פורסם בראשונה: 10.01.2012
עדכון אחרון: 09.01.2013
  • ניצה אייל ניצה אייל
  • יעל רייכנטל יעל רייכנטל

למה אנחנו שוכחים?

לקריאה נוחה
אתם זוכרים מה אכלתם לארוחת ערב לפני שבוע? זוכרים את מספר הטלפון הקודם של ההורים? את הקוד הישן לכרטיס האשראי? סביר להניח שלא. למה אנחנו שוכחים, האם זו בעיה, ואיך אפשר לשפר את הזיכרון? מדריך שלא כדאי לכם לשכוח
למה אנחנו שוכחים?

בקיצור

1.

מה אנחנו שוכחים? דברים משעממים, דברים שנראים לנו לא חשובים, דברים שגרתיים, דברים שאנחנו מפחדים לא לזכור ומטלות שאנחנו לא רוצים למלא.

2.

למה אנחנו שוכחים איפה המפתחות? כי הנחת המפתחות היא פעולה שנעשית באופן אוטומטי וללא תשומת לב, ולכן היא לא נכנסת לזיכרון שלנו.

3.

האם זה בסדר לשכוח? בוודאי, ולפעמים זה אפילו טוב. רצוי לשכוח אנשים שזיכרון הקשרים איתם פוגע בנו, וגם כישלונות והחמצות שמציקים.

​​זיכרון דומה לאוויר לנשימה: הוא מובן מאליו. אנו משתמשים בו בכל רגע בחיינו, אבל מודעים לקיומו רק כשהוא מסרב להעלות שם אל מעבר לקצה הלשון או לגלות היכן הנחנו את המפתחות.

כולם שוכחים

אלוף חידוני הטריוויה עשוי לשכוח את יום ההולדת של חותנתו. פרופסור להיסטוריה שזוכר מאות אירועים ותאריכים יקדיש חצי שעה לאיתור מכוניתו במגרש החניה באוניברסיטה.

מי זוכר את הפרטים הבאים: את מספר הרכב? את מסלול הטיול לפני שלוש שנים? את שמותיהם של חברים לספסל הלימודים בתיכון? את מספרי הטלפון של מקום המגורים או העבודה הקודמים? ועוד דברים רבים שידענו ושכחנו, כמו הסיסמה שמאפשרת לנו לקרוא פרטים על חשבון הבנק באינטרנט.

רובנו פשוט שוכחים את הפרטים האלה. וזה בסדר.

מה אנחנו שוכחים בדרך כלל?

1. דברים משעממים

2. מטלות שאנחנו לא רוצים למלא

3. דברים שלא חשובים לנו

4. דברים שגרתיים ודברים שחוזרים על עצמם

5. דברים שאנחנו חוששים מלכתחילה שאנחנו לא מסוגלים לזכור

אז בפעם הבא שהילד שלכם אומר שהוא שכח שקיבל שיעורי בית, אל תכעסו עליו - יכול בהחלט להיות שהוא אומר את האמת: הוא שכח שקיבל אותם שתי דקות אחרי שרשם אותם במחברתו.

לשכוח זה ההיפך מלזכור?

לא. שכחה וזיכרון אינם הפכים - שחור או לבן, טוב או רע. זיכרון הוא לא תמיד ידיד טוב, ושכחה היא לא בהכרח אויב. טבעי לשכוח, ולא פעם גם רצוי לשכוח. שכחה היא מנגנון שעומד בפני עצמו, בעל התכוונות ותפקידים משלו. תהליכי זכירה ושכחה לא מתחרים אלה באלה. הקשר ביניהם דומה לקשר שבין הדיבור לשתיקה. אנו זקוקים לשניהם, ובמידה הנכונה.

מהי שכחה?

כמו שקיימים סוגי זיכרון שונים, כך קיימות שכחות מסוגים שונים. כשאנחנו מנסים להיזכר בהרצאה ולא מצליחים, התחושה היא ששכחנו מה ששמענו. למעשה, סביר מאוד להניח שכלל לא קלטנו את המידע, חשבנו על דברים אחרים או דיברנו עם השכן. כך אנו גם "שוכחים" היכן הנחנו את המשקפיים או את המפתחות: עשינו זאת באופן אוטומטי ובלא כל תשומת לב, ולכן לא הכנסנו את המקום שלהם לזיכרון שלנו.

שכחה מסוג אחר היא זו הקשורה לקיבולת של הזיכרון לטווח קצר, שכל מידע שחורג ממנה נדחק החוצה ונעלם. רוצים לראות? קראו את המספר הבא: 329450620482014

עכשיו תנסו להיזכר בו. לא הצלחתם, נכון? אנחנו יכולים לזכור מתוכו לכל היותר תשע ספרות. לשאר אין מקום במאגר המוגבל של הזיכרון קצר הטווח.

למה אנחנו שוכחים מידע שהגיע לזיכרון ארוך הטווח?

אומנם לזיכרון זה אין כל בעיות של קיבולת, אבל חוקרי הזיכרון סבורים כי שכחה של מידע כזה היא לא מחיקה של המידע, אלא דהייה, הרחקה או כיסוי שלו באמצעות זיכרונות אחרים. היא לא מקרית, ויש לכך כמה הסברים.

ההסבר הנפוץ לשכחה מהזיכרון ארוך הטווח מתייחס למשך הזמן החולף בין קליטה של המידע לבין ההיזכרות בו. עם הזמן דוהים עקבות הזיכרון כשם שדוהות אותיות הכתובות בדיו על נייר. ננסה להשיב לעצמנו על השאלות הבאות:

מה אכלתי היום בארוחת הצהריים?

ומה כללה ארוחה זו ביום שני שעבר?

על השאלה הראשונה מן הסתם נדע כולנו לענות; על השנייה, ספק אם נוכל להשיב תשובה מדויקת. אפשר להציג זאת כמעין נוסחה: ככל שחולפים ימים רבים יותר, אנו זוכרים פחות ופחות. מרבית השכחה נגרמת בסמוך למועד רכישת המידע, והקצב שלה מואט לאחר מכן.

הנוסחה הזאת עובדת אצל כולם?

עקומת השכחה קיימת אצל כולנו: משכילים יותר ומשכילים פחות, צעירים ומבוגרים, עובדים בתעשייה ומורים בתיכון. אבל קצב הדהייה של עקבות הזיכרון הוא אישי והוא מושפע מגורמים רבים: חשיבותו של המידע לגבינו, סוג הרגשות שהוא מעורר בנו ומידת התאמתו לידע קודם ולעמדות שיש לנו כלפי עצמנו. בעיקר משפיעה מידת החזרה על המידע. מידע שאנחנו משננים ועושים בו שימוש תכוף דוהה לאט, ואילו מידע שמשתמשים בו פעם אחת בלבד אובד בדרך כלל.

קושי להגיע אל הזיכרונות תלוי גם במידע קודם באותו התחום. הפרעה בגלל השפעה של מידע קודם מתרחשת, למשל, כשהקוד של כרטיס האשראי הקודם מקשה עלינו לזכור את הקוד החדש.

באותו האופן בדיוק גם מידע חדש באותו התחום, שהתווסף למאגרי הזיכרון, יכול לגרום לשכחת המידע הקודם. למידה של פרק חדש בהיסטוריה, למשל, מקשה על זכירה של פרק קודם. כדי להמחיש זאת נדמיין לוח שכתוב עליו דבר מה. כאשר אנו כותבים על גביו דברים חדשים, מוסתרים אלה הקודמים.

אז למה שכחתי את התור לרופא שיניים?

לשכחה הזאת יש כנראה סיבה מסוג אחר. כבר לפני מאה שנה טען זיגמונד פרויד כי שכחה אינה מקרית וכי מאחוריה מסתתר תהליך של הדחקת זיכרונות בעלי מטען רגשי המעוררים חרדה.

לפי הגישה הזאת, לכל שכחה יש משמעות. כשאנחנו, למשל, שוכחים שם של אדם ומכנים אותו בשמו של אדם אחר, אולי אנחנו עושים כך משום שהוא מזכיר לנו מישהו שאנחנו לא מחבבים במיוחד או כועסים עליו.

אני לא כועסת על רופא השיניים שלי. נהפוך הוא - אני מחבבת אותו מאוד, אבל הביקור אצלו מטיל עליי אימה. לשכחה שכזאת יש תכלית. אנחנו שוכחים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. ילד ישכח, כאמור, להכין את שיעורי הבית, אנו נשכח לטלפן למס הכנסה או נשכח לקחת מהעבודה חומר שצריך לעבוד עליו בשעות הערב.

בשנים האחרונות מוצג הסבר נוסף לשכחה: הצורך של מערכת הזיכרון להגן על עצמה. מידע שאנחנו לא משתמשים בו ושלא רלוונטי בעבורנו כיום לא מועיל לנו. כדי להשתמש בצורה יעילה בזיכרון עלינו גם לעבד מידע וגם לאבד אותו: לזכור את מספר הטלפון הנוכחי ולא את הקודם, לזכור היכן החנינו את הרכב הבוקר ולא לפני שבוע.

לדעת חוקרים רבים, בתהליך השכחה אנחנו מנפים תכנים שאינם חשובים עוד ומפנים אנרגיות ומשאבי עיבוד לטיפול בתכנים רלוונטיים להווה. ואם תפקיד הזיכרון לשמש כנעליים נוחות ולהצעיד אותנו קדימה, כל מה שמכביד ואינו תורם לכך יישכח ויישאר בצדי הדרך.

אז יש גם יתרונות לשכחה?

במהלך שנים רבות עטו הפסיכולוגים על השכחה, התעללו בה והכתימו את שמה. הם ראו בה כשל, שיבוש, פגם, ובמקרה הנדיב התייחסו אליה כאל מנגנון הגנה. אחת המשימות בזירה הטיפולית הייתה למגר אותה, לנפץ את חומותיה, להעלות מהמעמקים את הזיכרון המיוסר. כך תבוא הגאולה. והנה בא עידן אחר, ואיתו הגיעו גם מחשבות חדשות. הוחזר כבודה האבוד של השכחה.

הגיע הזמן להכיר גם ביתרונות הרבים של השכחה: כשאנחנו לא זוכרים לעד מעשה פוגע זה או אחר - בכוחנו להתפייס ולא לנטור טינה. הרחקה של אירועים קשים ומכאיבים מהעבר עשויה לאפשר לנהל את החיים טוב יותר בהווה ולהפנות אנרגיה נפשית יקרה אל העתיד. "אני חי בזכות השכחה", אומרים אנשים רבים שהתנסו באירועים טראומטיים.

מה כדאי לשכוח?

הרשימה ארוכה. טוב נעשה אם נשכח את מה שלא נעים לנו לזכור: אנשים שזיכרון הקשרים איתם פוגע בנו, מקטין אותנו, מסיג לאחור. נשכח זיכרונות של כישלונות ושל החמצות שממשיכים להציק ולייסר. אנשים הרסניים ואירועים קשים צורכים אנרגיה נפשית יקרה בהווה, מקבעים בעבר, מונעים לגדול ולהתקדם ומותירים רגשות של אשמה וכעסים. אין בהם תועלת בעבורנו. עיסוק בהם רק מקנה להם נוכחות ומקום.

אפשר ללמוד לשכוח?

קשה ללמוד לשכוח. דווקא אירועים קשים נצרבים בזיכרון באמצעות מנגנונים מיוחדים.

איך בכל זאת אפשר לשלוט בהם?

כספת מוחית
זיכרונות שאנחנו מעלים לא פורשים כנפיים כמו ציפורים ונעלמים. להיפך. כל עלייה של זיכרונות קשים מחזקת אותם ומקבעת אותם בתודעתנו. עלינו להכין למענם כספת מוחית ולהניחם שם למשמרת. כך נחיה עם הידיעה שהם שם - לא נמחקו או בוטלו, אבל גם לא שבים ועולים ומציפים. זו הרחקה מכוונת. ומי שירצה לקרוא לה הכחשה, יכול לעשות כן. לפעמים אין כמו הכחשה כדי להמשיך וללכת.

רישום הזיכרונות והפקדתם
בספרות הזיכרון ידוע זכרן חריג ביותר, עיתונאי רוסי בשם שרשבסקי, שהיה מסוגל לזכור רשימה של עשרות פריטים לאחר הקראה אחת. הוא סיפר שכאשר רצה לשכוח דברים מסוימים, היה רושם אותם על פיסת נייר ושורף את הנייר בתנור. אפשר לאמץ את שיטתו, אך לא צריך תנור דולק לשם כך. יש המצליחים להרחיק מחשבות וזיכרונות מציקים באמצעות כתיבתם על פתק והנחתו למשמרת בצד. כדאי לנסות.

הקצאת זמן מוגבל
נוכל להרחיק זיכרונות לא רצויים אם נקצה להם זמן. ההבטחה שבבוא הזמן (מחר או אחרי החגים) נחזור אליהם, מרגיעה אותם.

עיסוק בפעילויות שונות
עיסוק בפעילויות ובאמנויות שונות, בעיקר יחד עם אנשים אחרים, הוא דרך אפשרית להרחקת זיכרונות. אין כמו מוזיקה, שירה, ציור, ריקוד וכל פעילות גופנית כדי להסיח את דעתנו, להשכיח, להרחיק זיכרונות כואבים ומחשבות טורדניות ולמלא את ראשנו צלילים וצבעים, הרגשת סיפוק, שביעות רצון ועניין.

האם אפשר לשפר את הזיכרון?

כבר אלפי שנים מנסה האדם לשלוט על זיכרונו ולשפרו. בעבר הרחוק, בימים שבהם ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה נפוצה, היכולת לזכור הייתה סגולה חשובה שהקנתה יתרון ומעמד חברתי גבוה לאדם הזוכר.
היוונים הקדמונים היו בין הראשונים שפיתחו שיטות לשיפור הזיכרון. ספק אם משוררים היו מסוגלים לדקלם בשלמותה את האיליאדה של הומרוס על 16 אלף הבתים שלה, משימה שארכה שעות וימים, לולא השתמשו בעזרי זיכרון שונים.

בשנים האחרונות, על רקע ממצאי מחקרים בנוגע לגמישות המוח האנושי, התעורר עניין מדעי ומחקרי מחודש ביעילותן של השיטות השונות לשיפור הזיכרון ובשאלה איך הן פועלות. מזווית ראייה פסיכולוגית, שיפור הזיכרון פירושו שינוי באופן שבו עושה אדם שימוש ביכולת הזיכרון. השיפור הזה ייעשה באמצעות למידת שיטות ועזרים המסייעים להפעיל את הזיכרון בדרך יעילה יותר.

עזרים לשיפור הזיכרון מתחלקים לשני סוגים עיקריים: עזרים חיצוניים ועזרים פנימיים.

מהם העזרים החיצוניים לשיפור הזיכרון?

העזרים החיצוניים משמשים תזכורת לפעולות בעתיד או מאגרי זיכרון חיצוניים. הם נגישים ואמינים, קלים לתפעול ואינם דורשים מאיתנו מאמץ רב. כל שעלינו לעשות הוא לשלבם בשגרת החיים. העזרים האלה הם חלק מהסביבה הפיזית הקרובה. הם קשורים לארגון הסביבה, לבניית מקומות קבועים, להנחת חפצים, להכנת משטחי רישום רבים ולהפעלת עזרים טכניים שונים, כמו שעון מעורר ומחשב. פעמים אחרות העזרים האלה ניידים ומתלווים אלינו לכל מקום, כמו טלפון נייד.

מהם העזרים הפנימיים לשיפור הזיכרון?

העזרים הפנימיים דורשים מאיתנו מאמץ והשקעה מתמדת. הם מתבססים על דרכים שונות לעיבוד פעיל של המידע שאנו רוצים לזכור. דוגמאות לעזרים כאלה הן חזרות מרובות על המידע, סימון של משפטי מפתח בטקסט בעטים צבעוניים, בניית ראשי תיבות של מילים המכילות את המידע או קשורות אליו, קישור המידע החדש למידע קודם ויצירת תמונות בדמיון המתקשרות למידע שרוצים לזכור.

איך בעצם עובדים השיטות והעזרים האלה?

על השאלה מה הסיבה לכך שלשיטות ולעזרים האלה יש השפעה על הזיכרון מביאים החוקרים תשובות שונות. יש הסוברים כי הם משפרים את העברת המידע מהזיכרון קצר הטווח לזיכרון ארוך הטווח. אחרים גורסים כי השימוש בשיטות האלה תורם להעמקתה של רמת עיבוד המידע בכל שלבי הזכירה.

בדבר אחד החוקרים תמימי דעים: השיטות השונות לשיפור הזיכרון יעילות משום שבאמצעותן מקבל האדם אחריות על איכות זיכרונו והוא מטפל באופן פעיל במידע שברצונו לזכור. האמירות "יש לי זיכרון טוב" ו"אין לי זיכרון טוב" אינן נכונות. הזיכרון אינו שחור או לבן. הוא דינמי ומשתנה, ואיכותו תלויה במידה רבה באופן שבו אנו מתייחסים אליו ומפעילים אותו.

האם המוח זקוק לאימון?

ממצאי מחקרים רבים מראים באופן חד־משמעי כי אנשים שמפעילים את תאי המוח שלהם שומרים על כושרם ועל יעילותם. המוח אינו שריר, אבל אם בכוונתנו לשמור על הכושר שלו, מוטב שנתייחס אליו כאל שריר. כולם יודעים ששרירים מוטב לאמן מדי יום, לחזקם ולטפחם וכן לדאוג לתזונה המתאימה להם. המוח רוצה שנתנהג אליו לפחות כמו אל שרירי הרגליים. גם הוא זקוק לאימון יומיומי, לטיפוח ולהזנה.

מאמץ שכלי מכל סוג מחזק את הזיכרון ויוצר עתודות של תפקוד המגינות עליו בפני קשיי זיכרון בכל גיל, לרבות שינויים צפויים המתרחשים עם הגיל. בזכות תרגול המוח והזיכרון נוצרים קשרים חדשים בין סיבי העצב, מתעוררים אזורים במוח שלא הופעלו ואולי גם צומחים תאי עצב חדשים.

כל עשייה חדשה או לימוד של דבר מה חדש משפיעים לטובה על הזיכרון. כל אימון לקראת שיפור מתחיל בחשיבה חיובית על עצמנו ועל היכולות שלנו. קבלו את עצמכם וחשבו על עצמכם בצורה חיובית.

אנשים שמאמינים כי הם מסוגלים לשפר את עצמם ואת תפקודם גם יצליחו לעשות כן. עומדות לרשותנו עתודות של יכולות בתחומים שונים ומגוונים, שבכל גיל ניתן להפעיל אותן ולתפקד ברמה גבוהה יותר מזו שבה אנו מתפקדים. התנאי הוא אמון בעצמנו, נכונות להשקיע ולהתאמץ והצטיידות בכלים המתאימים.

הפעלה מאתגרת של המוח ושל הזיכרון אינה קשורה לגיל ואינה אמורה להתחיל בגיל מבוגר. זוהי דרך חיים, שככל שנקדים ללכת בה - כן ניטיב עם המוח ועם הזיכרון שלנו עכשיו ובשנים הבאות. מבין ההשקעות שאנו עושים בחיים זו עשויה להיות השקעה כדאית במיוחד שנושאת רווחים מוכחים.

ניצה אייל היא פסיכולוגית וגרונטולוגית

יעל רייכנטל היא פסיכולוגית־גרונטולוגית ומנהלת המרכז לחינוך ולקידום הבריאות במחוז דן-פתח־תקווה בכללית. המדריך מבוסס על הספר "חוכמת הזיכרון המעשי" שכתבו רייכנטל ואייל

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

עד 75% הנחה ברכישת מכשיר שמיעה

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל