פורסם בראשונה: 03.01.2006
עדכון אחרון: 26.04.2010

"הרגשתי שמישהו בנה לי קיר לבנים בתוך הנרתיק"

לקריאה נוחה
כשהתחלתי להיות מודעת למצבי, הייתי בסך הכל חיילת צעירה שמעולם לא שמעה אפילו על המונח וגיניסמוס. אני בהחלט לא בחורה אופטימית מטבעי, אבל אני בהחלט ריאלית ומציאותית. ואני יודעת שהטיפול שעברתי עזר לי. ואם הוא עזר לי, הוא יכול לעזור גם לך!
איך מטפלים בוגיניסמוס?

משהו לא בסדר

כשנפגשנו בפעם ראשונה הייתי בת 18 והוא בן 21, שנינו בצבא. במשך חודש דיברנו בטלפון שעות (אבל באמת שעות) ולא יצא לנו להיפגש. בדייט הראשון הוא הביא לי ורד אחת אדומה - וקנה אותי.

 אני זוכרת שמספר חודשים לאחר שהכרנו ניסינו לקיים יחסי מין. זה כאב לי. הרגשתי שמשהו לא בסדר. לא הצלחנו. החלטתי ללכת לרופאת נשים מטעם הצבא.

הרופאה בדקה ואמרה שהכל נראה תקין. "תנסי זוויות אחרות", אמרה לי כשהיא מתכוונת, מן הסתם לתנוחות; "יש זוויות שיותר כואבות". יצאתי משם כאילו שבידי נמצאת התשובה: "הזווית!" כמובן, איך לא חשבתי על זה בעצמי?

כמובן שזה לא הצליח. לא זווית, לא תנוחה, לא למעלה ולא למטה. הרגשתי שמישהו בנה לי קיר של לבנים בתוך הנרתיק. ששום דבר לא יכול לעבור דרכי. לא היתה שום גמישות, פשוט קיר.

בשלב הזה התחלתי לפתח רגשי נחיתות והביטחון העצמי, שגם ככה היה די נמוך, ספג מכות קשות בכל פעם שניסינו לשכב. לא הרגשתי שיש פתרון והייתי מאוד מתוסכלת. בסופו של דבר, מגיע השלב שאת לא רוצה להגיע כלל לסיטואציות אינטימיות, רק כדי לא לחוות "כישלון".

ומבחינתי זה היה כשלון. אישי, פרטי, מהסוג הכי גרוע. הרגשתי שאני פשוט לא בשליטה פה.

באיזו שפה המילה הזו?

לאחר שהשתחררתי החלפתי רופא נשים. הפעם, אולי בזכות ההקשבה, המודעות ואולי פשוט סתם מזל, הוא אמר שזה נשמע לו כמו "וגיניסמוס".

שבשבילי זה נשמע כמו סינית עתיקה, "ואגי... מה?" הבנתי שזה נובע מהמילה וגינה והיה ברור שזה נשמע כמו משהו שהוא לא בדיוק חיובי. אבל פתאום היה לזה שם. מהנקודה ההיא, הכל התחיל להתגלגל די מהר. רופא הנשים הציע שאלך לסקסולוג, וביחד עם בן זוגי החלטנו לנסות - וקבענו פגישה.

הגעתי כילדה מפוחדת (זה מה שזכור לי, לפחות, במבט לאחור...). היה לי ברור שהבעיה נעוצה בי ורק בי. עם כל המטען הקשה הזה הגעתי לפגישה הראשונה, פגישה טיפולית זוגית.

שנינו ישבנו בחדר, ופתאום הכל היה על השולחן, בלי פרות קדושות, בלי סודות, בלי גבולות. ופתאום אין מקום לביישנות שכל-כך מאפיינת אותי. בקיצור, הפגישה הראשונה הפתיעה אותנו מאוד. לא ידענו איך להתמודד איתה. פתאום הבנתי שזה לא זבנג וגמרנו, שמדובר בתהליך, שיש סיכוי שהוא יהיה ארוך ושהרבה ממנו תלוי בי. זו היתה וואחאד מעמסה נפשית ופיזית. ועדיין לא באמת ידעתי מה מצפה לי.

ערפילים

למעשה, את כל התהליך הטיפולי אני זוכרת היום יותר במעורפל ולאו דווקא באופן כרונולוגי. היו תרגילים שאותם הייתי צריכה לבצע בעצמי. היו תרגילים משותפים לשנינו. דבר שזכור לי במיוחד הוא שברגע שהתחלנו את הטיפול, אחד הדברים שנאסרו עלינו היה יחסי מין מלאים. אין יותר ניסיונות חדירה.

למעשה, עשינו רגרסיה כלשהי על מנת לנסות להתקדם בצורה יותר נכונה מחדש. מבחינתי, האיסור לקיים יחסי מין היה הקלה. בתקופה הראשונה המשמעות היתה כמעט משמחת: אני לא הולכת לחוות שוב כישלון.

בין התרגילים שהיה עלי לתרגל היו גם תרגילי הרחבות. אני זוכרת שהיה לי קשה איתם, בייחוד עם בן הזוג. מבחינתי זה היה תרגיל מאוד אינטימי. היה קשה לי לחלוק אותו עם מישהו אחר, אפילו עם בן הזוג האהוב. אז הייתי מנסה למצוא כל סיבה אפשרית להתחמק מביצוע התרגילים. גם ככה סדר היום העמוס שלי לא הותיר בי הרבה מוטיבציה, או כוח, כדי לתרגל הרחבות והרפיות.

במבט לאחור, אני נזכרת בהפצרות של הסקסולוג שלי לבצע את התרגילים כל יום ולא לוותר לעצמי. ולמרות זאת, ויתרתי לעצמי ותדירות התרגול לא היתה יומיומית.

טעיתי.

התרגילים עוזרים באופן מדהים. אם מתמידים בהם הם משפרים את היכולת לחוות חדירה מענגת. אני חושבת שאחת הבעיות הבולטות, שעליה אני מסוגלת להצביע אולי רק היום, היא שהתייחסתי לכל הטיפול ואל התרגילים באופן מאוד טכני, אולי כמנגנון הגנה. לא יודעת.

מבחינתי, כשהייתי צריכה לתרגל, הפעלתי איזשהו "מתג" במוח, ונכנסתי להלך רוח אחר, שבו אני "מתפקדת". "מבצעת את המוטל עלי". והמוטל עלי היה התרגילים. כאן היתה הטעות, כנראה.

בדיעבד, מאוד חשוב לשמר את האינטימיות והזוגיות גם במצבים האלה, שהם לא באמת טבעיים לנו. חשוב למצוא בהם תשוקה, לערב בהם חושניות ואפילו רומנטיקה, למרות הקשיים. אחרת הטיפול מאבד חלק מהערך שלו, ואולי גם חלק מהאפקטיביות שלו.

סוף סוף, חופש

הפעם הראשונה שבה הצלחנו לקיים יחסי מין מלאים עם חדירה היתה כשהיינו בנופש באילת. אני מודעת לגמרי להשפעת מצב הרוח של החופשה ותחושת הרוגע והשחרור שאפפה אותי.

נדמה לי, וככל שאני קוראת יותר ולומדת יותר אני מגלה שאני לא לבד בתחושות האלה, כל הדברים האלה חשובים לנשים הרבה יותר מאשר לגברים. פעמים רבות אנו זקוקות להתרכז באקט עצמו על מנת להשתתף בו "עם כל הגוף והנפש". איבוד הריכוז, אפילו לשנייה אחת, יכול להשפיע על כל מהלך העניינים. בסך הכל צריך להיות מודעות לזה. אם איבדנו, אפשר לעשות מה שניתן כדי לחזור לאווירה האינטימית שבה היינו שרויות. אם אפשר, מה טוב. לא הולך? מחר גם יום.

הפעם הראשונה – והפעמים האחרות

בפעם הראשונה שלי, כשהייתי חיילת בת 18, זה לא היה כמו בסרטים. זה לא הלך "חלק", זה לא היה סטרילי וקסום. ראיתי יותר מדי סרטים וטלוויזיה.

לקח לי קצת זמן להבין שבמציאות הדברים מתרחשים אחרת. היום, אחרי הטיפול והפרידה מפחדי הכשלון, אני יודעת שאנחנו בסך הכל בני אדם, ושאי אפשר לתכנן הכל לפרטי פרטים. לפעמים צריך קצת לעזור, "לסדר את הזווית" כמו שאמרה לי אז הרופאה הצבאית, או להשתמש בחומר סיכוך. אבל אין בזה שום רע.

כל הדברים האלה הם בסך הכל עזרים שמטרתם לסייע לנו בקיום יחסי המין. כאשר הדברים נעשים עם בן או בת זוג שאיכפת להם, השימוש בעזרים הופך כל-כך לא רלוונטי ושולי, שהוא ממש לא גורע מהחוויה עצמה. להיפך. אם הוא מסייע ליהנות ולהגיע לאורגזמה, מה טוב.

ומה איתך?

כשהתחלתי להיות מודעת למצב שלי, הייתי בסך הכל חיילת צעירה שמעולם לא שמעה אפילו על המונח וגיניסמוס. אז זה נשמע ממש רע. אני בהחלט לא בחורה אופטימית מטבעי, אבל אני בהחלט ריאלית ומציאותית. ואני יודעת שהטיפול שעברתי עזר לי.

כל אחת יכולה להתגבר על זה. כל מה שצריך הוא מוטיבציה וכוח רצון. ואם התברכת בבן זוג אכפתי, זה רק יכול להועיל.

בהצלחה...

יערה

(שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת)

הביא לדפוס: ד"ר צחי בן-ציון

 ד"ר צחי בן-ציון הוא פסיכיאטר מומחה, סקסולוג וסגן מנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורוקה" בנגב, מקבוצת שירותי בריאות כללית. הוא גם מנהל המרפאה לטיפול מיני וזוגי ב"סורוקה", והיועץ המדעי של עולם הסקס במגזין "20 פלוס"

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל