואבדה.​


קטי קמחי היא כתבת הסקס והזוגיות של "20 פלוס"

ייעוץ מקצועי:   מירי קרייזמן