פורסם בראשונה: 24.05.2006
עדכון אחרון: 13.05.2010
  • ד"ר תמר שביט-פסח ד"ר תמר שביט פסח

הכנה נפשית להריון

לקריאה נוחה
אתם עומדים להביא ילד ראשון לעולם? כדאי לכם להתכונן היטב לבואו, כיוון שהחיים שלכם עומדים להשתנות. ילד שני או שלישי? קחו אוויר והכינו גם את שאר הילדים לקראת הצטרפותו של התינוק החדש

תינוק חדש תמיד מוביל לשנוי משמעותי בתא המשפחתי ולא רק בממד הרגשי. כאשר  מדובר במעבר להורות (ילד ראשון), בני הזוג מתמודדים עם תפקיד חדש, אחריות  חדשה והפחתה משמעותית בחופש האישי. כאשר מדובר בילד שני או שלישי התפקיד  ההורי כבר מוכר, אך עדיין צריך להכיר את התינוק החדש (שעשוי להיות בעל  טמפרמנט שונה לחלוטין מקודמו), להתמודד עם עומס זמן, עומס רגשי, צרכים  כלכליים חדשים  והתמודדות עם מערכות יחסים מורכבות הנוצרות בתוך המשפחה, בין האחים וביניהם להורים. 

תחושת הבום הגדול

שינויים אלו הם כה משמעותיים עד כי תחושת ה"בום הגדול", במיוחד כאשר  מדובר בילד ראשון, היא כמעט בלתי נמנעת.  מרכיב מפתח בהכנת המשפחה למצב החדש הוא עבודה על ציפיות ריאליות באשר לעומד  להתרחש בתקופה אחרי לידה ובאשר להרגשה ולתיפקוד האפשריים של כל אחד מבני  המשפחה. בתקופת ההריון ההורים מדמיינים, בדרך כלל, איך זה יהיה להפוך מזוג לשלישיה  ומשלישיה לרביעיה. ככל שהפער בין תמונת העולם הדמיונית לזו המציאותית (בין  החלום ושברו) קטן יותר, ההסתגלות למצב החדש בדרך כלל קלה וזורמת יותר.
כך  למשל, מחקרים הראו כי כאשר מין העובר ידוע מראש, וכך הפער בין תמונת העולם  המדומיינת לזו המציאותית קטן יותר, נשים הן פחות חרדות ומדוכאות לאחר  הלידה, כיוון שהן יכולות להתכונן לרעיון של גידול בן או בת. הקושי לפתח ציפיות ריאליות באשר למצב החדש העומד להגיע קשור לקיומם של  מיתוסים הקשורים להורות, ובעיקר לאמהות, המושרשים עמוק בתרבותנו.
מיתוסים  אלו מציגים רק את האושר, החיוב והזרימה שבהורות ואינם נותנים תמונה מאוזנת,  המציגה לצד האושר והסיפוק את הקשיים, העייפות, והרגשות הקשים המתעוררים.  כאלה הם המיתוסים על העולם הוורוד הנוצר כשנולד תינוק, שהאמהות מהוה את שיא  ההגשמה העצמית בעבור האישה  וכי נשים יודעות לטפל בתינוק באופן מיידי  ואינסטינקטיבי.

הרגשות השליליים

המציאות, כמובן, מורכבת הרבה יותר: כאשר נולד תינוק, עולים לצד השמחה  והסיפוק גם רגשות שלילייים רבים (חרדה, כעס, אשמה, תיסכול ואכזבה  הם רגשות  נפוצים וטבעיים בתקופה שלאחר הלידה ובכלל בהורות); בעבור נשים רבות המיצוי  העצמי הנשי אינו קשור רק לאמהות אלא גם ולפעמים בעיקר לזוגיות, למיניות,  להתפתחות אישית ועוד.

הידע כיצד לטפל בתינוק והקשר עמו מתפתחים בהדרגה  במהלך חודשי החיים הראשונים, כאשר נוצר תהליך הכרות הדדי בין האם והתינוק.  הורים לעתיד רבים אינם מודעים לכך כי מדובר במיתוסים בלבד, שאינם משקפים את  מציאות חיי היום יום לאחר הלידה. חלקם אף מדברים על מעין קשר שתיקה בו  הוריהם, חבריהם, ושאר דמויות משמעותיות נמנעו מלגלות להם עד כמה יש בהורות  חלקים קשים, מתישים פיסית ורגשית. לעתים מגיעים אל ההורות עם ציפיות מעצמם ומבן זוגם להיות הורים מושלמים  ומכאן קצרה הדרך למפח נפש, תחושות תסכול ודיכאון. לצורך התפתחותו הבריאה  זקוק התינוק להורים "טובים מספיק", כהגדרת הפסיכואנליטיקן ד.וו.וינקוט, ולא  להורים  מושלמים.

כלומר, אין צורך בהורים, מקריבי כל שאינם טועים לעולם, אלא בהורים היודעים  לאזן בין המסירות והקשב לצרכי התינוק לצרכיהם שלהם, ומרשים לעצמם גם לטעות  וללמוד מטעויותיהם. חשוב להגיע ללידה עם הכרה של המיתוסים (והיותם מיתוסים בלבד), עם ידיעה כי  רוב ההורים מוצאים עצמם תכופות נבוכים ומתוסכלים בחדשי ההורות הראשונים (גם  אם רבים אינם מתנדבים לספר על כך), ועבודה על עצמנו - שיכולה להסתייע  בשיחות עם בן/בת הזוג ואחרים - לוותר על פנטזיית ההורות המושלמת.

הולכים לאיבוד

צד חשוב נוסף בהכנה הנפשית של ההורים לקראת הצטרפות תינוק חדש למשפחה קשור  ליכולת ההורים לסמוך על עצמם ועל האינטואיציה שלהם. הורים רבים הולכים  לאיבוד, חשים מוצפים ומבולבלים, בתוך שלל העצות (הסותרות לעתים) שהם מקבלים  לקראת הלידה מהורים, חברים וספרי הדרכה שונים. אין מתכון אחד נכון לגידול  ילדים והתפתחות בריאה של תינוקות וילדים אפשרית בדרכים מגוונות ושונות.

ההורים, באופן טבעי, רגישים ביותר לצרכי התינוק ומכוננים אליו, באופן  שאחרים לעתים אינם יכולים לזהות ולקלוט (ויניקוט קרא למצב זה PRIMARY  MATERNAL PREOCCUPATION). לכן אין לזלזל באינטואיציה של ההורים, גם כאשר  הסביבה משדרת מסרים אחרים. דוגמא לכך היא הורים לילדים בעלי קשיים מיוחדים,  אשר קולטים כבר בינקות את הקושי של הילד ומגיבים באופן שנראה לסביבה מוזר  (למשל, הורים המניעים הרבה את הילד אצל תינוקות בעלי בעיות בןויסות  התחושתי) - אך למעשה עושים את הדבר הנכון ביותר בעבורו. ההכנות לקראת הסתגלות טובה למצב החדש קשורות גם ליצירת מעורבות ושיתוף  פעולה של שני בני הזוג בהורות, כבר במהלך ההריון ובהמשך גם בטיפול בתינוק.

שיתוף האב

 מחקרים הראו כי שיתוף האב בהריון ותמיכתו (בבדיקות, בקורס ההכנה ללידה  וכו') סייעה הן לנשים והן לגברים להגיע מוכנים להורות. מעורבות האב הפחיתה  את הלחץ הנפשי של האישה במהלך ההריון ואחריו, כאשר היא יודעת שבן זוגה הוא  העזר כנגדה ולא רק היא הנושאת בעול.  כדי  לאפשר לילד/ים האחרים במשפחה להגיע ללידה עם תמונת עולם מציאותית,  כדאי לגעת ביתרונות (תוכלו לשחק יחד, הוא יסתכל עלייך בהערצה) וגם בחסרונות  (הקטן ידרוש תשומת לב, יצטרכו להתחשב בו בתוכניות משפחתיות) הצפויים של  המצב החדש.
חשוב להיזהר מחוסר הכנה  או מהכנת יתר: התעלמות מההריון או  הפצצת אינפורמציה ו/או שיחות נפש בלתי פוסקות על "העומד להתרחש", אינן  בריאות ומעוררות חרדה. 

שיתוף הילדים

מידע על  ההריון ושאלות הקשורות בו, כדאי להעביר לילד באופן ובכמות התואמים את שלב ההתפתחות שלו, ותוך תשומת לב רבה לשאלותיו וכוונותיו. כדאי  לענות לעניין מבלי להיסחף לעודף מידע, העשוי להציף את הילד ולבלבל אותו. למשל, אין  סיבה להסביר לילד בן ארבע, השואל איך גדל התינוק בבטן של אמא, את כל תהליך  הבאת ילדים לעולם, אלא לענות לענין (``הוא גדל בתוך שק מיוחד, מוקף במים  ששומרים עליו, מקבל אוכל ואוויר דרך חיבור מיוחד לגוף האם וכו).
ההחלטה מתי לשתף את הילד/ים בידיעה על ההריון תלויה הרבה ברצונה ובהרגשתה  של המשפחה. בדרך כלל כדאי לשתף את הילדים בהריון סביב חודש  חמישי, אז  ההריון כבר ניכר וגם מרבית הבדיקות המאשרות את תקינות ההריון כבר מאחורינו. לילדים צעירים, בני שנתיים-שלש, שאין להם עדיין פרספקטיבת זמן וציפיה  ארוכה קשה להם, ניתן לעתים לדחות את ההודעה.  כדאי לשתף את הילדים בהצטרפות לבדיקת  אולטרה סאונד,  בקניות ובסידור חדר  התינוק לקראת הלידה. המעורבות נותנת להם תחושת שייכות וחשיבות, וממחישה את  אשר עומד להתרחש. אפשר גם לספר לילד, תוך העזרות בסרטים ואלבומים, את סיפור  התפתחותו שלו - זה ימחיש בעבורו מה זה ``להיות תינוק`` וידגיש את תשומת הלב  הרבה והאהבה שקיבל בצעירותו (מה שיכול להקל על הקנאה בקטן). לצד אלו, כדאי  שלא לערוך שינויים גדולים בחיי הילד והמשפחה לקראת הלידה  (מעבר דירה,  כניסה ראשונה למעון וכו`) ולשמור על שגרת היומיום, המעניקה לילדים ביטחון.

להתמודד עם קנאה

לאחר הלידה ובחודשים שלאחר מכן עשויות להופיע תופעות ישירות ועקיפות  המעידות על מצוקת הילד הגדול וקנאתו: כעס, נדנוד, נטייה לבכיינות, תלות  מוגברת בהורים, קושי ללכת לגן, בעיות משמעת, פגיעה בריכוז, רגרסיה מסוגים  שונים (כמו ילד החוזר להרטיב, או דורש שוב את המוצץ`) ועוד הן שכיחות.
כדי  להקל עליו חשוב לתת לו זמן איכות משלו (בו אינו צריך להתחלק עם התינוק)  עם כל אחד מההורים,  להפוך אותו  שותף - מוערך ותורם - לטיפול בתינוק, ולשמור על  מעמדו והפריבילגיות שלו כגדול בבית (לא תמיד הוא זה שצריך לוותר). תופעות  של רגרסיה בדרך כלל חולפות לאחר תקופת הסתגלות, כאשר מקבלים אותן  ללא כעס. הדרך בה מקבלים ילדים את לידת התינוק החדש מושפעת מאד מהמסר שמעבירים  ההורים. כשההורים רגועים, מקרינים בטחון בצעד שעשו ואמונה כי ילד נוסף  יתרום לחיי המשפחה ולחיי אחיו -  גם הילדים הגדולים יקבלו זאת כך והסתגלותם  תהיה קלה יותר.  

ד"ר תמר פסח-שביט היא פסיכולוגית קלינית במוסד לבריאות הנפש שלוותה, מקבוצת כללית

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות המושלם

​זכאות לבדיקה גנטית באופן פרטי

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל