פורסם בראשונה: 17.01.2011
עדכון אחרון: 18.01.2011
  • ד"ר שירלי שפירא ד"ר שירלי שפירא

כל מה שחשוב לדעת על טיפולי כימותרפיה

לקריאה נוחה
הכימותרפיה משתמשת בחומרים כימיים כדי לחסל גידולים ממאירים. בו בזמן היא פוגעת גם בתאים בריאים. מתי מחליטים על טיפול כימותרפי, איך נותנים אותו, ומהן תופעות הלוואי? מהו הסיכוי ומהו הסיכון?
כימותרפיה

כימותרפיה היא שיטת טיפול המבוססת על חומרים כימיים. מטרתו של הטיפול הכימי היא להכחיד את התאים הסרטניים, בעיקר על ידי פגיעה ביכולת החלוקה שלהם. סוגים שונים של טיפולים כימיים פועלים על שלבים שונים של מחזור חיי התא ונבדלים זה מזה בתופעות הלוואי ובהשפעתם על סוגי הממאירויות השונים.

האם כימותרפיה פוגעת גם בתאים בריאים?

תאי הסרטן הם תאים משגשגים שמתחלקים בקצב מהיר. לכן הם הניזוקים העיקריים מטיפול כימי שפוגע בהתרבות התאים. עם זאת, קיימים תאים נוספים בגוף שקצב החלוקה שלהם הוא מהיר, כמו תאי מוח עצם ותאי עור וריריות, וגם הם נוטים להיפגע בעת טיפולים כימיים. הפגיעה הזאת אחראית לחלק מתופעות הלוואי.

הטיפול בסרטן נועד להשיג כמה מטרות. הנעלה שבהן היא הריפוי: מיגור הסרטן לתקופה של חמש שנים לפחות. נסיגת הסרטן לפרק זמן קצר יותר מכונה הפוגה (רמיסיה). הסיכוי להישנות הסרטן פוחת ככל שההפוגה מתארכת.

מהו הסיכון שהסרטן יחזור?

אף על פי שעומדים לרשותנו כלים חדשניים ומתקדמים לזיהוי שארית המחלה בתום טיפול, לאחר שהושגה הפוגה, הם אינם מספיקים. כלומר, קשה היום לפסוק בוודאות שהבסנו את הסרטן כך שלעולם לא ירים יותר ראש. באמצעים העומדים לרשותנו כיום אנו מסוגלים לקבוע שהסרטן אינו מזוהה עוד, לא שהוא אינו קיים יותר. כיוון שכולנו, גם הבריאים שבחבורה, נלחמים באופן תמידי נגד תאים סרטניים מועטים, ואף מנצחים, תקוותנו היא שההפוגה תסייע לגוף להתמודד כראוי נגד אותם מעט תאי סרטן שאולי נותרו לאחר הקרב.

מה עושים כשאין סיכוי לרפואה מלאה?

במקרים שבהם ריפוי מלא אינו בהישג יד, המטרה היא להאריך חיים. האסטרטגיה היא לשמור את הסרטן על אש קטנה, למזער את נזקיו ואת השפעתו על חיי האדם. במילים אחרות, לנסות להופכו למחלה כרונית, כמו סוכרת קשה או אי־ספיקת לב.

מטרה נוספת היא לשפר את איכות חייו של החולה ולהקל על סבלו (טיפול פליאטיבי, תומך). במסגרת הזאת ניתנים טיפולים משככי כאבים (אנלגטיקה), טיפולים נגד זיהומים וטיפולים לעידוד התיאבון, להורדת חום, לשיפור ספירת הדם ועוד. המטרה הזאת יכולה להשתלב במטרות נוספות או לעמוד בזכות עצמה, שכן גם היא, כמו קודמותיה, נאצלת ונעלה.

איך מקבלים טיפול כימותרפי?

כימותרפיה ניתנת בדרך כלל באופן סיסטמי, ולכן היא משפיעה על הגוף כולו. באופן נדיר יותר היא ניתנת באופן מקומי, כלומר מתוחמת לאזור הנגוע בלבד. הטיפול הכימותרפי ניתן בדרך כלל דרך הווריד, אך קיימים אמצעים נוספים.

• טיפול דרך הווריד ניתן בבית החולים - אם באשפוז ואם במסגרת אמבולטורית (אשפוז יום). עירוי הכימותרפיה ניתן בדרך כלל דרך מחט המוחדרת לווריד ביד. המחט, העשויה פלסטיק (מכונה ונפלון או ברנולה), תשמש במשך שלושה ימים לכל היותר.

אפשר לתת עירוי גם באמצעות צנתר לווריד מרכזי. לשם כך מוחדרת מחט (צנתר) ארוכה ישירות לוורידים המרכזיים שבחזה או דרך היד. לצנתר מרכזי שכזה יש כמה יתרונות: הוא יכול להישאר בגוף במשך חודשים ארוכים ללא צורך בהחלפה, אפשר לערות דרכו כמה טיפולים בו זמנית ואפשר לשאוב דרכו דם לבדיקות. עם זאת, צנתר כזה מועד יותר לזיהומים ולהיווצרות קרישי דם ומחייב משנה זהירות.

• טיפול כימותרפי בכדורים דרך הפה אפשרי רק במספר מצומצם של סוגי כימותרפיה.

• טיפול תת־עורי (SC) הוא אמצעי נדיר ביותר למתן כימותרפיה ומתאפשר רק במספר מצומצם של תרופות כימיות. הטיפול הזה ניתן באמצעות זריקה קטנה, בדומה לזריקת אינסולין.

• טיפולים מקומיים כמו כימותרפיה המוזרקת בין חוליות הגב, לתוך נוזל השדרה, בדומה לאופן שבו עושים הרדמה אפידורלית בעת לידה. דרכי טיפול נוספות הן משחה כימותרפית הנמצאת בשימוש בגידולי עור, הזרקה ישירה לתוך עורק ספציפי בכבד והזרקה לתוך שלפוחית השתן.

מהן תופעות הלוואי של טיפולים כימותרפיים?

לכל תרופה, גם הבסיסית ביותר (אקמול, למשל), יש תופעות לוואי. לכן שם המשחק הוא סיכוי מול סיכון, תועלת מול הפסד, ואם מדובר במחלת הסרטן, הרי שבמרבית המקרים התשובה ברורה.

לעצם השאלה: קיים מגוון רחב של תופעות לוואי - על פי סוג הטיפול הכימי שניתן ובהתאם למאפיינים הספציפיים של כל חולה, לפיכך אנשים שונים יכולים עלולים להגיב באופן שונה על אותן התרופות.

ייתכנו תופעות לוואי מרובות, אך רובם המכריע של חולי הסרטן עובר את הטיפולים הכימותרפיים בשלום.

תופעות לוואי המטולוגיות (של מערכת הדם)
כימותרפיה פוגעת בעיקר בתאים מתחלקים. גם תאי מוח העצם, ולא רק תאי הסרטן, מתחלקים בקצב מהיר. כיוון שכך, אחת מתופעות הלוואי השכיחות היא פגיעה במוח העצם האחראי לייצור כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות וטסיות (טרומבוציטים). ספירת דם מונה את כמותם של שלושת סוגי התאים האלה.

אנמיה היא ירידה במספר כדוריות הדם האדומות. בספירת הדם יתבטא הדבר בירידה בהמוגלובין (Hgb) ובמדדים נוספים. אנמיה עשויה שלא לתת את אותותיה כלל או, לחלופין, לגרום לעייפות ולחולשה, ולסובלים ממחלות לב - אף להחמרה של תעוקת החזה. הטיפול באנמיה כולל מתן עירויי דם, מתן ברזל וויטמינים - אִם מתגלה בהם חסר - ושימוש בזריקות של אריתרופויטין. מדובר בהורמון הקיים בגופנו באופן טבעי, ותפקידו להשרות יצירת כדוריות דם אדומות באמצעות מוח העצם. בשנים האחרונות ניתן לייצר אריתרופויטין באופן סינתטי, כך שהזרקתו באופן תת־עורי מעודדת את מוח העצם לפעולה.

• לויקופניה היא ירידה במספר הכדוריות הלבנות (WBC). הכדוריות הלבנות מחולקות לתתי אוכלוסייה כמו נויטרופילים ולימפוציטים. תפקידן, ובעיקר תפקיד הנויטרופילים, הוא להגן על הגוף מפני זיהומים. ירידה במספרן חושפת את החולה לזיהומים, אשר עם חלקם קשה להתמודד גם בעזרת אנטיביוטיקה מתקדמת. מינון הטיפול הכימי ותדירותו תלויים במספר הנויטרופילים של החולה, נוסף על מדדים אחרים. תרופות כימיות שונות משפיעות בעוצמה שונה על מוח העצם ולמשך זמן שונה, כך שמשך התקופה שבה צפויה הירידה בנויטרופילים (נויטרופניה) ומידת הירידה תלויים בטיפול הספציפי שניתן. בתקופת הנויטרופניה רצוי להימנע מחשיפה למבקרים רבים ובמיוחד למנוזלים ולמשתעלים שבהם. חשוב להקפיד על נטילת ידיים ועל היגיינה טובה של הפה ושל אזור פי הטבעת.

במקרים של נויטרופניה קיצונית חשוב להימנע מלבוא במגע ישיר עם פירות ועם ירקות לא קלופים. נוסף על כך רצוי בתקופה הזאת להימנע מפיצוחים הנמכרים בדוכנים ולאכול רק את אלה שנאטמו בשקיות. לחולים שסובלים מזיהומים חוזרים עקב נויטרופניה וכן לחולים שאינם מצליחים לעמוד בטיפול שנקבע בשל נויטרופניה ניתן לעזור באמצעות זריקות תת־עוריות GCSF. בדומה לאריתרופויטין, זהו חומר פיזיולוגי שניתן לייצרו באופן מלאכותי, ותפקידו הוא לעודד את מוח העצם ליצור כדוריות דם לבנות. טיפול בזריקות GCSF עלול לגרום לכאבי עצמות, אך אלה חולפים בעזרת אקמול. אם למרות כל אמצעי הזהירות האלה מופיעים חום ו/או תלונות אחרות שעלולות להעיד על זיהום, כמו שיעול או תחושת שריפה בעת מתן שתן, יש לפנות מיד לעזרה רפואית. במקרים מסוימים יקבלו המטופלים אנטיביוטיקה מניעתית (פרופילקטית), דהיינו עוד לפני הופעת הזיהום, כדי למונעו.

• טרומבוציטופניה היא ירידה במספר הטסיות, הנקראות בלעז טרומבוציטים או platelets ושהסימון שלהן בדוח ספירת הדם הוא PLT. הטסיות הן חלק ממערכת הקרישה, כך שירידה במספרן עלולה לגרום לנטייה לדמם מהחניכיים, מהאף או מכל איבר אחר. תיתכן הופעת שטפי דם גדולים וכחולים, בעיקר על פני הגפיים, או הופעת נקודות אדומות קטנטנות כראש סיכה על פני העור ועל פני רירית הפה (פורפורה). לשמחתנו, רק ירידה דרסטית בספירת הטסיות גורמת לחולה לדמם, כך שמרבית מקרי הטרומבוציטופניה אינם מסוכנים ואינם דורשים התייחסות מיוחדת. במקרים קשים יהיה הטיפול עירוי טסיות המופקות מדם של תורמים. ניתן להיעזר גם בתרופה כמו הקסקפרון המפחיתה דימומים.

תופעות הלוואי במערכת העיכול

מערכת העיכול מרופדת בתאים שגם הם, כמו התאים הסרטניים, מתחלקים בקצב מהיר, ולכן נוטים להיפגע במהלך טיפול כימי.

• בניגוד לדעה הרווחת, לא כל סוגי הכימותרפיה כרוכים בבחילות ובהקאות. יתרה מזאת, בשנים האחרונות הטיפול נוגד הבחילות הוא טוב ויעיל, ונדיר לראות היום חולים שסובלים מהקאות קשות. הבחילות, אם הן קיימות, צפויות להופיע בעת מתן הטיפול ולהימשך כיומיים אחריו. יש המתחילים לסבול מבחילה עוד לפני הטיפול רק מפאת הציפייה וניסיונם בעבר. ניתן להתמודד עם הבחילות בעזרת טיפול מיוחד ויעיל שמדכא את הבחילות שנגרמות מכימותרפיה באופן ספציפי. מדובר בכדורים או בזריקות שחוסמים את השפעת הסרוטונין במוח כמו קיטריל, סטרון (שם גנרי גרניסטרון) וזופרן. אפשר להשתמש גם בתרופות נוגדות בחילה נפוצות כמו פרמין שאינן מיועדות במיוחד לכימותרפיה ופועלות באמצעות חסימת דופמין. תרופות הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו וליום, ואבן, ולוריבן מדכאות הן בחילות והן חרדה. גם סטרואידים שניתנים תדיר בשילוב עם כימותרפיה מקילים על הבחילות. בעת הבחילות רצוי לשמור על תזונה קלה, לא מכבידה, כזו שאינה מעוררת תחושת קבס.

• שלשול עלול להיגרם בגלל תרופות כימותרפיות מסוגים שונים כמו 5 FU, שהיא תרופה כימותרפית נפוצה לטיפול בסרטן המעי הגס. יש סיבות נוספות לשלשול, כמו זיהום או דמם במערכת העיכול. לפיכך רצוי להיוועץ בגורם המטפל לפני שמניחים כי מדובר בתופעת לוואי בלבד. בזמן שלשול חשוב בעיקר להקפיד על שתייה מרובה ועל כלכלה אוצרת, דהיינו דלת חלב ומבוססת על אורז, על טוסט, על עוף ועל תפוחי אדמה מבושלים. בלית ברירה ניתן להיעזר גם בתכשירים עוצרי שלשול ובעירוי נוזלים לתוך הווריד. שלשולים מרובים גורמים גם לאובדן מלחים ולא רק לאובדן נוזלים, ויש לדאוג להחזרתם.

עצירות היא תופעה שכיחה בעת טיפולים והיא משנית לשלל גורמים ולא רק לכימותרפיה עצמה. תכשירים מקבוצת האופיאטים (מורפיום על נגזרותיו השונות) שניתנים לשיכוך כאבים גורמים לעצירות, וכך גם טיפולים נוגדי בחילה. בעת מחלה בכלל, וטיפול כימי בפרט, משתנים הרגלי התזונה והפעילות הגופנית, ויש לכך השפעה על פעילות המעיים. עצירות עלולה לגרום לאי־נוחות ולכאבי בטן. הצואה הקשה עלולה לגרום לחתכים קטנים בפי הטבעת, דבר שרצוי להימנע ממנו, בפרט בעת דיכוי חיסוני. ניתן להתגבר על העצירות בעזרת שתייה מרובה, כלכלה עתירת סיבים, פירות יבשים, תכשירים טבעיים ותרופות משלשלות. רצוי שלא להשתמש בנרות או בחוקנים.

• אובדן התיאבון אינו קשור בהכרח לבחילה, אך לעיתים מופיעים השניים יחדיו. תקופת הטיפול הכימי אינה זמן לדיאטה, אף שאז קל מאוד למעט באכילה ולרדת במשקל. למעשה, זהו הזמן לשנס מותניים ולאכול - אף ללא תיאבון. הגוף זקוק לחלבונים רבים בתקופה כזאת. אם קשה לאכול ארוחות שלמות, כדאי לאכול טיפין טיפין, במשך היום. טיפול נוגד בחילה עשוי להועיל בהתגברות על חוסר התיאבון. קיימים תכשירים המבוססים על הורמונים (כולל סטרואידים) המגבירים את התיאבון.

• דלקת בריריות הפה (stomatits) מתאפיינת בתחושת צריבה ושריפה בחלל הפה המלווה בקשיי בליעה. התופעה הזאת יכולה להיות משנית לשלל גורמים, כמו פטרת בפה או התלקחות הרפס ולא רק לכימותרפיה עצמה. לחלק מהגורמים קיים טיפול ספציפי ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו. קיימים תכשירים מקומיים להקלה על הסימפטומים האלה, ולעיתים נעזרים לשם כך במשככי כאבים. מומלץ להימנע ממאכלים חמים העלולים להחמיר את תחושת הבעירה וכן ממאכלים מתובלים או חמוצים. כן יש להימנע משתיית אלכוהול ומעישון. מאכלים קרים, כמו שלגונים, מקילים על התופעות האלה.

תופעות לוואי בעור

• התקרחות נגרמת בעקבות חלק מהטיפולים הכימיים ומתחילה כשבועיים לאחר הטיפול הראשון. מידת אובדן השיער היא אישית מאוד ונעה בין דלדול קל בשיער לבין התקרחות מלאה. לעיתים מלוּוה הנשירה בגרד קל בקרקפת. רצוי להסתפר לפני הנשירה ולהכין פיאה בעוד מועד (למעוניינים בכך). צפוי גם דלדול בשיער הגוף. השיער צומח לאחר תום הטיפול הכימי.

• התכהות העור (פיגמנטציה) היא תופעה נדירה יחסית שמוחמרת מחשיפה לשמש בעת הטיפול. הפיגמנטציה חולפת בדרך כלל לאחר תום הטיפול.

• עלולים להופיע פסים רוחביים על גבי הציפורניים ו/או שינוי בצבען. כיוון שהציפורניים מתחדשות (בידיים כל חצי שנה וברגליים כל שנה וחצי), מדובר בתופעה זמנית.

• דלקת בווריד (פלביטיס) מתאפיינת בהופעת אודם, חום וכאב מקומי לאורכו ומסביבו של הווריד אשר אליו הוחדר העירוי. חשוב ליידע את הגורם המטפל, כיוון שיש לשלול דליפת כימותרפיה אל העור (נדיר מאוד). יש אף לשקול החלפת מחט עירוי ומתן טיפול אנטיביוטי. מרבית מקרי הפלביטיס חולפים מעצמם ללא כל צורך בהתערבות, פרט להוצאת המחט. הנחת קומפרסים קרים (גזה ספוגה במים קרים או באלכוהול) מקילה על המצב.

• תיתכן הופעת פריחות מסוגים שונים. פריחה אלרגית נוטה לגרד, ויש ליידע את הגורם המטפל הן לשם מתן נוגדי אלרגיה והן לשם שינוי הטיפול הכימי בהתחשב בכך.

פגיעה בפוריות

פגיעה בפוריות תלויה בסוג הכימותרפיה ובגיל החולה. מחזור הווסת עלול להיפסק בתקופת הטיפול הכימי, ואצל חלק מהנשים, שקרובות בגילן לסוף תקופת הפוריות, גם לא להתחדש בסיומו.

הפתרון לשימור הפוריות בגברים הוא פשוט: שימור זרע טרם הטיפול. לעומת זאת, אצל נשים הפתרון מורכב יותר ומוצלח פחות מאשר אצל גברים.

אפשרות אחת היא לשמר רקמת שחלה. הדבר כרוך בניתוחון קטן לפני תחילת הטיפול הכימי. אפשרות אחרת היא לעבור הפריה חוץ־גופית ולהקפיא עוברים לקראת החיים שלאחר הסרטן והטיפולים. התהליך הזה מחייב דחייה של הטיפול הכימי בחודש בקירוב. אפשרות שלישית היא להפסיק את הביוץ בעזרת תכשירים הורמונליים. בשיטה הזאת נותרות הביציות רדומות בעת קבלת הטיפול הכימי ופחות נחשפות אליו. עם תום הטיפול הכימי מופסק הטיפול ההורמונלי, כך שהביוץ שב, ובעקבותיו שבה גם הווסת. יש לציין כי גם ללא נקיטת אמצעים לשימור הפוריות לא מעט נשים הרו וילדו לאחר שטופלו והבריאו. עם זאת רצוי לדחות הריון מתוכנן לפחות לשנתיים מתום הטיפול, ובוודאי שאל לאישה להרות בעת הטיפול הכימי.

אישה שחלתה בסרטן בהיותה הרה מציבה אתגר לא קל לצוות הרפואי. עקרונית ניתן לטפל בסוגים מסוימים של תרופות כימיות בשליש השני והשלישי של ההריון. לעיתים יוחלט לדחות את הטיפול הכימי המלא עד לאחר הלידה. בשליש הראשון, שהוא החשוב להבשלת מערכות הגוף של העובר, לא ניתן לתת כימותרפיה, ובדרך כלל הגישה המועדפת תהיה הקרבת ההריון לטובת מתן טיפול הולם לאם.

חולשה ותשישות

להבדיל מעייפות שמקורה בהיעדר שינה, התשישות היא תחושת עייפות שאינה חולפת לאחר שינה. לעיתים נלווית אליה גם ירידה באנרגיה בשעות הערוּת, ירידה בכושר המנטלי ותחושת דכדוך. רצוי לוודא שהחולשה הזאת אינה נגרמת מחמת אנמיה, הפרעה במלחים בדם או בעיה ספציפית אחרת. מומלץ לאכול מנות קטנות כמה פעמים ביום, לנוח, לשמור על סדר יום קבוע ומחייב וכן על פעילות גופנית מתונה. מעבר לשינוי אורחות חיים ניתן להיעזר בתרופות ממריצות כמו סטרואידים במינונים נמוכים. ראוי לזכור לכמה תשישות ועייפות גורמת מחלה פשוטה כמו שפעת ולכן להתייחס בסלחנות ובסובלנות לתחושות דומות שמקורן במחלת הסרטן ובטיפול בה.

נימול בגפיים

הרגשה של הירדמות בקצות הידיים והרגליים עלולה להופיע לאחר טיפול בכימותרפיה - למשל מסוג וינקריסטין. יש ליידע את הגורם המטפל, כיוון שלעיתים יש לשנות טיפול בעקבות זאת. לא תמיד התחושה חולפת לאחר תום הטיפול. תוספת ויטמין B12 יכולה להועיל בחלק מהמקרים.

פגיעה בכליות

סוגים שונים של טיפולים כימיים עלולים להזיק לכליות במנגנונים שונים. הפגיעה הכלייתית צפויה, ולכן ניתן בדרך כלל טיפול למניעתה. לחלופין או במקביל יש לקיים מעקב צמוד אחר תפקודי כליה (באמצעות בדיקת דם לבירור מצב הקריאטינין) ובאמצעות בדיקות שתן. שינוי בצבע השתן יכול להיות תולדה של צבע תכשיר הכימותרפיה (אדריאמיצין, למשל, גורם לשתן כתום) ולא בהכרח מעיד על בעיה כלשהי.

ייתכנו תופעות לוואי מאוחרות - שמופיעות זמן רב לאחר תום הטיפול, כמו פגיעה בלב או בריאות, ממאירויות אחרות ועוד. משום כך ננקטים אמצעי זהירות הן לפני מתן הכימותרפיה הרלוונטית והן לאחר מכן.

ד"ר שירלי שפירא היא רופאה המטולוגית בכירה במכון ההמטולוגי במרכז רפואי מאיר, מקבוצת כללית. ד"ר שפירא חיברה את הספר "לחיות עם מחלה, ממשבר לצמיחה". הספר יצא לאור בהוצאת מודן, והמידע המובא כאן נלקח מהספר

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

חבילת תמיכה בחולה האונקולוגי ובמשפחה שלו - לפרטים לחצו כאן

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל