פורסם בראשונה: 20.03.2011
עדכון אחרון: 20.03.2011
  • פרופסור איתן מור פרופ' איתן מור

השתלת כליה - תרופות נוגדות דחייה

לקריאה נוחה
מה צריך לדעת על תרופות נוגדות דחייה לאחר השתלת כליה, ומדוע חשוב שהמושתלים יכירו את שמה של כל תרופה שהם מקבלים, את הייעוד שלה וגם את תופעות הלוואי העיקריות שלה. מדריך
השתלת כליה - תרופות נוגדות דחייה

​למה נותנים למושתלי כליה תרופות נוגדות דחייה?

מטרת הטיפול התרופתי לאחר השתלת כליה היא למנוע ממערכת החיסון של מושתל הכליה לדחות את השתל. את התרופות מומלץ לקחת בזמנים קבועים. למושתל אסור להפסיק את לקיחת התרופות על דעת עצמו, ובכל שאלה בנושא לקיחת התרופות יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

איך יודעים אילו תרופות לקחת?

בעת השחרור מהמחלקה מקבל המושתל כרטיס תרופות שבו רשומות כל התרופות שעליו לקחת, המינון הנדרש ומועד הלקיחה של כל תרופה ותרופה. כמו כן הוא מקבל הסבר בנוגע לתופעות הלוואי האפשריות של כל תרופה.

מה חשוב לי לדעת על התרופות שאני מקבל?

על המושתל להכיר את שמה של כל תרופה שהוא מקבל ואת הייעוד שלה, את אופן לקיחתה, את המועדים שבהם יש לקחת אותה, את תופעות הלוואי העיקריות שלה ואת האופן שבו ניתן להזמין אותה מבית המרקחת. מומלץ להצטייד באישור תרופות לחולים כרוניים המאפשר לקבל אספקה רציפה של התרופות.

מדריך קצר לתרופות נוגדות הדחייה

התרופות נוגדות הדחייה נחלקות לשלוש קבוצות עיקריות:
• תרופות השראה
• תרופות קבועות
• תרופות לטיפול בדחייה חריפה

תרופות השראה

תרופות השראה ניתנות דרך הווריד בימים הראשונים לאחר ההשתלה. מטרתן היא למנוע דחייה חריפה של הכליה.

טימוגלובולין או ATG - שתי התרופות האלה כוללות נוגדנים לנטרול תאי T - התאים שאחראים ישירות לדחיית השתל. תופעות הלוואי העיקריות של שתי התרופות האלה: חום, צמרמורת, כאבי מפרקים ונטיית יתר לזיהומים. ניתן להפחית את תופעות הלוואי באמצעות מתן סטרואידים, אנטיהיסטמינים ואקמול לפני מתן התרופה - לפי הוראת הרופא.

סימולנט או זנפקס - שתי התרופות האלה מורכבות מנוגדנים הומניים (שמופקים מבני אדם) נגד לימפוציטים. תפקידן הוא לנטרל את הפעילות של התאים הפעילים שעלולים לגרום לדחייה. לתרופות האלה אין תופעות לוואי - למעט אלרגיה במקרים נדירים.

תרופות קבועות

הטיפול השגרתי נגד הדחייה לאחר השתלת כליה כולל בדרך כלל לקיחת שתיים-שלוש תרופות הנלקחות דרך הפה:

פרדניסון - היא תרופה שניתנת במינון גבוה בימים הראשונים לאחר ההשתלה. המינון יורד בהדרגה עד לשיעור של 7.5-5 מ"ג ביום. ניתן לקחת 2-1 מנות של התרופה הזאת ביום. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופה הן עלייה במשקל, בצקות, התעגלות הפנים, שיעור, פצעונים, סוכרת, לחץ דם גבוה ויתר שומנים בדם. נוסף על כך ייתכנו חוסר שקט וקשיי שינה.

ציקלוספורין - היא תרופה חשובה מאוד למניעת דחייה. מינון התרופה נקבע על פי רמתה בדם כפי שהיא נמדדת לפני מנת הבוקר. רמה נמוכה מדי של התרופה בדם עלולה להביא לדחייה של הכליה, ואילו רמה גבוהה מדי פוגעת בכליה וגורמת לעלייה ברמת הקריאטינין. לכן חשוב מאוד לקחת את התרופה באופן מסודר וקבוע ולבדוק את רמתה בדם. בהתאם לרמה הנמדדת משנה הנפרולוג את המינון המומלץ.

יש להימנע משתיית מיץ אשכוליות במהלך הטיפול בתרופה, שכן הוא מעלה את רמות הציקלוספורין. מאחר שתרופות שונות משפיעות על רמת הציקלוספורין בדם, יש לדווח לנפרולוג על כל תרופה אחרת שלוקחים. תופעות לוואי עיקריות אפשריות של התרופה הן שיעור יתר, נפיחות בחניכיים, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם וסוכרת.

פרוגרף ("טקרולימוס") - מנגנון הפעולה של הפרוגרף דומה לזה של הציקלוספורין. גם את התרופה הזאת חשוב מאוד לקחת באופן מסודר וכן חשוב מאוד למדוד באופן קבוע את רמתה בדם.

מיץ אשכוליות ותרופות שונות עלולים להשפיע על רמת הפרוגרף בדומה להשפעתם על רמת הציקלוספורין.

רמה נמוכה מדי של התרופה בדם עלולה להביא לדחייה של הכליה, ואילו רמה גבוהה מדי פוגעת בכליה וגורמת לעלייה ברמת הקריאטינין.

תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופה: רעד בידיים, (נעלם ברוב המקרים עם הפחתת המינון), יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם (בשכיחות נמוכה יותר מאשר בעקבות נטילת ציקלוספורין) וסוכרת (בשכיחות גבוהה יותר מאשר בעקבות נטילת ציקלוספורין). פרוגרף אינה גורמת לשיעור יתר או לנפיחות בחניכיים, אך עלולה לעיתים לגרום לנשירת שיער.

אימורן - אחת התרופות הראשונות שפותחו למניעת דחייה. היום נוטים פחות ופחות להשתמש בתרופה הזאת בשל קיומן של תרופות יעילות יותר. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופה: ירידה בספירת תאי הדם הלבנים ופגיעה בתפקודי הכבד.

סלספט או מיפורטיק - ניתנות בשילוב עם ציקלוספורין או עם פרוגרף ויחד עם פרדניזון. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופות האלה הן שלשולים וכאבי בטן וירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות. תופעות הלוואי הולכות ונעלמות בדרך כלל עם הפחתת המינון של התרופות או עם הפסקת נטילתן באופן זמני. התרופות האלה אינן פוגעות בתפקוד הכליה.

רפמיון או אוורולימוס - תרופות שהוכנסו באחרונה לשימוש למניעת דחייה. מנגנון הפעולה שלהן מבוסס על עיכוב המסרים שפוקדים על הלימפוציטים להתחלק. בניגוד לציקלוספורין ולפרוגרף רפמיון ואוורולימוס אינן פוגעות בתפקוד הכליות. השימוש בתרופות האלה מחייב למדוד באופן קבוע את רמתן בדם. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופות האלה הן עודף שומנים בדם, אנמיה וירידה במספר הטסיות (טרומבוציטים) בדם.
בחזרה למדריך התרופות נוגדות הדחייה

תרופות לטיפול בדחייה חריפה 

ברוב הגדול של המקרים ניתן לטפל בהצלחה גם בדחייה חריפה באמצעות טיפול בתרופות. התרופות האלה ניתנות דרך הווריד במשך כמה ימים.

סולו מדרול (מתיל פרדניזולון) - תרופה מקבוצת הסטרואידים (כמו פרדניזון) הניתנת במינון גבוה. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות של התרופה הזאת הן יתר לחץ דם, עלייה בערכי הסוכר בדם ואף סוכרת.

טימוגלובולין - ניתנת במקרה של דחייה שאינה מגיבה לסולו מדרול.

IVIG - התרופה הזאת, שמורכבת מנוגדנים הניתנים בהזלפה דרך הווריד, ניתנת במקרים של דחייה קשה המתרחשת בדרך כלל בימים הראשונים לאחר ההשתלה.

פרופ' איתן מור הוא מנהל מחלקת ההשתלות במרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית, פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל־אביב, חבר במועצת המנהלים של המרכז הלאומי להשתלות וחבר בוועד החברה הישראלית להשתלות

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים לעבור ניתוח?

​כללית מושלם משתתפת בהוצאות

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל