בריאות המשפחה
פורסם בראשונה: 30.09.2006
עדכון אחרון: 08.10.2014

חיידק הליקובקטר פילורי

לקריאה נוחה
הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) הוא שמו המלבב של חיידק שנתגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה־80. האם החיידק הקטן הזה אחראי לכל בעיה במערכת העיכול?
הליקובקטר פילורי

בקיצור

1.

הליקובקטר פילורי שכיח מאוד, במיוחד בגיל המבוגר. נמצא ב־90% מהאנשים בגילי 65 ומעלה.

2.

הוא גורם סיכון לסרטן הקיבה וללימפומה של הקיבה. בנוסף, הוא שכיח מאוד במקרי כיב קיבה.

3.

למרות כל מגרעותיו של החיידק, נראה שיש לו תפקיד בהגנה מפני מחלות שלשוליות זיהומיות.

​​החיידק הליקובקטר פילורי התגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה־80 של המאה ה־20 ונקרא תחילה קמפילובקטר פילורי. מהר מאוד החלו לתלות בו כל בעיה, קטנה כגדולה, שהופיעה במערכת העיכול.

בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מצליח לשרוד בקיבה למרות מיצי העיכול, וזאת בזכות יכולתו לפרק שתנן (UREA) וליצור אמוניה, שהוא חומר בסיסי שסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי האפיתל בקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית וגורם למוות של תאי הקיבה מסביב. כל התהליך הזה יכול לגרום לפצע בקיבה שנקרא בשפת העם אולקוס ובשפה הרפואית - כיב.

האם מדובר בחיידק נפוץ?

החיידק הזה מאוד שכיח באוכלוסייה ובמיוחד בגיל המבוגר. מעל גיל 65 אפשר למצוא אותו אצל 90% מהאנשים. הוא שכיח יותר בתנאי צפיפות ובארצות מתפתחות: בארצות המערב, 40% עד 50% מהאוכלוסייה נושאים את החיידק, ואילו בארצות מתפתחות - יותר מ־90% משמשים לו פונדקאים.

כיצד נדבקים ממנו?

עדיין לא ברור כיצד ואיך כל כך הרבה אנשים נדבקו ממנו, אבל יודעים שאם החיידק יושב אצל אחד מבני המשפחה, במקרים רבים נמצא אותו גם אצל שאר בני הבית. דרך ההדבקה היא כנראה פקו־אוראלית. הכוונה היא שאפשר להידבק מהחיידק דרך רוק (למשל, שימוש בכלים משותפים) או כתוצאה מהיגיינה לקויה.

הליקובקטר פילורי אכן גורם לכיבים?

כמעט אצל כל האנשים שיש להם כיב בתריסריון (95% עד 99%) מוצאים את החיידק וכן אצל 90% מהאנשים שיש להם כיב קיבה. עד לגילוי החיידק והקשר שלו לכיב קיבה ולכיב תריסריון היו הישנויות של הכיב לאחר הטיפול מאוד שכיחות. לאחר שהובן כי יש להכחיד את החיידק, מספר ההישנויות פחת להפליא, שכן כיום חלק בלתי נפרד מהטיפול בכיב קיבה כולל הכחדה של החיידק. החיידק אינו גורם לכיב בעצמו, אלא מחיש את התהליך שנגרם מחומציות הקיבה ומהאנזימים בקיבה, כמו הפפסין, באמצעות הגברת הרגישות של הקיבה לגורמים האלה.

לאילו עוד צרות הוא גורם?

הליקובקטר פילורי הוא גורם סיכון לסרטן קיבה וללימפומה של הקיבה, כפי שאפשר ללמוד - בין השאר - מנוכחותו בקרב חולים במחלות האלה. אם מכחידים את החיידק בחולים בלימפומה של הקיבה מסוג MALT,  ניתן להשיג ריפוי, והלימפומה נסוגה כתוצאה מהכחדת החיידק.

ארגון הבריאות העולמי הכריז ב־1994 שהחיידק הוא קרצינוגן, זאת אומרת שהוא מחולל סרטן. עם זאת, אין לראות בו מחולל בלעדי של ההתמרה הסרטנית, והוא כנראה מסייע לגורמים סביבתיים ולתהליכי מוטציה הגורמים למחלה. הסיכון לסרטן קיבה בקרב נשאים של החיידק עולה במקרים של גסטריטיס אטרופית.

כלומר?

גסטריטיס אטרופית היא דלקת של רירית הקיבה. כשבוחנים תחת המיקרוסקופ רירית של קיבה שנגועה בגסטריטיס אטרופית, רואים את הדלקת וכן את היעלמות הבלוטות המפרישות את החומצה ברירית, שנמצאות בה בדרך כלל.

גסטריטיס אטרופית מאוד שכיחה לאחר שימוש כרוני (במשך שנים) בתרופות המפחיתות את יצירת החומצה בקיבה כגון לוסק או אומפרדקס, וכן היא עלולה להיגרם מנוגדנים שמייצר הגוף לרירית הקיבה. (המצב הזה נקרא Pernicious anemia והוא גורם - בין היתר - לכך שבגוף תהיה רמה נמוכה של ויטמין B12).

גורמי סיכון נוספים לסרטן קיבה:

אכילת מאכלים מעושנים, דיאטה עתירת מלח ומאכלים המכילים שיעור גבוה של ניטרטים. לאנשים בעלי סוג דם A או B יש נטייה מוגברת לחלות בסרטן הקיבה UZT,  לעומת אנשים בעלי סוג דם O, כיוון שאצלם מוצאים את החיידק בשכיחות יותר גבוהה.

ההליקובקטר הזה גורם גם להופעת צרבות?

צרבת גורמת לתחושה של צריבה ושל שריפה באזור הוושט. התחושות האלה בדרך כלל מחמירות לאחר ארוחות גדולות ושכיבה במאוזן לאחר האכילה. הצרבות נגרמות בעקבות עלייה של מיצי חומצה לוושט, ובדרך כלל הן מאוד מציקות.

לא הוכח קשר סיבתי בין זיהום בחיידק לבין הופעת צרבת, ואפילו להפך: אצל אנשים שסובלים מצרבת נמצאה שכיחות נמוכה יותר של זיהום בחיידק לעומת אנשים שאינם סובלים מצרבת.

באחרונה מאשימים את החיידק בכל תלונה שקשורה לאזור הבטן. ישנו מושג הנקרא דיספפסיה, והוא מבטא תסמינים של כאבי בטן חוזרים והרגשת אי־נוחות בבטן. יכולים להתלוות לכך גם בחילה, תפיחות בטנית, הרגשת שובע מוקדם וחוסר תיאבון או אפילו הרגשת סלידה מאוכל. לפעמים הכאבים מאוד דומים לאלה שנגרמים מכיב קיבה, אבל במקרה הזה לא מוצאים שום כיב ושום פתולוגיה או מחלה אחרת הנראית לעין - לא בקיבה ולא בכל שאר חלקיה של מערכת העיכול.

התופעה שכיחה מאוד, ובאחרונה יוחסה בחלקה גם לזיהום של הקיבה בהליקובקטר פילורי. במחקר רנדומלי גדול שנעשה הוכח שלהכחדת החיידק יש השפעה חיובית מועטה ביותר על התלונות, כך שהוא אינו הגורם העיקרי לתופעת הדיספפסיה. (25% מהנבדקים חשו הטבה לאחר הכחדת החיידק לעומת 7% עד 21% מהנבדקים שחשו הטבה לאחר טיפול באומפרדקס).

האם נוכחות החיידק יכולה לגרום לשלשולים?

להפך. מחקר שפורסם בדצמבר 2011, בדק את הקשר שבין זיהום בחיידק לבין אירועים של שלשולים (הנובעים מזיהום במערכת העיכול, לרוב נגיפי). הממצאים היו מפתיעים: נבדקים עם הליקובקטר פילורי חלה פחות בשלשולים הנובעים מזיהום חיידקי, כמו גם כאלו הנובעים מזיהום נגיפי. לכן, ניתן לומר, שלמרות כל מגרעותיו של החיידק, יש לו לפחות תפקיד בהגנה מפני מחלות שלשוליות זיהומיות.

איך אפשר לדעת אם החיידק הזה יושב אצלי בקיבה?

• הדרך הפשוטה ביותר היא באמצעות תבחין נשיפה. בתבחין משתמשים באיזוטופ רדיואקטיבי של פחמן או של אוריאה. במבחן הזה נושף הנבחן על תבחין שמודד את כמות דו תחמוצת הפחמן באוויר הננשף. מאחר שהחיידק מייצר דו תחמוצת הפחמן (אך את הגז הזה מייצר גם האדם הנושף), ניתן להסיק מהכמות הנפלטת אם החיידק מצוי בקיבה. הבדיקה פשוטה, אינה פולשנית ומהימנה ביותר.

• בבדיקות דם ניתן לאבחן הימצאות נוגדנים לחיידק. הבדיקה פחות אמינה, מאחר שהנוגדנים נשארים בדם גם שנים לאחר הכחדת החיידק, ולכן התוצאות אינן מעידות בהכרח על נוכחותו. במילים אחרות: גם מי שנדבק לפני שנים, עבר טיפול מוצלח להכחדת החיידק, והוא כבר אינו נושא אותו, עלול להימצא "חיובי", זאת אומרת שהבדיקה תקבע שהוא נושא את החיידק.

• מאנשים שעוברים בדיקת גסטרוסקופיה (בדיקה שבה מוחדר סיב אופטי לקיבה דרך הפה) ניתן לקחת דגימה מרירית הקיבה ולראות בעזרת תבחין (שנקרא אוראז) אם הקיבה מזוהמת בחיידק. התבחין מכיל אוראה, והוא מתבסס על כך שאם החיידק נמצא, הוא ייצור מהאוראה (בעזרת אנזים אוראז שהוא יודע להפריש) אמוניה. את שיעור האמוניה מודדים על פי השינוי בצבע התבחין.

• בדיקת צואה לגילוי אנטיגן של החיידק.

הליקובקטר פילורי 

למי מומלץ להיבדק?

1. אנשים שלהם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה (אבא, אמא, אח, אחות) שחלה בסרטן הקיבה.

2. אנשים שחלו בעבר או חולים כעת בכיב תריסריון או בכיב קיבה וטרם נבדקו.

3. אנשים המטופלים במשך שנים רבות בתרופות המדכאות את יצירת החומציות בקיבה כמו אומפרדקס או לוסק.

4. אנשים שסובלים ממחסור בוויטמין B12 או מ־Pernicious anemia.

5. אנשים שסובלים מתופעות של דיספפסיה.

מצאו אצלי את החיידק, מה עושים עכשיו?

החיידק עמיד לטיפול בתרופות הרגילות להשמדת חיידקים, וכאשר משתמשים בתרופה מסוג אחד בלבד, שיעור ההצלחה נמוך. כאשר משתמשים בשילוב של שלוש תרופות, שיעורי ההצלחה הם גבוהים ביותר ועומדים על 96%. באופן עקרוני, הטיפול המקובל הוא שני סוגי אנטיביוטיקה בשילוב עם תכשיר נוגד חומצה. משך הטיפול הוא בין שבוע לשבועים.

מהן התרופות המקובלות להכחדת החיידק?

הטיפול הנפוץ ביותר נקרא "הטיפול המשולש". טיפול זה מכיל שילוב של לוסק/אומפרדקס 20 מ"ג פעמיים ביום, מוקסיפן 1 גרם פעמיים ביום וקלסיד 500 מ"ג פעמיים ביום למשך 10 ימים.

במקרים של אלרגיה לפניצילין נותנים אנטיביוטיקה מסוג מטרונידאזול 500 מ"ג פעמיים ביום, במקום המוקסיפן.

טיפול מקובל נוסף נקרא "טיפול רציף". טיפול זה נמשך 10 ימים אשר נחלקים לשניים. המחצית ראשונה כוללת אומפרדקס 20 מ"ג פעמיים ביום ומוקסיפן 1,000 מ"ג פעמיים ביום. במחצית השנייה נוטלים אומפרדקס 20 מ"ג פעמיים ביום, פרוטוציד 500 מ"ג פעמיים ביום וקלאריתרומיצין 500 מ"ג פעמיים ליום.

הצלחת הטיפול עומדת על כ־80%. כדי לוודא שהחיידק נכחד, צריך לחכות ארבעה שבועות מזמן סיום הטיפול ורק אז לחזור על תבחין הנשיפה.

אם הטיפול לא הצליח, ותבחין הנשיפה חיובי, קיימות אפשרויות של שילובים אחרים של  תרופות.

הידעת? במקרים רבים טיפולים​ בכללית רפואה משלימה עשויים לסייע ולעזור. לפרטים לחץ/י​ כאן

 

ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית. היא מומחית ברפואת משפחה ומנהלת בפורום בריאות המשפחה של אתר כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

 תרופות ללא מרשם בהנחה - לפרטים לחצו כאן

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל