פורסם בראשונה: 17.10.2010
עדכון אחרון: 30.09.2014
  • ד"ר ליאת הולר־הררי ד"ר ליאת הולר הררי

הילד רואה את סבתא ובוכה? זו חרדת זרים

לקריאה נוחה
זה יכול להיות מביך, אבל חרדת זרים וחרדת נטישה הם שלב טבעי וחשוב בהתפתחות. בסביבות גיל תשעה חודשים הילד מבין שהוא יכול לבטוח בהורים שלו, אבל מול שאר העולם כדאי להיות חשדן
חרדת זרים אצל תינוקות

בקיצור

1.

בסביבות גיל תשעה חודשים עלול התינוק לפתח חרדת זרים או חרדת נטישה.

2.

מדובר בשלב נורמלי בהתפתחות לאחר שהוא למד להבחין בין ההורים לשאר העולם.

3.

זה לא קל לראות את התינוק שלכם נלחץ ובוכה, אבל יש לזכור: זה רק שלב, וזה יעבור.

תמיד הוא היה כזה חברותי, חייך לאנשים שהוא לא מכיר ועשה להם חנדלאך, ופתאום הוא מקביל את פניהם בבכי. מה קרה, השתנה לו האופי? ולמה הוא מסיט את פניו הצידה כשסבתא באה לביקור ומושיטה לו ידיים? זה ממש לא נעים.

יש סיבה ל"אופי החדש" של הילד: הוא עובר בהצלחה עוד שלב בהתפתחות. מדובר בחרדת נטישה או בחרדת זרים - שני מושגים שונים, אבל קשורים זה בזה ומופיעים לרוב בסביבות גיל תשעה חודשים.

חרדת זרים: גם תינוקות, שהיה עד כה קל להעביר אותם לידיים אחרות או להשאיר אותם עם אנשים פחות מוכרים, מתחילים פתאום לבכות כאשר הם בחברת מישהו שזר להם. התינוק מבחין בין הדמויות המוכרות לו לדמויות שאינו מכיר. כדי שדמות תהיה מוכרת, התינוק צריך לראות אותה כמעט מדי יום. כל דמות שהתינוק פוגש לעיתים פחות מזומנות, גם אם היא בת משפחה, היא בעיניו לא מוכרת ומעוררת חרדה ובכי.

חרדת נטישה: התינוק, שיכול היה לשחק לבדו גם כשאמא יוצאת מהחדר, מתחיל פתאום לבכות בכל פעם שאמו או אביו יוצאים מטווח הראייה שלו. בשלב הזה קשה להשאיר את התינוק לבד בחדר, שכן במקרה כזה הוא פורץ בדרך כלל מיד בבכי. זהו שלב שמאוד לא נוח להורים שכן קשה להיפרד מתינוק שבוכה בזמן הפרידה. פתאום ההורים מרגישים שהם לא יכולים לזוז בלי שהתינוק יתחיל לבכות.

למה זה קורה?

שתי התופעות האלה מבטאות שלב התפתחותי מסוים שהתינוק הגיע אליו. התינוק גדל והתפתח ולמד דבר מאוד חשוב: להבחין בין הוריו לבין שאר העולם. יותר מזה, הוא לומד שהוריו הם אנשים שניתן לבטוח בהם. שאר העולם עדיין לא זכה באמון שלו. זוהי התפתחות חיובית ואבן דרך משמעותית בהתפתחות התינוק שלכם.

כעת אתם יכולים להבין למה התינוק בוכה כאשר הוא נשאר לבד או כאשר מעבירים אותו לידיים אחרות. בגיל הזה התינוק עדיין אינו מסוגל להפנים לחלוטין שאמו קיימת גם כשהיא לא ממש לידו אלא בחדר הסמוך. מבחינתו כשהיא לא לידו, אין אמא. מקור הביטחון שלו נעלם. יש תינוקות שמגיבים על המצב הזה בבכי רב, ויש תינוקות שמגיבים בבכי מועט, אבל כולם מצויים במידה זו או אחרת של חרדה כשההורים נעלמים מטווח הראייה שלהם.

האם התינוק שלי הפך תלותי?

ממש לא. הפעוט נראה כאילו הוא פחות עצמאי, מה שמבהיל לפעמים חלק מהאמהות. אבל זה רק נראה כך, זה רק שלב, והפעוט לא פיתח "אופי חדש" של ילד תלותי. מדובר, כאמור, בשלב התפתחותי נורמלי שיחלוף לו, כמו תמיד, בעזרת היענות נכונה לצרכים שלו.

אז מה עושים?

למרות המונח המפחיד, אין מדובר בבעיה כלשהי. בעצם, אולי הבעיה הקשה יותר היא להורים שצריכים להתמודד עם הצרכים החדשים של התינוק.

מכיוון שמדובר בשלב נורמלי בהתפתחות, אין צורך לעשות משהו מיוחד כדי "להוציא" את הפעוט מהשלב הזה. אין שום טעם לנסות להרגיל אותו "לעבור ידיים" או להיחשף לזרים. עם הזמן החרדה מזרים פוחתת, ומאוחר יותר התינוק, בעצם הפעוט, יכול להבין שגם כשאמא הולכת, היא קיימת, והיא תחזור.

ובכל זאת איך להתמודד עם החרדה ועם הבכי שהיא מעוררת?

התפקיד של ההורים הוא לחשוף את התינוק לתסכולים קטנים לאט לאט - אם התינוק יכול לעמוד בהם. נסי לתת מה שאת יכולה. אבל כולנו יודעים שמן הסתם יש גבול למה שאפשר לתת, יש אילוצים, יש עוד דברים שדורשים לפעמים את תשומת ליבך, וזה בסדר גמור.

באופן מעשי, נסי לצאת פחות מטווח הראייה של הילד ותני לו לשחק לידך. אם את מתרחקת, הוא יבוא אלייך. כאשר הוא לא רואה אותך, קראי אליו ואמרי לו היכן את נמצאת ושאת עוד מעט חוזרת. כאשר יהיו מצבים שהוא לא יראה אותך ויבכה, זה גם בסדר, הוא יראה שאת חוזרת.

האם כדאי לדחות כניסה לגן או למשפחתון?

הרבה פעמים בגלל האילוץ לחזור לעבודה נעשית ההכנסה למסגרת דווקא בשלב הזה. זוהי דוגמה למצב שבו אי־אפשר לברוח מאילוצי המציאות, וגם אין צורך לברוח מהם. בדרך כלל הילדים מסתגלים ולומדים לתת אמון במטפלת או בגננת במסגרת החדשה. יש, כמובן, לבחור מסגרת מתאימה שבה עובדים אנשי צוות חמים שיודעים איך להתייחס לילדים בתקופה הזאת ובאופן כללי.

איך לנהוג בעת הפרידה?

אחת הטעויות הגדולות שעושים הורים היא ללכת ולהיעלם בלי לומר זאת לילד. לפעמים זה נעשה מתוך קושי להתמודד עם הבכי של הילד. זה באמת כואב לראות את הילד שלך סובל. אבל להיעלם לא רק שלא עוזר, אלא עלול ליצור בעיה ולהעצים את החרדה.

למרות הקושי צריך לומר לילד שהולכים - ולהיפרד. רצוי לא להאריך יותר מדיי את הפרידה. הסיבה: כאשר מאריכים בפרידה בעצם משדרים מסר של קושי, וכך מאשרים לילד את מה שהוא מרגיש: שפרידה היא עניין מסוכן ושיש לו ממה לפחד.

ד"ר ליאת הולר־הררי הררי היא פסיכיאטרית, פסיכותרפיסטית ומנהלת בפורום חרדות וסיוע נפשי כאן באתר

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

בהריון?

כללית פלטינום מעניקה לך סל הריון בשווי של עד 8,000 ש"ח

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל