פורסם בראשונה: 14.09.2010
עדכון אחרון: 14.09.2010
  • ד"ר עילית בור ד"ר עילית בור

רטיניטיס פיגמנטוזה: לראות את האור בקצה המנהרה

לקריאה נוחה
רטיניטיס פיגמנטוזה פוגעת בשתית וגורמת לעיוורון בלתי הפיך. האם ניתן לבודד את הגורם הגנטי למחלה והאם ניתן לטפל בו? מחקרים חדשניים בגנטיקה מולקולרית ובהנדסה גנטית חושפים עוד ועוד גורמים גנטיים למחלה
רטיניטיס פיגמנטוזה: לראות את האור בקצה המנהרה

​רטיניטיס פיגמנטוזה (RP) היא שם של קבוצת מחלות, אשר גורמות למחלת רשתית מתקדמת ומובילות לעיוורון בלתי הפיך. המונח רטיניטיס פיגמנטוזה הוטבע לראשונה על ידי החוקר ההולנדי פרנציסיוס דונדרס בשנת 1857.

עם השנים פורסמו מאות מחקרים ומאמרים על קבוצת מחלות זו  ובכולם ניסו לענות על שתי שאלות : האם ניתן לבודד את הגורם לרטיניטיס פיגמנטוזה והאם ניתן לטפל בו? חלק מהתשובות ניתנו בעקבות ההתפתחויות הדרמטיות בתחום הגנטיקה והתורשה, לאחר שמחקרים שונים חשפו עוד ועוד גורמים תורשתיים למחלה, ובכך מסייעים לפיתוח הטיפול במחלה.​

​​

מה הם הסימנים של רטיניטיס פיגמנטוזה?

הסובל מהמחלה חווה בתחילה קשיים בראיית לילה. בהמשך, מצטמצם שדה הראייה ההיקפי עד כדי מצב בו הוא רואה כמו דרך צינור (רק את המרכז, ולא את ההיקף). אובדן של כל שדה הראייה יכול לקרות בשלבים הסופיים של המחלה והוא מיוחס לפגיעה במרכז הראייה ברשתית. הבעיה היא שבדרך כלל החולה איננו מודע להתחלת המחלה, ומגיע לרופא העיניים בשלב מאוחר, כשכבר נגרם נזק משמעותי לראייה.​

איך מאבחנים רטיניטיס פיגמנטוזה בבדיקת עיניים?

רופא עיניים יכול לזהות רטיניטיס פיגמנטוזה בבדיקה, לאחר שהוא מקבל תמונה אופיינית של הרשתית וכן בבדיקות לתקינות ההולכה החשמלית של הרשתית (ERG). 

בתחילת המחלה, הרשתית עשויה להיראות תקינה לחלוטין. בהמשך, מופיעים השינויים הראשונים: היצרות של כלי הדם, אובדן של פיגמנט משכבת תאי הפיגמנט שברשתית וצביעה באותו פיגמנט של שאר הרשתית. 

ככל שהמחלה מתקדמת, יש עלייה בכמות הפיגמנט המצטבר ברשתית והיא מתחילה להתנוון ולקבל צורה של חודי עצם. עם הזמן, כלי הדם ברשתית ועצב הראייה מתנוונים גם הם. מחלות עיניים נוספות שנפוצות בקרב חולי רטיניטיס פיגמנטוזה: קטרקט ובצקת של מרכז הראייה.​

האם רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלה נפוצה?

רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלה נדירה ושכיחות המחלה היא בערך 25 חולים בכל 100 אלף איש. לא ידוע על שכיחות גבוהה יותר בגזעים או במדינות שונות, אולם בשל היותה מקושרת לגנים, ישנה שכיחות של המחלה באוכלוסיות מסוימות.​

האם יש דרגות שונות למחלה?

רטיניטיס פיגמנטוזה מסווגת לשלוש קבוצות: 

• פשוטה (מערבת את מערכת הראייה בלבד).

• סינדרומטית (מערבת מערכת נוספת, כגון מערכת השמיעה).

• סיסטמית (מערבת מספר מערכות בגוף).​

האם מדובר במחלה גנטית?

רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלה הטרוגנטית. כלומר, הרבה מוטציות שונות בגנים שונים גורמות להופעת אותה מחלה. הגנים שנמצאו עד כה כמקושרים לרטיניטיס פיגמנטוזה גורמים לייצור חלבונים, שתפקידם:

• לסייע בהעברת אנרגיית השמש (הפוטון) לאות חשמלי מתאי עצב הראייה.

• ייצור ושיחזור של מולקולת הרודופסין, אשר הכרחית לפעילות תאי הרשתית. 

• בנייה וייצור של התאים קולטי האור ברשתית.

אולם תפקידם של רוב הגנים המקושרים לרטיניטיס פיגמנטוזה  עדיין אינו ידוע. עם זאת ברור שכאשר עולה חשד למחלה, בראש ובראשונה יש לברר לגבי היסטוריה משפחתית. יש להתייחס עד לשלושה דורות אחורה, כולל גברים ונשים במשפחה.​

האם יש טיפול לרטיניטיס פיגמנטוזה?

אין טיפול המונע את הופעת המחלה או את התקדמותה, אך ניתן לטפל בחלק מסיבוכי המחלה:

• נטילת ויטמין A (במינון של 15,000 יחידות בינ"ל ליום) ככל הנראה יכולה לגרום להאטה מסוימת בקצב התקדמות המחלה. עם זאת, בשל תופעות לוואי אפשריות של מינון גבוה של ויטמין A, יש לעקוב אחר רמות הוויטמין בדם ואחר התפתחות הפרעה בתפקודי הכבד. יש להימנע משימוש בוויטמין A לקראת ובזמן הריון (גורם למוטציות בעובר).

• חולי רטיניטיס פיגמנטוזה צריכים להימנע משימוש בוויטמין E, כיוון  שהוא עלול להחמיר את המחלה.

ניתוח קטרקט יכול להועיל ולשפר במעט את איכות הראייה בעבור חולים אלו. חולים אשר נותר להם מעט מאוד מהראייה המרכזית, דיווחו על שיפור משמעותי באיכות הראייה שלהם לאחר ניתוח קטרקט.

• עזרים אופטיים, כגון עדשות פילטר אשר מסננות 97 עד 99 אחוזים מכלל קרינת השמש, עשויים להקל על הראייה בחולי רטיניטיס פיגמנטוזה, כיוון שהן מפחיתות את הסנוור ומפחיתות את זמן ההסתגלות למעבר בין חושך לאור ולהיפך. עדשות מגדילות, המצויות בשימוש אצל  מוגבלי ראייה, יכולות גם לסייע בחלק מהמקרים.​

קיימים טיפולים חדשים שנמצאים עדיין בשלבי מחקר:

•  הוכח כי תוספת יומית של 20 מ"ג לוטאין במשך חצי שנה גורמת לפחות אובדן של פיגמנט ממרכז הראייה, אולם לא הוכח שיפור בראייה המרכזית וההשפעה של נטילת תוסף מזון זה לאורך זמן איננה ידועה.

• ההבטחה הגדולה ביותר כיום היא הניסיון לטיפול ברמה הגנטית. ישנן שלוש גישות לטיפול גנטי (Gene therapy):

תיקון של המוטציה בגן; החלפה של הגן הפגום ומתן של חומרים, אשר מעודדים צמיחה של התאים קולטי האור או מונעים את המוות שלהם

בכל המחקרים הגנטיים הטיפול המחלה נבדק בחיות מעבדה שונות. לדוגמה: נעשה ניסוי בעכברים עם מוטציה בגן RHO (שיכולה לגרום לרטיניטיס פיגמנטוזה), השתילו אצלם דגימה גנטית מעכברים בהם הגן תקין, ואז נצפתה עלייה במספר התאים קולטי האור בעכברים החולים. ​

האם הטיפול הגנטי נבדק בבני אדם?

חוקרים בראשות ד"ר דאגלאס וולראט לקחו את הניסויים שלב אחד קדימה, והתחילו גם לטפל בצורה ניסיונית בבני אדם. הם החדירו חלבון תקין לחולים, אשר החלבון הזה חסר להם, ולכן פיתחו רטיניטיס פיגמנטוזה בצורה החמורה ביותר שלה, בה העיוורון מופיע כבר לאחר הלידה). הניסוי עדיין בשלבי פיתוח, אולם דווחה הצלחה חלקית של הטיפול.

רעיון נוסף הוא שימוש בגורמי צמיחה, על מנת לעודד צמיחה והישרדות של התאים קולטי האור ברשתית. לשם כך בוצע מחקר בבני אדם, שכלל החדרת שתל תוך עיני, המשחרר גורמי צמיחה כאלו אל חלל העין. השתלים האלו הוכחו כבטוחים בעשרה חולי רטיניטיס פיגמנטוזה, אולם טרם הוכחה היעילות שלהם בשיפור הראייה עצמה.

מבחינת החוקרים, עיקר הבעייתיות כיום היא המורכבות הגנטית של המחלה, והעובדה כי ישנן וריאציות שונות שאינן ידועות לנו עד כה. בנוסף, עדיין אין לנו מספיק ידע על הדרך בה הדנ"א מתורגם בתוך תא האדם, וזיהוי פגמים בייצור הגנטי עדיין נמצא בתחום האפור של המחקר.

יש פער בין מה שאנו יודעים כיום על איך נראית המחלה לבין הידע על הגורמים הגנטיים לה. ככל שמתפתח הידע לגבי כל מערכת הגנים והדנ"א בכלל, קל יותר לזהות גנים מסוימים הגורמים להתפתחות המחלה. בעתיד, אנו מקווים, שתהיה בדיקה אחת בודדת, שתכלול את כל המוטציות הידועות עד כה הגורמות לרטיניטיס פיגמנטוזה. בדיקה שכזאת, תאפשר אבחון מהיר לשם התחלת טיפול, ובנוסף רצוי שתהיה גם מהירה וזולה למערכת הבריאות וקל יהיה להפנות חולים שיבצעו אותה.

הטיפולים הגנטיים ברטיניטיס פיגמנטוזה שבוצעו בבעלי חיים, מצביעים על מגמה חיובית, אולם  עדיין יש מספר בעיות: 

מתי יש להתחיל בטיפול הגנטי: האם מוקדם במחלה, כאשר עדיין ישנם מספיק תאי-רשתית שניתן להצילם? או שמא בשלב מאוחר, בו כבר לחולה יש מעט להפסיד?​

מהי דרך המתן היעילה ביותר לטיפול הגנטי: האם על ידי הזרקה ישירה? שתלים? האם לזגוגית, לתת רשתית, או אולי דרך הפה?

כמה מכלל שטח הרשתית צריך להיות מכוסה על ידי הטיפול הגנטי על מנת שהטיפול יוכתר כמוצלח?​

מה משך הטיפול הגנטי שיש לתת? כמה פעמים יש לתת אותו?

האם תאי הרשתית שיוצלו על-ידי הטיפול הגנטי, יישמרו על חיותם וימשיכו לתפקד גם לאחר הפסקת הטיפול?

ישנה תקווה, כי נצליח לפתח שיטות טכנולוגיות טובות יותר לזיהוי של המוטציות הגורמות לרטיניטיס פיגמנטוזה. בשנים הקרובות, אנו צופים לראות התקדמות מדעית וארגונית בנושא. אנו גם מקווים לראות התפתחות משמעותית מבחינת פיתוח הטיפולים הגנטיים במהלך עשר השנים השנים הקרובות, ויישום של הטיפולים הללו בבני אדם.

ד"ר עילית בור היא רופאת עיניים ביחידה לנוירואופתלמולוגיה, במרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית

עריכה וייעוץ רפואי: ד"ר ענת רובינסון

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים משקפיים חדשים?

​קבלו החזר משמעותי מכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל