פורסם בראשונה: 21.03.2006
עדכון אחרון: 14.05.2012
  • יעל דרור יעל דרור

למה השרירים לא גדלים? אמא שוב אשמה! (וגם אבא)

לקריאה נוחה
הפוטנציאל הספורטיבי של השרירים שלנו מוטמע בקוד הגנטי שאיתו נולדנו. יש כאלה שמבחינה גנטית "מתאימים יותר" להרמת משקולות ויש כאלה ש"מתאימים יותר" לרכיבה על אופניים, ריצה ושחיה. איך מגלים מה הפוטנציאל הספורטיבי? חלק שלישי
בחור בגופייה לבנה "עושה שריר"

"מתי כבר יתנפחו לי השרירים?!", או "אני משקיע כל-כך הרבה ועדיין גורר רגליים בכל ריצה ארוכה...". מוכר לך? האם אתה מרים משקולות ולא מרגיש שאתה מתחזק? רצה המון ולא רואה את האור בקצה המרתון?...

עצרו והפסיקו לקטר! עכשיו אפשר שוב להאשים את אמא! (ואת אבא).

אחת הסיבות שלא כל אחת ואחד משתפרים באימוני כושר באותה מידה טמונה בגנים שאיתם נולדנו. יש אנשים שמבחינה גנטית מתאימים יותר להרמת משקולות בעוד אחרים מתאימים יותר לפעילות גופנית ממושכת כמו רכיבה על אופניים, ריצה ושחייה.

וואו. לא ידעתי.

אז עכשיו את ואתה יודעים. והכל בגלל שני סוגי הסיבים המצויים בשרירים שלכם.

שני סוגים?

כן, שניים. למרות שמבחינה חיצונית, כל השרירים בגוף שלנו נראים אותו הדבר (וגם אם נשווה בין אנשים שונים, שרירי הידיים והרגליים נראים בסך הכל דומים בצורתם החיצונית), ההרכב של סיבי השריר שונה.

השוני בסיבי השרירים ניכר בין אדם לאדם ויכול להשתנות אפילו באותו אדם בין חלקי גוף שונים (למשל בין פלג גוף העליון לבין פלג הגוף התחתון).

לכל סוג סיב יש מאפיינים משלו מבחינת יכולת הפקת הכוח, הפקת הכוח המתפרץ והסיבולת. מספר הסיבים מכל סוג בשרירים שבגוף שלנו היא זו שקובעת את סוג הספורט שאליו נתאים בצורה הטובה ביותר.

הסיבים הלבנים (או "הסיבים המהירים")

מאפיינים:

1. בעלי מהירות כיווץ גבוהה.

2. מתאפיינים ביכולת אנאירובית גבוהה (ביצוע מאמץ עצים חזק וחד לזמן קצר).

3. מתעייפים מהר.

4. עניים יחסית במחסני חמצן (מיוגלובין) אך עשירים בדלק מטבולי יעיל וזמין (קריאטנין פוספט).

מבחינה ויזואלית, הסיבים הלבנים גדולים יחסית ומעניקים לשרירים מראה רחב ומנופח יותר. הסיבים הלבנים מתאימים במיוחד לתחומי לספרינט, להרמת משקולות, להדיפת כדור ברזל וליידוי פטיש (פטיש ספורט, לא פטיש חמישה קילו בראש של מישהו שמרגיז אותך!)

הסיבים האדומים (או "הסיבים האיטיים")

מאפיינים:

1. מתאפיינים ביכולת אירובית גבוהה (ביצוע מאמץ לאורך זמן ממושך).

2. מתאפיינים בחילוף חומרים יעיל. יכולים להשתמש גם בפחמימות וגם בשומנים כמקור אנרגיה בזמן הפעילות.

3. בעלי יכולת פעולה ממושכת, מתעייפים לאחר זמן רב.

4. עשירים במיוגלובין ולכן צבעם אדמדם. מכילים מאגרים רבים של חמצן בתוך השרירים עצמם.

מבחינה ויזואלית, הסיבים האדומים ארוכים ודקים. הם לא בולטים בגוף וניתן לזהותם רק במצבים של אחוזי שומן נמוכים. סיבים אלה מאפיינים רצי מרתון, ספורטאי טריאתלון ורוכבי אופניים למרחקים ארוכים.

טוב, הבנתי. אבל האם שני סוגי הסיבים פועלים בכל מאמץ?

לא!

אז?

הסיבים פועלים לפי סוג המאמץ המתאים להם. במאמץ שבו נחוצה עוצמת כיווץ נמוכה של השרירים, מתגייסים לפעילות "הסיבים האיטיים" (האדומים). בפעילות עצימה, הדורשת מהירות רבה, כוח וכוח מתפרץ מתגייסים לפעילות רק הסיבים הלבנים.

עכשיו את או אתה בטח מלאי שאלות: מי קבע כמה סיבים מכל סוג יהיו לי בכל שריר גוף? הם יש אפשרות שבידיים יש לי סוג אחד של סיבים במספר גדול וברגליים יותר סיבים מהסוג האחר? האם הגוף התבלבל? האם אצל כל בני האדם מצוי אותו יחס בין סוגי הסיבים בשרירים?

אז ככה: שני סוגי הסיבים מצויים בכל שריר שלד בגוף, אך מספר הסיבים מכל סוג שונה. עם זאת, יש קבוצות שרירים בגוף שלנו שמתאפיינות, בדרך כלל, ביותר סיבים מסוג אחד.

למשל?

שרירי העכוז מתאפיינים במספר גבוה של סיבים לבנים,  שרירי האמה, הסוליה והיציבה מתאפיינים במספר גבוה של סיבים אדומים ואילו שריר התאומים מתאפיין לרוב בחלוקה שווה בין הסיבים הלבנים לסיבים האדומים.

אז מי קובע?

הגנטיקה.

כלומר?

כמו שאמרתי כבר קודם - התכונות שהורישו לך ההורים שלך.

אז מה זה אומר בתכל'ס, שהכל אבוד מראש? לא להתאמן?

לא!

אימוני כושר ופעילות ספורטיבית הם אחת הפעילות הכי בריאות שיש!

להתאמה של סוגי הסיבים לסוגי הפעילות הספורטיבית יש חשיבות רבה יותר בספורט הישגי, אבל היא יכולה גם להסביר, בגדול, מדוע יש כאלה שיעבדו בחדר הכושר על שרירי הרגליים ויראו איך השריר מתנפח ומתחזק מהר למדי – ואילו אצל אחרים תידרש השקעת מאמץ גדולה יותר, וזה עשוי לקחת יותר זמן.

זה גם ההסבר שעומד מאחורי העובדה שיש כאלה שמסוגלים לרוץ מרחקים ארוכים ללא קושי רב, ואילו אחרים צריכים לשפוך ליטרים של זיעה ולהשקיע המון מאמצים, כדי להגיע להישגים דומים.

האם אפשר לשנות את סוגי הסיבים בשרירים בסיוע אימונים?

לא.

נורא מדכא, לא?

אלה החיים.

ואי אפשר לעשות כלום?

אפשר בקטן. אפשר לבחור בסוג אימון שיוביל לחיזוקם ולהתפתחותם של סוג סיבים אחד על חשבון רעהו.

לכן, לדוגמה, אימון כוח במשקולות או אימוני כוח מתפרץ יביאו לפיתוח הסיבים הלבנים על חשבון היכולת האירובית (והסיבים האדומים).

ומה כדאי לי?

תמיד מומלץ להקשיב לגוף ולראות באיזה תחומי ספורט הוא מגיב בצורה הטובה יותר ומשתפר עם האימון.

ו"הליכה נגד הגוף" ובחירת עיסוק במקצוע ספורטיבי שלא מתאים לפרופיל הגנטי שלי?

עלולים להוביל לתסכול רב ולחוסר השגת תוצאות שאת או אתה אולי מפנטזים עליהם.

יש לך עצות טובות בעניין הזה?

ברור.

1. לכל אחת ואחד יש את הפוטנציאל הספורטיבי להגיע להישגים בסוג מסוים של פעילות, בהתאם לפרופיל הגנטי.

2. אל תנסו ללכת נגד הגוף (זה נורא מתסכל...).

3. הקשיבו לגוף ונסו לבחור סוג ספורט שבו הגוף שלכם "משתף פעולה" ומשתפר.

4. בחרת בסוג פעילות אחד? נסו לשמור עליו על מנת שתוכלו להשתפר ולעודד את פיתוח הסיב מאותו הסוג.

5. תמיד מומלץ לשלב כמה סוגי אימון על-מנת לעבוד על כל מרכיבי הכושר הגופני. ועם זאת, שימו לב שהאימון המרכזי שלכם יהיה בתחום היכולת הספורטיבית שלכם.

יעל דרור היא דיאטנית קלינית וספורט בקבוצת שירותי בריאות כללית. היא האשה שמאחורי ערוץ תזונת כושר והיא גם מנהלת הפורום עושים שריר באתר

ייעוץ מקצועי:   דני טל

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל