פורסם בראשונה: 11.06.2014
עדכון אחרון: 16.06.2014
  • ד"ר אריה נמט ד"ר אריה נמט

חסימת צינור הדמעות: כל הפתרונות

לקריאה נוחה
רוב האנשים דומעים בסיטואציות מסוימות, אבל יש ילדים (לרוב בחודשים הראשונים שאחרי הלידה) ומבוגרים אצלם הדמעות זולגות מעצמן. מה הסיבות לבעיה המציקה ומה הדרכים האפשריות לפיתרון - בלי או עם ניתוח?

היכן נוצרות הדמעות ולהיכן הן מתנקזות?

הדמעות נוצרות בכמה בלוטות באזור העפעף העליון ובצד החיצוני־עליון של העין וכן בבלוטות רירית וחלב בלחמית ובשולי העפעפיים. הן מנוקזות החוצה דרך 2 פתחים זעירים (בקוטר של 0.2 מ"מ) אל צינוריות עדינות בעפעף העליון והתחתון המתחברות לשק הדמעות (nasolacrimal sac). הדמעות מתרוקנות לתוך חלל האף דרך תעלת הדמעות  ומשם דרך שסתום קטן לקיר החיצוני של האף.

מדובר במערכת מורכבת ורגישה. פגיעה בכל אחד ממרכיביה עלולה לגרום לחסר בדמעות (שתוצאתו יובש בעיניים) או לחסימת הצינוריות לניקוז הדמעות (שתוצאתה דמעת־יתר והפרשות רבות).

איור: מערכת הדמעותעין.jpg

מהו הגורם לדמעת בילדים?

דמעת כרונית בתינוק מקורה לרוב בחסימה של תעלת הדמעות שמנקזת את הדמעות משק הדמעות אל האף. החסימה הזאת נובעת לרוב מקיום קרום דקיק החוסם את תעלת הדמעות במקום כניסתה לאף. היא יכולה להופיע בעין אחת או בשתיהן. אם מדובר בדמעת קבועה, בכל עונות השנה, בצד אחד של העין, סביר מאוד להניח שמדובר בחסימה של תעלת הדמעות.

התופעה הזאת נפוצה למדי בחודשים הראשונים לאחר הלידה ומופיעה בכ־8%-6% מהתינוקות ובשיעור גבוה יותר בפגים.

קיים מרכיב תורשתי משמעותי בתופעה, אך היא קשורה גם לדלקות ויראליות חוזרות של דרכי הנשימה, לפוליפים ולגורמים סביבתיים אחרים.

בבדיקה שעושה רופא העיניים הוא מעריך את שיעור החסימה לפי מפלס הדמעות בעין. הדבר נעשה באמצעות טיפות צבעוניות שאמורות להיעלם עם ניקוז הדמעות. אם הן אינן נעלמות, או שהן נעלמות באופן חלקי בלבד, זו הוכחה לקיומה של חסימה. כמו כן הוא שולל סיבות אפשריות אחרות לדמעת כמו אלרגיה ודלקת זיהומית כרונית.

בכ־90% מהמקרים התופעה מסתדרת עד גיל שנה באמצעות טיפול שמרני שכולל קומפרסים. את הלחץ על הקומפרס מפעילים באמצעות האצבע - לכיוון שק הדמעות.

אם התופעה אינה חולפת, והדמעת נמשכת גם לאחר גיל שנה, מקובל להמתין עד לתום תקופת הנזלות וההצטננויות ולעשות בגיל 18-12 חודשים פתיחה מכנית של תעלת הדמעות באמצעות צינורית עדינה. מיד לאחר מכן עושים שטיפה כדי לוודא שהמעבר אכן נפתח. מדובר בפעולה כירורגית פשוטה שנמשכת כמה דקות ונעשית בהרדמה כללית.

אם עדיין יש דמעת לאחר הטיפול, ניתן לחזור על השטיפה ולשקול הכנסת צינורית סיליקון קטנה או להרחיב את תעלת הדמעות באמצעות בלון. צינורית הסיליקון נותרת במקומה למשך 3-1 חודשים, וניתן לרוב להוציאה במרפאה ללא הרדמה.

יש לציין כי במקרים של סתימה מוקדמת (בגיל ימים ספורים - תופעה שנקראת mucocele מולד) או במקרים של הפרשות מוגלתיות קשות, ניתן לעשות את הפתיחה המכנית במסגרת מרפאה, ללא הרדמה, אך רק עד גיל 6 חודשים. הפעולה היא קצרה (נמשכת כמה שניות), מכאיבה, אך חוסכת הרדמה כללית.

ברוב המקרים די בפעולות האלה כדי לפתור את הבעיה. רק לעיתים נדירות יש צורך בניתוח של תעלת הדמעות בתוספת יצירת מעקף אל האף.

מהו הגורם לדמעת במבוגרים?

יש סיבות רבות לדמעת־יתר במבוגרים, ובהן חסימה באזורים שונים של תעלת הדמעות, חוסר תפקוד תקין של העפעף התחתון, גירוי כרוני חיצוני או פנימי, גירוי עצבי ועוד.

דמעת־יתר היא תופעה מטרידה מאוד. לעיתים היא מופיעה רק בנוכחות רוח או קור, ולעיתים היא קבועה, בלי קשר לפגעי מזג האוויר. התופעה שכיחה יותר בנשים. הסיבות האפשריות להיווצרות החסימות והתקלות שגורמות לדמעת הן חבלה, מחלה של הסינוסים, פוליפים באף, דלקות, זיהומים ובאופן נדיר - גידולים.

לעיתים מופיעה הפרשה מוגלתית־צהובה או ירוקה המעידה על נוכחות חיידקים באגן הניקוז של הדמעות (שמפסיק להיות פעיל). הטיפול המיידי בדלקות הוא באמצעות טיפות אנטיביוטיות מקומיות.

לעיתים מופיעה דלקת זיהומית של שק הדמעות שבאה לידי ביטוי באודם, בכאבים ובהפרשה מוגלתית. במקרה כזה יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה.

כדי לאבחן את הסיבה לדמעת־יתר יש צורך בבדיקה יסודית. המיומנים ביותר בביצוע הבדיקה הזאת הם מומחים לאוקולופלסטיקה.
בבדיקה פשוטה ניתן לראות אם מקור החסימה הוא בפתחי הפונקטום - הפתחים הקטנטנים בשולי העפעף הפנימי. במקרים כאלה ניתן לפתור את הבעיה במרפאה באמצעות פעולה פשוטה של הרחבת הפתחים. הפעולה הזאת נמשכת כ־5 דקות בלבד.

אם עולה מהבדיקה שמקור החסימה הוא עמוק יותר - בשק הדמעות או בתעלת  הדמעות - התהליך של שחרור החסימה מורכב יותר: באמצעות ניתוח DCR, שבו יוצרים מעקף לתעלת הדמעות.

מהו ניתוח מעקף של תעלת הדמעות (DCR)?

 DCR (ראשי תיבות של Dacryocystorhinostomy) הוא שמו של הניתוח ליצירת מעקף שינקז את הדמעות משק הדמעות אל רירית האף דרך חור שנעשה בעצם האף במקום התעלה החסומה. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק יחד עם הרדמה מקומית.

קיימות כיום שתי טכניקות ניתוח עיקריות - חיצונית ופנימית - אך בשתיהן עושים אותה הפעולה: חיבור שק הדמעות אל חלקו הפנימי של האף. בגישה החיצונית עושים את הפעולה הזאת דרך חתך בעור בצד אף, ובגישה הפנימית - דרך חלל האף (ניתוח אנדוסקופי).

בגישה החיצונית נעשה חתך של כ־1 ס"מ בעור, נחשף שק הדמעות, נפתח חלון בעצם האף, ורירית האף מחוברת לשק הדמעות. על ידי כך מתאפשר ניקוז משק הדמעות אל האף. לעיתים קרובות מושחל בסיום הניתוח צינור סיליקון דקיק דרך הפתח החדש שנוצר כדי לשמור שלא ייחסם בתהליך הריפוי וההצטלקות. את הצינור מוציאים לאחר 6-3 חודשים.
בגישה השנייה נעשה המעקף דרך האף. בגישה הזאת נעשה הפתח בעצם ובריריות באמצעות מכשירים ייעודיים ובעזרת מצלמה אנדוסקופית המוחדרת לנחיר.

שיעור ההצלחה של הניתוח בשתי הטכניקות שהוצגו לעיל עומד על כ־85%.

במקרים שבהם החסימה חמורה יותר - בצינוריות הדמעות העדינות שמובילות את הדמעות מהעין אל שק הדמעות - יש לעיתים צורך להחדיר צינורית פיירקס (ע"ש Jones) במקום הצינוריות החסומות. גישה אחרת היא פתיחת הצינוריות החסומות ושמירתן פתוחות באמצעות מיטומיצין C (חומר שמשמש גם לכימותרפיה).

ישנה גם דמעת־יתר נדירה יותר שנובעת לא מחסימה של תעלת הדמעות או של צינוריות הדמעות אלא מייצור יתר של דמעות. הטיפול בדמעת מהסוג הזה הוא לרוב באמצעות ניתוח ליצירת מעקף לצינוריות הדמעות כדי להגביר את הניקוז או באמצעות הזרקת הרעלן בוטוליניום (בוטוקס) לבלוטת הדמעות המרכזית כדי להפחית את ייצור הדמעות.

ד"ר אריה נמט הוא מומחה לרפואת עיניים, מנתח עיניים ומנהל שירות אוקולופלסטיקה בבית החולים מאיר בכפר־סבא. כמו כן הוא מרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים לעבור ניתוח?

​כללית מושלם משתתפת בהוצאות

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל