פורסם בראשונה: 20.03.2011
עדכון אחרון: 20.03.2011
  • ד"ר יוסף אלדור ד"ר יוסף אלדור

הרדמה לילדים - מדריך להורים

לקריאה נוחה
כיצד ירדימו את הילד שלי? מהם ההבדלים בין הרדמת מבוגרים להרדמת ילדים? מה הסיכונים? איך ירגיש הילד? ומתי "יחזור לעצמו"? וגם: במרכז הרפואי מאיר חקרו וגילו: גם לכם ההורים יש תפקיד חשוב, מאוד
הרדמה לילדים

הניתוח של דני: כך מתכוננים הורים וילדים להרדמה שלפני הניתוח

תוכן העניינים:
מהי הרדמה?
כיצד ירדימו את הילד שלי?
מחקר: במה חשוב לעדכן את הרופא המרדים לפני הניתוח של הילד?
אילו הכנות יש לעשות לקראת ההרדמה?
הילד שלי מצונן. האם יש לבטל את הניתוח?
הניתוח בוטל בגלל הצטננות. מתי אפשר יהיה לעשות אותו?
הילד שלי מצונן. זה מגביר את הסיכון בניתוח?
הילד שלי ינותח למרות הצינון. זה ישפיע על ההרדמה?
אני יכול ללוות את הילד שלי לחדר הניתוח?
האם יש מצבים שבהם אסור להורה להיכנס לחדר הניתוח?
מי חותם על טופס ההסכמה להרדמה?
אילו הגבלות יוטלו על הילד לקראת ההרדמה?
מה יקרה לילד בשעות האחרונות שלפני ההרדמה?
אילו סיכונים וסיבוכים עלולים להיות להרדמה?
מהם ההבדלים בין הרדמת מבוגרים להרדמת ילדים?
מהן הדרכים להפחתת הסיכון בהרדמת ילדים?
מהם הסיכונים של סדציה (הרגעה באמצעות תרופות הרגעה)?
כמה זמן נמשכת השפעת הסדציה?
מה קורה אם מדובר בניתוח חירום?
איך ירגיש הילד לאחר ההרדמה? מתי הוא "יחזור לעצמו"?
יש צורך באמצעי זהירות מיוחדים אחרי שהילד חוזר הביתה?


מהי הרדמה?

הרדמה (אלחוש) היא תחום רפואי שעוסק במניעת כאבים ממנותחים. ההרדמה נעשית באמצעות מתן חומרים שמורידים את סף הכאב, מרגיעים ומשתקים את תנועת השרירים. בצורה הזאת מבטיחים שלא מרגישים כל כאב במהלך הניתוח. 

כיצד ירדימו את הילד שלי?

באחת משיטות ההרדמה הבאות:

1. הרדמה כללית שבה המנותח הוא מחוסר הכרה.
2. סדציה (טשטוש) שמיועדת לניתוחים ולפרוצדורות פחות פולשניות. הסדציה יכולה להיות קלה, בינונית או עמוקה.
3. הרדמה אזורית שבה מוזרקים חומרים לאלחוש מקומי בקרבת עצבים. יש כמה שיטות להרדמה אזורית: הרדמה ספינלית, הרדמה אפידורלית והרדמת עצבים פריפריים. 
4. הרדמה מקומית שבה מוזרק חומר האלחוש בקרבת אזור הניתוח. מי שמנותחים בהרדמה מקומית נמצאים בהכרה מלאה במשך כל הניתוח.
5. שילוב של שיטות הרדמה שונות, למשל, הרדמה כללית והרדמה אזורית (אפידורלית או ספינלית) או הרדמה כללית והרדמה מקומית או שילוב של שתי שיטות הרדמה אזוריות, למשל הרדמה ספינלית והרדמה אפידורלית.
בחזרה למעלה

מחקר: במה חשוב לעדכן את הרופא המרדים לפני הניתוח של הילד?

כהורים, אתם בטח יודעים או לפחות יכולים לתאר לעצמכם כמה מלחיץ זה ללוות את הילד לניתוח. במחקר שנעשה לאחרונה במרכז הרפואי "מאיר" התגלה כי לשיחה המקדימה של ההורים עם הרופא המרדים לפני הניתוח יש השפעה מכרעת על התנהלות ההרדמה הכללית בזמן הניתוח.

המחקר בדק 200 ילדים מגיל הלידה ועד גיל 18, ומצא כי ב־40% מהמקרים המידע שסיפק ההורה (ללא קשר למידע שנמצא במערכת הממוחשבת) השפיע על הדרך שבה בוצעה ההרדמה.

וזה עוד לא הכל, המחקר גם הוכיח את מה שהיה כנראה ברור לכולנו: ההורים יותר מעודכנים ברוב התסמינים והמחלות הנשימתיות (בעיקר בחורף) של הילדים שלהם מאשר המערכות הממוחשבות שבהן נעזרים הרופאים. הכוונה היא לצינון, נזלת, קוצר נשימה ולמעשה כל המחלות והתסמינים שהתרחשו בזמן שסמוך לניתוח. והרי זה הגיוני, מציין ד"ר דוד הופנשטיין, מנהל היחידה להרדמת ילדים במרכז הרפואי "מאיר" ויוזם המחקר, לא תמיד הולכים עם צינון או נזלת לרופא, ולכן המידע שמספקים ההורים לרופא המרדים הוא כל כך חשוב.

מה חשוב לספר לרופא המרדים לפני ההרדמה של הילד?

אם הילד סובל מהתופעות הבאות:
1. שיעול
2. צינון
3. נזלת
4. חרחורים
5. נחירות
6. צרידות
7. בנוסף, חשוב לציין אם אחד מההורים או שניהם מעשנים.
8. חשוב גם לעדכן אם יש אלרגיה ו/או רגישות לתרופות, מזון או חומרים אחרים שלא תמיד זוכרים לציין אותם.

הפרעות הנשימה שצוינו למעלה גורמות לנתיבי האוויר של הילד להיות רגישים יותר, מה שעלול לגרום לחסימה של דרכי האוויר במהלך הניתוח או להתקף אסתמה קשה ולהוביל את הילד לטיפול נמרץ.

יחד עם זאת, במחקר התגלה כי לא ניתן להסתמך רק על המידע הנמסר מההורים וכי המערכות הממוחשבות מספקות מידע חשוב על מחלות כרוניות, הפרעות נשימה שההורים לא תמיד יודעים את שמן ועוד מידע רפואי חשוב שההורים לעיתים שוכחים לספר לרופא.
בחזרה למעלה
למחקרים נוספים שמוצגים בשבוע המחקר במרכז הרפואי "מאיר" לחץ/י כאן

אילו הכנות יש לעשות לקראת ההרדמה?

כיצד להרגיע את הילד לפני הניתוח?
לפני ניתוח נמצאים בדרך כלל גם הילד וגם הוריו במתח ולעיתים אף בחרדה. במתח רב במיוחד נמצאים בדרך כלל ילדים ביישנים ועצורים, ילדים שיש להם היסטוריה של ניתוחים ושל אשפוזים, ילדים של הורים שנפרדו וילדים שהוריהם אינם מצליחים להסתיר את חששותיהם.

חשוב לדעת ולהבין שילדים מפגינים את חששותיהם בדרכים שונות. למשל, הם מפסיקים לדבר או מסרבים להיפרד מההורים אפילו לזמן קצר.

הכנת הילד לניתוח צריכה להתחיל במשרדו של המנתח - שם צריכים ההורים והילד לבנות את הקשר ואת יחסי האמון עם המנתח. למנתחים רבים יש במשרדם חוברות הסברה ואפילו קטעי וידאו שנותנים מידע רב ומרגיע על ההליך שצפוי הילד לעבור.

ישנם בתי חולים שמציעים סיורים בחדר הניתוח והדרכה לשיפור מיומנויות ההתמודדות של הילד לפני הניתוח. למשל, הרופא המרדים עשוי לאפשר לילד לשחק במסכת הרדמה ולתת לו הוראות כיצד לנשום דרכה. אם הזמן מאפשר, והילד מפגין עניין, ניתן להציג בפניו כלים רפואיים אחרים כמו סטטוסקופים, צנתרים ומזרקים, כך שהוא יוכל לבחון אותם, לגעת בהם ולשחק איתם. ההיכרות עם הכלים האלה הופכת אותם לפחות מפחידים בעיני הילד.

הבאת פריט מוכר מהבית, כמו צעצוע אהוב ושמיכה, היא אמצעי בדוק להסחת דעתו של הילד מההליך שהוא עומד לעבור ולהרגעתו.

הסיוע הגדול ביותר שיכולים ההורים להעניק לילדם הוא להפגין שהם שלמים עם עצמם בנוגע להחלטה על הניתוח ורגועים בנוגע לתוצאותיו הצפויות.

אם ההורים אינם שלמים עם ההחלטה ואינם רגועים רצוי שהם ישוחחו עם המנתח ועם המרדים ויעלו בפניהם את כל חששותיהם. את השיחה שבה מרגיעים הרופאים קודם כול את ההורים יש לנהל שלא בנוכחות הילד. אם הרופאים יצליחו להרגיע את ההורים, הרי שגם הילד יהיה בסופו של דבר רגוע יותר.

יש להיזהר שלא להתנצל בפני הילד על ההחלטה לשלוח אותו לניתוח, כי זה יערער לחלוטין את ביטחונו העצמי. עם זאת גם אין להפריז במתן הבטחות עד כדי כך שהילד יהיה שאנן.

לילדים קטנים בגילאים שלוש עד שבע יכולת הבנה מוגבלת, אך בשום מקרה אין להסתיר מהם את העובדה שהם עומדים לעבור ניתוח. הסתרה כזאת מעוררת חוסר אמון ופחד ועלולה להפוך למכשול גדול במיוחד אם צפויים בעתיד ניתוחים נוספים.

במקום להסתיר מידע יש לעודד את הילד לשאול שאלות על ההליך שצפוי לו. אם הוא שואל את הוריו שאלה כלשהי, ואין להם תשובה, עליהם לרשום לעצמם את השאלה, לברר מהי התשובה ולענות לילד בצורה ברורה. אל תשאירו את הילד שלכם ללא תשובות.

הדבר שהכי מרגיע ילדים הוא הידיעה שהוריהם יהיו כל הזמן לצידם ולא יותירו אותם לבדם. לכן יש להקפיד לומר להם שהפרידה היא רק למשך הניתוח, לזמן קצר בלבד, שהם יהיו בסדר, וכי מישהו יהיה כל הזמן איתם כדי לוודא שהם יהיו בסדר.

כשנותנים הסברים לילדים קטנים יש להקפיד מאוד על בחירת המילים. כך, למשל, רצוי לומר לילד שתינתן לו תרופה ברגע שבו הוא "ירגיש כאב" ולא ברגע שיכאב לו. דוגמה נוספת: בשיחה עם הילד על הניתוח רצוי להשתמש במילה "לפתוח" במקום במילה "לחתוך".

לילדים בגיל בית ספר יסודי רצוי לתת מראש הסברים ישירים ברמה שמתאימה לגילם. יש להרגיע אותם ששום דבר רע לא יאונה להם בניתוח וכי הם צריכים לעבור אותו כדי לתקן בעיה שאינה יכולה לחלוף מעצמה.

רצוי לתת לילד להנחות את השיחה כך שהוא יוכל להסיט אותה לשאלות שמטרידות אותו. על השאלות האלה יש לנסות לענות לו באופן ישיר.

מתבגרים מסוגלים להבין את הדברים כמו מבוגרים, ולכן ההסברים שניתנים להם בנוגע לניתוח צריכים להיות מפורטים וכנים. עם זאת גם בשיחה עם מתבגרים יש מילים שרצוי להימנע מהן כמו "עיוות הגוף", "כאבים", "מחטים", ו"מוות". כמו כן רצוי להימנע משימוש במינוחים רפואיים לא מובנים ולכן גם מפחידים כמו "פרוגנוזה" ו"אנמנזה".

מתבגרים עלולים שלא לשאול שאלות בנושאים שמטרידים אותם לקראת הניתוח משום שהם רוצים לעיתים להסתיר את הפחדים שלהם. לכן חשוב שההורים ייזמו שיחה עם המתבגר עוד לפני שהוא נפגש עם המרדים ועם המנתח וידונו איתו בשאלות שלהערכתם עשויות להטריד אותו לקראת הניתוח. כך יקבלו חששותיו של המתגבר מענה על אף אי־רצונו לחשוף אותם.
בחזרה למעלה

הילד שלי מצונן. האם יש לבטל את הניתוח?

בעבר נהגו לבטל ניתוחים לילדים מצוננים ולהמתין עד שהם יחלימו. הנוהג הזה היה מבוסס על החשש שההרדמה מעלה את הסיכון לסיבוכים במהלך הניתוח. כיום אנו יודעים הרבה יותר על ההשפעה שיש להרדמה על ההצטננות, וביטול ניתוח בילדים בגלל הצטננות אינו הכרחי.

תפקיד חשוב של הרופא המרדים הוא להבטיח שהילד נושם באופן חופשי בעת שהוא מורדם לניתוח. המשימה הזאת קשה יותר כאשר הילד מצונן, שכן עלולות להיות הרבה הפרשות שחוסמות את דרכי הנשימה. ההצטננות עלולה להיות מלוּוה בשיעול ובהתכווצות של דרכי הנשימה. אולם גם אם האירועים האלה מתרחשים, המרדים יודע כיצד להתמודד איתם.

אם הצינון של הילדים מוגבל לחלקים העליונים של האף ושל הגרון ללא הפרשות ברורות וללא חום, והילדים אינם מנומנמים או רדומים, אין לרוב בעיה להרדימם בשלום.

לעומת זאת רצוי לדחות ניתוחים אם הילדים נראים חולים, אם יש להם חום (מעל 37.8 מעלות צלזיוס) ואם יש להם הפרשות צהובות או ירוקות מדרכי הנשימה. חשוב לדעת, כי גם מצב כזה אין משמעותו בהכרח דחייה של הניתוח - בעיקר אם מדובר בניתוח דחוף מאוד.

את ההחלטה אם לעשות את הניתוח למרות צינון מסיבי מקבלים בהתייעצות עם הרופא המרדים ועם המנתח. אלה שוקלים האם הסיכון שבניתוח בעת הצינון עולה על הסיכון שבדחיית הניתוח ומקבלים החלטה בהתאם למסקנתם.
בחזרה למעלה

הניתוח בוטל בגלל הצטננות. מתי אפשר יהיה לעשות אותו?

מחקרים הראו שמעברי האוויר של ילדים ממשיכים להיות רגישים גם כמה שבועות לאחר שתסמיני הצינון נעלמו. ילד שסובל ממעברי אוויר רגישים מצוי בסיכון גבוה יותר לסבול מסיבוכים במהלך הניתוח. לכן בדרך כלל מומלץ לחכות כמה שבועות בין תום הצינון לבין מועד הניתוח כדי לתת לדרכי הנשימה הזדמנות להתאושש באופן מלא.

משך הזמן המדויק שיש להמתין עד לניתוח משתנה מחולה לחולה, ויש לקבוע אותו בהתייעצות עם הרופא המרדים ועם המנתח. עם זאת לרוב זמן ההמתנה המומלץ הוא כארבעה שבועות או קצת יותר.
בחזרה למעלה

הילד שלי מצונן. זה מגביר את הסיכון בניתוח?

מחקרים הראו שלילדים מנוזלים יש מעט יותר סיבוכים במהלך ההרדמה מאשר לילדים בריאים. לילדים מצוננים יש יותר הפרשות בדרכי הנשימה ומעברי האוויר שלהם רגישים יותר להשפעות הלוואי של גזי ההרדמה - מה שעלול לבוא לידי ביטוי בשיעול, בהתכווצות של דרכי הנשימה וכן בהפחתה של ריכוז החמצן בדם. עם זאת יש לציין שהסיבוכים האלה הם בדרך כלל קלים וניתנים לטיפול.

מחקרים על ילדים שהצטננו ושהיו זקוקים לניתוח העלו כמה גורמי סיכון משמעותיים: היסטוריה של אסתמה, הצורך לנתח את צינור הנשימה, הפרשות מהאף או גודש באף, ניתוח שקשור לדרכי הנשימה (כמו כריתת שקדים), חשיפה לעשן טבק, היסטוריה של נחירות, היסטוריה של פגות, הסוג של גז ההרדמה שבו משתמשים או תרופות שנוטל הילד המנותח.

אומנם יש מקרים נדירים של ילדים שלקו בדלקת ריאות לאחר שנותחו בהיותם מצוננים, אולם אין שום הוכחה שההרדמה הייתה הגורם הישיר לכך. גם אין שום עדות לכך שההרדמה מאריכה את משך ההצטננות או מחמירה את מצבם הכללי של הילדים.
בחזרה למעלה

הילד שלי ינותח למרות הצינון. זה ישפיע על ההרדמה?

בין אם הילד מצונן ובין אם לאו, הוא יזכה לפיקוח קפדני במהלך ההרדמה. לילדים שלקו בהצטננות יש לרוב הפרשות רבות, ולעיתים גם מעברי האוויר שלהם רגישים יותר. משום כך הטיפול בילד עשוי להיות שונה במקצת, אך עדיין בטכניקות הרגילות.

ראשית, חשוב להרחיק את ההפרשות ככל האפשר. ניתן לעשות זאת באמצעות שאיבה זהירה של האף ושל מעברי האוויר ובחלק מהמקרים - באמצעות מתן תרופה לייבוש ההפרשות. כמו כן חשוב לתת לילד נוזלים באמצעות עירוי (צנתר בזרוע) כדי למנוע מההפרשות מלהפוך לסמיכות מדי.

על פי נוהל סטנדרטי, הילד יהיה גם במעקב רצוף שבו יימדדו רמות החמצן בדמו. אם הילד צריך צינור הנשמה במהלך הניתוח, יכול הרופא המרדים לבחור בצינור שיש לו מגע מועט בלבד עם החלקים הרגישים של דרכי הנשימה. הרופא המרדים גם יכול לבחור בגז הרדמה או בתרופות שימנעו או יפחיתו את הגירוי במעברי האוויר.

אולם למרות כל המאמצים - סיבוכים יכולים לקרות, ולפעמים אכן מתרחשים. יש לציין עם זאת כי גם אם קורה סיבוך, למרדימים יש תרופות שונות וטכניקות שיכולות לטפל ביעילות כמעט בכל בעיה.
בחזרה למעלה

אני יכול ללוות את הילד שלי לחדר הניתוח?

ברוב המקרים - כן.

נוכחות של הורה לרוב מרגיעה את הילד, והצוות הרפואי מאוד מעוניין בכך. עם זאת, רק אחד ההורים יכול להיכנס לחדר הניתוח, וההורים צריכים להחליט מראש מי מהם ייקח על עצמו את המשימה.

רצוי, כמובן, שאל הילד יתלווה לחדר הניתוח ההורה שמצליח טוב יותר לשמור על קור רוח ועל גישה חיובית. במקרה הצורך יינתנו לילד במהלך השראת ההרדמה תרופות הרגעה (בדרך כלל בצורת נוזל).

על ההורים לזכור שתחילתה של ההרדמה הכללית כרוכה באובדן מוחלט של התודעה, במראה רפוי ובעיניים לא ממוקדות, ויש פוטנציאל להפרעות בתפקודים חיוניים, בעיקר נשימה. אלה מראות לא קלים להורה, אך עליו להגיב בקור רוח וכדי להבטיח בטיחות מרבית לילד עליו להיענות מיד להוראה של צוות ההרדמה לצאת מחדר הניתוח - בליווי אחות - לאחר שהחלה השראת ההרדמה.
בחזרה למעלה

האם יש מצבים שבהם אסור להורה להיכנס לחדר הניתוח?

כן - במצבים שבהם הסיכון (להורה או לילד) עולה על התועלת. באופן כללי לא מומלץ שהורים של תינוקות קטנים ייכנסו לחדר הניתוח. תינוקות קטנים בדרך כלל די קל להפריד מההורים.

גם בהליכי חירום אוסרים בדרך כלל על כניסת הורה לחדר הניתוח. הסיבה: הקיבה של הילד מלאה, ויש סכנה לשאיפת תוכן הקיבה לריאות. כמו כן מומלץ שלא להכניס אמא הרה לחדר הניתוח בגלל השפעתו השלילית של גז ההרדמה - במיוחד בשלבים הראשוניים של ההריון.
בחזרה למעלה

מי חותם על טופס ההסכמה להרדמה?

אם מדובר במנותחים קטינים שטרם מלאו להם 18, חותם אחד ההורים על טופס ההסכמה להרדמה. אם ההורים גרושים, צריכים שניהם לחתום על הטופס. אם מדובר בניתוח חירום, ואין זמן להמתין עד שיימצא אחד ההורים כדי לחתום על טופס ההסכמה לניתוח ועל טופס ההסכמה להרדמה, יכולים שלושה רופאים לחתום על טופסי ההסכמה במקומם.

במקרה של הפסקות הריון אצל קטינות לא נדרשים ההורים לחתום על טופסי ההסכמה, אלא חבריה של ועדה מיוחדת שמאשרת את ההפלה.

אם לקטין מונה אפוטרופוס מטעם בית המשפט, הרי שהאפוטרופוס צריך לחתום על טופסי ההסכמה לניתוח ולהרדמה.

לאחר שההורים או האפוטרופוס חותמים בנוכחות הרופא המרדים על טופס ההסכמה להרדמה הם מקבלים העתק של הטופס הזה. בטופס ההסכמה יש פירוט של הסיבוכים השונים שיכולים לקרות לילד במהלך ההרדמה.
בחזרה למעלה

אילו הגבלות יוטלו על הילד לקראת ההרדמה?

צום
לפני הניתוח על הילד להיות בצום. ככל שהמזון מתעכל לאט יותר, כך על הילד להתנזר ממנו זמן רב יותר לפני הניתוח. אלה זמני הצום המומלצים לקראת הרדמה לסוגים שונים של מזון ושל נוזלים:

• מזון שומני או מטוגן - 8 שעות

• ארוחה קלה, חלב - 6 שעות

• חלב אם (תינוקות) - 4 שעות

• נוזלים צלולים (מים, משקאות קלים) - 2 שעות 

חשוב מאוד להקפיד על הצום. הסיבה: כאשר המנותחים מקבלים תרופות הרגעה או מורדמים, שרירי הבטן והגרון, אשר בדרך כלל עוצרים מעבר מזון מהקיבה לתוך הגרון, רפויים יותר, ואז עלול המזון להיכנס לתוך קנה הנשימה ודרכו לריאות.

מזון או נוזל שמגיעים לריאות עלולים לגרום לדלקת ריאות ואף למוות.

כדי להפחית את הסיכון שזה יקרה נדרשים המנותחים לא לאכול ולא לשתות במשך זמן מה לפני הניתוח. הרדמה לאחר צום היא הרבה יותר בטוחה מאשר הרדמה שלא קדם לה צום.

תרופות
יש תרופות שמותר להמשיך לקחת עד סמוך לפני הניתוח, ויש תרופות אחרות שאסור לקחת ביום הניתוח. תרופות שנלקחות עם לגימת מים אינן ממלאות את הבטן, ולכן אינן מגבירות את הסיכון שבהרדמה. יש לומר לרופא המרדים אילו תרופות מקבל הילד, והוא יקבע מה לעשות בכל אחת מהן לפני הניתוח.
בחזרה למעלה

מה יקרה לילד בשעות האחרונות שלפני ההרדמה?

ביום הניתוח ייתנו לילד את התרופות שרשם לו הרופא המרדים לשעות שלפני הניתוח ולאחר מכן יעבירו אותו לחדר הניתוח.

לפני תחילת הניתוח מתכנס הצוות הרפואי (מנתחים, מרדימים, אחיות) ליד מיטת המנותח ושואל את עצמו סדרה של שאלות כדי למנוע כל אפשרות לטעות. ההליך הזה מכונה "פסק זמן". אצל ילדים פסק הזמן נעשה בנוכחות אחד ההורים. הנה דוגמאות לכמה מהשאלות האלה:

• האם הובא לחדר הניתוח הילד הנכון?

• האם הניתוח שאנו עומדים לעשות הוא הניתוח שנקבע לילד שהובא אלינו?

• האם אנחנו עומדים לנתח את האיבר הנכון?

• האם אנחנו עומדים לעשות את הניתוח בצד הנכון? (השאלה הזאת קריטית במיוחד כשמדובר באיברים זוגיים כמו ידיים ורגליים, עיניים ואברים כפולים דוגמת כליות וריאות).

• מהן הרגישויות של המנותח? האם צריך לתת לו אנטיביוטיקה מונעת?

• באיזו דרך יורדם המנותח?

• האם קיימת בעיה של זיהומים?

• האם במהלך הניתוח יהיה צורך בציוד ובמכשור מיוחדים, למשל במכונת רנטגן?

• האם צריך להכין דם ומוצריו לקראת הניתוח?

על טופס "פסק זמן" חותמים המנתח, המרדים והאחות שיעשו את הניתוח. רק לאחר השלמת "פסק הזמן" ניתן להתחיל בהרדמה ובניתוח: יחברו את הילד למכשירים שמנטרים את עבודת הלב והריאות ולאחר מכן ירדימו אותו בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש.

הניטור נמשך במהלך הניתוח כולו ואף לאחר מכן, בחדר ההתאוששות, לשם יובילו אותו לאחר הניתוח להמשך השגחה.
בחזרה למעלה

אילו סיכונים וסיבוכים עלולים להיות להרדמה?

כל הורה שילדו עומד לפני ניתוח חושש מפני הנזק שעלולה ההרדמה לגרום לו. אף שהיום ההרדמה הרבה יותר בטוחה מאשר בעבר, הרי לכל הרדמה יש תופעות לוואי וסיכונים (עם זאת יש לזכור שבמקרים רבים קשה להפריד בין סיכוני ההרדמה לסיכונים של הניתוח עצמו).

על תופעות הלוואי ועל הסיכונים הספציפיים של כל הרדמה משפיעים בעיקר ארבעה גורמים:

• סוג הניתוח

• סוג ההרדמה

• מחלות הרקע שמהן סובל הילד

• ההכנות לניתוח (האם מדובר בניתוח חירום או בניתוח מתוכנן מראש שלקראתו היה הילד בצום כנדרש?)

לכל סוג של הרדמה ישנם תופעות הלוואי והסיכונים הספציפיים לו. על הרופא המרדים לשוחח עם ההורים ולהציג להם את הסוגים השונים של ההרדמה וכן את היתרונות ואת החסרונות של כל אחד מהם.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר אינן מסוכנות במיוחד. הן גם נוטות להתפוגג במהירות או שניתן לטפל בהן בקלות. דוגמאות לתופעות לוואי נפוצות ולא מסוכנות:

• בחילות

הקאות

• נמנום

• סחרחורת

כאב גרון

• צמרמורת

• כאבים

• אי־נוחות במהלך ההזרקה של תרופת הרדמה

• השתוללות של המנותח בעת ההתעוררות מההרדמה

תופעות לוואי אפשריות שהן חמורות יותר ולכן מוגדרות "סיבוכים":

• טראומה לשיניים (בגלל הליך ההחדרה של צינורית ההנשמה)

• דלקת גרון (שבאה לידי ביטוי בנפיחות של קנה הנשימה)

תגובות אלרגיות לתרופות או למוצרי לטקס (כמו כפפות המנתחים. לכן אם המנותחים רגישים ללטקס, על המנתחים להשתמש בכפפות מיוחדות שאינן מכילות לטקס)

• צפצופים בריאות

• כיווץ מיתרי הקול או פציעתם

דלקת ריאות בעקבות שאיפה לריאות של תוכן הקיבה

• פציעות של עורקים, של ורידים או של עצבים במהלך החדרתה של מחט העירוי. הסיכון לפציעות כאלה אצל ילדים גדול יותר מאשר אצל מבוגרים משום שוורידיהם ועורקיהם קטנים יותר ודקים יותר

• שינויים בלחץ הדם

קצב לב לא סדיר

• נזק מוחי

• מוות

החשש הגדול ביותר של הורים ששולחים את ילדם להרדמה לקראת ניתוח הוא מפני מוות ונזק מוחי. יש לזכור שאלה הם סיבוכים נדירים ביותר. הסיכון של ילד בריא למות או ללקות בפגיעה חמורה כתוצאה מהרדמה נמוך יותר מהסיכון שבו הוא מצוי בעת נסיעה במכונית.
בחזרה למעלה

מהם ההבדלים בין הרדמת מבוגרים להרדמת ילדים?

אין הבדל בין מבוגרים לילדים בכל הנוגע לשיטות ההרדמה. ההבדלים הם בעיקר במינוני החומרים שמשמשים להרדמה.

הבדל נוסף בין הרדמה של מבוגרים להרדמה של ילדים הוא במה שנקרא "השראת הרדמה" - השלב הראשון שבו מתחילים את ההרדמה.

אצל רוב האנשים הבוגרים נעשית השראת ההרדמה באמצעות הזרקה תוך־ורידית. יתרונה של השיטה הזאת הוא המהירות הרבה שבה היא משפיעה, אולם קשה ליישם אותה בילדים. הסיבה: בעוד שמבוגרים לא עושים בדרך כלל עניין מהחדרתה של מחט העירוי, הילדים מגיבים לעיתים בבהלה כשהם רואים אותה.

נוסף על כך, לילדים קטנים יש ורידים קטנים, וקשה להחדיר לתוכם מחט.

מהסיבה הזאת עוברים בדרך כלל המנותחים הקטנים השראת הרדמה באמצעות נשימת גז מרדים. לצורך זה מניחים על פניהם מסכה שיש לה טעם טוב.

עם זאת יש מקרים שבהם מוחדרת מחט העירוי בילדים ללא הרדמה כללית, אלא לאחר הרדמה מקומית, ולעיתים ללא הרדמה בכלל, ונעזרים לשם כך בצוות המטפל. זה קורה לרוב במקרים דחופים: הילדים מתאשפזים תחילה במחלקת ילדים, שם עושה להם רופא ילדים עירוי כדי להכינם לניתוח.

העירוי יכול להיעשות גם לפני ההרדמה, בחדר הניתוח, כאשר יש חשש לשאיפת תוכן הקיבה לריאות במקרה של אלחוש באמצעות מסכה.

הסבר: במקרה שהקיבה מלאה, השימוש במסכה (שבאמצעותה השראת ההרדמה יותר ממושכת מאשר השראה באמצעות הזרקה לווריד) עלול לגרום לעליית תוכן הקיבה לריאות, ולכן יש צורך להזריק את חומרי ההרדמה דרך הווריד. רק לאחר מכן ניתן להכניס את צינור ההנשמה לקנה הנשימה ולסגור בכך את האפשרות של כניסת תוכן קיבה לריאות.

בכל מקרה לא מתחילים בניתוח ללא הימצאות עירוי שמאפשר הזרקה מיידית של תרופות ברגע שהילד נזקק להן.
בחזרה למעלה

מהן הדרכים להפחתת הסיכון בהרדמת ילדים?

כדי להפחית את הסיכון הכרוך בהרדמת ילדם על ההורים לנקוט את הצעדים הבאים:

• יש למסור לרופא המרדים את כל המידע על מצבו הבריאותי של הילד (כולל כל התרופות שהילד נוטל - גם אלה שניתן להשיג ללא מרשם רופא). זה יאפשר לרופא המרדים לקבל החלטה בנוגע לסוג ההרדמה שרצוי לעשות לילד ובנוגע לתרופות שאפשר לתת לו.

• יש להקפיד על הנחיות הצום שניתנות לילד לקראת הניתוח.

• יש להמשיך לתת לילד את תרופותיו הרגילות, אלא אם כן הרופא המרדים או המנתח ממליצים שלא לקחת אותן.

• יש לוודא שכל המחלות הכרוניות האחרות של הילד מטופלות באופן מיטבי לפני הניתוח.

• מומלץ לבחור ברופא מרדים שמנוסה בהרדמת ילדים.

ילדים שעוברים הרדמה מרגישים בדרך כלל בנוח אחריה ואינם סובלים מסיבוכים כלשהם. לעיתים קרובות הם יכולים לחזור הביתה כבר ביום הניתוח - אם לא מדובר בניתוח גדול מאוד.
בחזרה למעלה

מהם הסיכונים של סדציה (הרגעה באמצעות תרופות הרגעה)?

רוב הילדים עוברים בשלום סדציה ללא תופעות לוואי וללא סיבוכים. תופעות לוואי קלות של הרגעה כוללות בחילות, הקאות, תגובות אלרגיות קלות, כאבי ראש וסחרחורת.

לעיתים רחוקות קורה שהילדים נשארים בהשפעת הסדציה מעבר לזמן שתוכנן מראש.

תקלה אחרת היא שהסדציה נכשלת: הילדים אינם נרגעים ואפילו הופכים להיות חסרי מנוחה ואף נסערים. במקרה כזה יש לדחות את הטיפול שתוכנן לתת להם או לעשות אותו בהרדמה כללית.

השפעות שליליות חמורות יותר של תרופות הרגעה הן האטת הנשימה ואף ירידה בלחץ הדם ובקצב הלב. עם זאת אלה הן תופעות לוואי נדירות. הסיכון שהן יקרו קטן עוד יותר אם הרופא המרדים מקבל מראש פירוט של ההיסטוריה הרפואית של הילד.

הפירוט הזה מאפשר לבחור את התרופות המתאימות ביותר במינון המדויק. גם מעקב צמוד אחר הילדים בעת שהם נמצאים בהשפעתן של תרופות ההרגעה מפחית את הסיכונים.
בחזרה למעלה

כמה זמן נמשכת השפעת הסדציה?

כל ילד מגיב אחרת לתרופות הרגעה, ולכן לעיתים קרובות קשה לחזות כיצד ישפיעו תרופות ההרגעה על הילד לאחר שיסתיים ההליך הרפואי. יש ילדים שצריכים להימצא זמן רב יותר מהרגיל במעקב בחדר ההתאוששות עד שהם מתעוררים לגמרי, אך לרוב מסוגלים ילדים לחזור לפעילות רגילה שעות ספורות בלבד לאחר שהסתיים ההליך שלקראתו קיבלו תרופות הרגעה.
בחזרה למעלה

מה קורה אם מדובר בניתוח חירום?

כאשר ילד מוכנס לניתוח חירום, קיבתו בדרך כלל מלאה. במקרה כזה על הרופא המרדים לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים כדי להפחית את הסיכון שתוכן הקיבה ייכנס לריאות של המנותח.
בחזרה למעלה

איך ירגיש הילד לאחר ההרדמה? מתי הוא "יחזור לעצמו"?

עם התפוגגות ההרדמה הכללית עלול הילד לחוש כאבים במקום הניתוח וטשטוש ועקב כך להיות במצב של אי־שקט. לכן הימצאות ההורים בחדר ההתאוששות יחד עם הילד היא חיונית כדי להרגיעו. בכל מקרה גם מקבל הילד בחדר ההתאוששות תרופות לשיכוך כאבים.

הילד גם עשוי לקבל תרופות הרגעה במהלך הניתוח, אשר השפעתן תהיה מעבר לזמן הניתוח, כך שהילד יכול להיות רדום בחדר ההתאוששות.

הילד אף יכול לקבל הרדמה מקומית או אזורית במהלך הניתוח אשר משכה יהיה מעבר לזמן הניתוח - מה שיפיג את הכאבים בחדר ההתאוששות ואף במחלקה.

בכל אופן, ילד שבוכה בחדר ההתאוששות הוא תופעה רגילה ובריאה שמוכיחה  - נוסף על כך שההרדמה הסתיימה גם שהילד "חזר לעצמו".

בחדר ההתאוששות נמשך הניטור כפי שנעשה בחדר ניתוח. ישנם מקרים שבהם יש צורך להעביר הילדים להמשך מעקב וטיפול ביחידה לטיפול נמרץ לילדים ולא להעבירם, כמקובל, למחלקת הילדים.
בחזרה למעלה

יש צורך באמצעי זהירות מיוחדים אחרי שהילד חוזר הביתה?

לאחר שימוש בתרופות הרגעה עלולים הילדים להמשיך להיות ישנוניים ולא יציבים על הרגליים במשך כמה שעות. לכן יש צורך שמבוגר יישאר עם הילד במשך 24-12 שעות לאחר מתן תרופות ההרגעה ולהקפיד שבפרק הזמן הזה הם יימנעו מפעילויות כמו שחייה, רכיבה על אופניים, או החלקה על גלגיליות.
בחזרה למעלה

ד"ר יוסף אלדור הוא רופא מרדים בכיר במחלקת ההרדמה במרכז הרפואי קפלן ברחובות, מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים לעבור ניתוח?

​כללית מושלם משתתפת בהוצאות

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל