פורסם בראשונה: 27.01.2008
עדכון אחרון: 26.04.2010
  • ד"ר בת־שבע גוטסמן ד"ר בת־שבע גוטסמן

שיסטוזומיאזיס: הטפיל שמטיל לך ביצים בכבד

לקריאה נוחה
בואו נעזוב רגע את דימויי "הנוסע השמיני" ונתרכז בעובדות: למרות שאין חיסון נגד הטפיל הזה, החי במים מתוקים, קל להימנע מהידבקות אם נזהרים. ויש גם תרופה. ועדיין: ממש לא כדאי לחטוף שיסטוזומיאזיס. המדריך הנחוץ והלא לחוץ לרפואת מטיילים
מה יעשו לי ביצים של שיסטוזומיאזיס?

בקיצור

1.

מדובר בטפיל שחודר לעור דרך מקורות מים מזוהמים.

2.

עם הזמן הוא עלול לגרום לנזק כרוני בכבד ובשלפוחית השתן.

3.

אין חיסון, אבל יש טיפול בתרופות. אם סבלת מקדחת, אולי נדבקת.

מה זה?

שיסטוזומיאזיס או בילהרציה (Schistosomiasis, Bilharzia) היא מחלה הנגרמת על-ידי הטפיל שיסטוזומה (Schistosoma) החי במים מתוקים וחלק ממחזור החיים שלו עובר בתוך חילזון מים החיוני להתפתחות הטפיל.

הטפיל פוגע באדם באמצעות חדירה דרך העור ומשם הוא מגיע דרך הוורידים לכבד או לשלפוחית השתן - תלוי לפי הזן (יש מספר זנים. בכל איזור גיאוגרפי - זן אחר, ראו מפות מצורפות).

בשלב הבא – כחודש עד שלוש חודשים לאחר מההדבקה - הטפיל מתפתח לתולעת בוגרת המטילה ביצים בכבד ובשלפוחית השתן ובכך מעוררת תגובה של הגוף נגד הביצים. תגובה זו גורמת ברבות השנים, ועם הדבקות חוזרות, למחלת כבד כרונית, או לפגיעה בשלפוחית השתן ואיברים פנימיים אחרים.

איך נדבקים?

כאשר נחשפים למים שבהם חי הטפיל. מדובר במקווי מים מתוקים שבהם גם חי חילזון המים. בתנאי סניטציה ירודה, וללא מערכת ביוב, אנשים הנגועים במחלה מפרישים את הטפיל ממערכות העיכול והשתן שלהם למאגרי מים שבהם מצוי החילזון הזה, שמצדו אפשר את התפתחות הטפיל, וכך נוצר מעגל הדבקה חדש.

כל חשיפה למים שבהם חי הטפיל?

כן, כל חשיפה למים מזוהמים, ולא משנה אם מדובר בשחייה, ברחצה או ברפטינג על נהר, עלולה לגרום להדבקה. אפילו דשדוש בקצה האגם או הנהר ברגליים יחפות. וככל שהחשיפה ממושכת יותר, סיכויי ההדבקה עולים.

זה מדבק גם מאדם לאדם?

לא.

איפה מסוכן?

המחלה נפוצה בעיקר בעולם השלישי, באזורים טרופיים וסובטרופיים, כשהשכיחות הרבה ביותר היא באזורים שמדרום לסהרה באפריקה.

אזורים בעייתיים במיוחד: עמק הנילוס, מזרח אפריקה (בעיקר באזורי החוף), מערב אפריקה (אזורי הסוואנות), אגם מלאווי, אגם ויקטוריה, נהר האומו באתיופיה, נהרות הפרת והחידקל במזרח-התיכון וכן חלקים מסוימים בברזיל, בסורינאם ובוונצואלה. במזרח אסיה המחלה נפוצה בעיקר באיזור הדלתה של נהר המקונג וכן בפיליפינים, בלאוס, בקמבודיה ובאינדונזיה (הצילום לכתבה, מנהר המקונג, צולם על-ידי תומר סגלוביץ').

פעם, מזמן, גם בירקון החביב שלנו היתה בילהרציה עד שהטפיל והחילזון שלו הוכחדו עקב הזרמת שפכים תעשייתיים לנחל (מה שנקרא: אין רע בלי קצת טוב).

יש מקווי מים שנחשבים בטוחים באזורים האלה?

בריכות שחייה המטופלות בכלור נחשבות בטוחות וגם מי ים, כי החילזון אינו מסוגל לחיות במים מלוחים.

איך מרגישים?

זהו, שרוב ההדבקות אינן מורגשות כלל, בעיקר אצל מקומיים שכבר נחשפו בעבר לטפיל. מטיילים עלולים להרגיש פריחה מגרדת באיזור החדירה לעור, ובהמשך – כחודש עד שלושה חודשים לאחר ההדבקה – יתפתחו מחלת חום, כאבי בטן ושרירים, שלשול ושיעול, שעשויים להיות מלווים בחוסר תיאבון וירידה במשקל.

השלב החריף הזה הנקרא "קדחת קטיאמה" (Katayama Fever), והוא חולף מעצמו ללא טיפול. כעבור שנים עלולה להופיע מחלה כרונית שביטויה פגיעה בכבד, במעי, בשלפוחית השתן ובריאות - וזאת במיוחד במי שעבר חשיפות חוזרות.

יש חיסון?

לא. ובניגוד למלריה - גם אין תרופות למניעה.

זה מסוכן?

מחלה כרונית שפוגעת בכבד, במעי, בשלפוחית השתן ובריאות זה בהחלט לא משחק ילדים.

איך נמנעים?

נמנעים מרחצה במקווי מים נגועים, או בכאלה החשודים כנגועים. אם נחשפים במקרה – מתנגבים מייד (התולעת לא אוהבת יובש ולא שורדת יובש), ומרתיחים את מי השתייה או מטפלים בהם בכלור או יוד (שזה הרגל מצוין למטיילים בעולם השלישי גם מסיבות אחרות).

למי שלא הבינו: התנגבות מיידית אינה היתר להיכנס למים אם מתנגבים אחר-כך, אלא רק צעד זהירות נוסף במקרה של הירטבות מקרית.

ובכל מה שנוגע למים - מה יותר טוב, להרתיח או לטהר?

הרתחת מים עדיפה על פני טיהורם.

איך יודעים אם נדבקתי?

• אם נחשפת למים מתוקים באיזור נגוע, וסבלת מסימנים הדומים ל"קדחת קטאימה" – יש להיבדק.

• אם המחלה אובחנה במטיילים מהקבוצה שלך עם חשיפה דומה - יש להיבדק.

איך נבדקים?

האבחנה נעשית על-ידי זיהוי הביצים והטפיל בבדיקות צואה ושתן, אך בהרבה מקרים לא ניתן לזהות את הטפיל בבדיקות אלה. ישנן בדיקות דם ייחודיות המזהות נוגדנים לטפיל מספר שבועות לאחר ההדבקה, אך בדיקות אלה אינן בסל השירותים ולא מבוצעות בישראל באופן שגרתי. אפשרות נוספת לאבחנה היא באמצעות ביצוע ביופסיה שטחית באיזור פי-הטבעת (יש דברים יותר גרועים...) וזיהוי הטפיל בביופסיה.

למי שנחשפו למים לא בטוחים בטיול, אך מרגישים טוב ואין להם ולא היו להם תסמינים של "קדחת קטיאמה" - ניתן בשלב ראשון לבצע ספירת דם רגילה.

קיום של "אאוזינופילים" רבים בספירת הדם (סוג של כדוריות דם) עשוי לרמז על זיהום טפילי, ולהכתיב את המשך בירור. מידע נוסף וייעוץ טוב בנושא זה ניתן לקבל במרפאות המטיילים של הכללית.

ארגוני בריאות בעולם אינם ממליצים על בדיקה שגרתית לשיסטוזומה לכל המטיילים החוזרים, אלא רק אם עסקו בפעילות לא בטוחה בנושא זה (כגון רחצה באגם מלאווי, רפטינג על האומו בחלקו התחתון, או רפטינג על המקונג - ופעילויות דומות באזורים נגועים).

כרגיל, מניעה תמיד עדיפה על פני טיפול.

ואם נדבקתי - יש טיפול?

יש טיפול תרופתי הניתן בכדורים.

התרופה שבה משתמשים היא לרוב בילטריציד (Praziquantel, Biltricide). משך הטיפול משתנה לפי סוג הטפיל והאיזור הגיאוגרפי שבו נדבקת.

זה יחזור?

אם לא תיזהרו ותיחשפו שוב למקווי מים מזוהמים.

בת-שבע גוטסמן היא רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ובמרכז האיידס של המרכז הרפואי "מאיר" בכפר-סבא ונמנית עם צוות מרפאת המטיילים של המרכז.

 shisto_map_sothamerica[1].gif

Schistosomiasis_AFRICA.gif 

Schistosomiasis_ASIA.gif 

שימושון:
לדף השיסטוסומיאזיס של המרכזים הפדרליים האמריקניים לבקרה על מחלות ומניעתן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

טסים לחו"ל?

​לקוחות פלטינום זכאים לעד 75% הנחה על חיסונים לפני הנסיעה

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל