פורסם בראשונה: 03.08.2014
עדכון אחרון: 03.08.2014
  • אורית רוזנבוים אורית רוזנבוים

אז מה להגיד לילד כשיש אזעקה?

לקריאה נוחה
כבר שבועות ארוכים שאנחנו עדיין מוצאים את עצמנו עם הילדים במקלט או בממ"ד, והרעיונות נגמרים: על מה נדבר איתם? איך נמנע מהם ומאיתנו את העונש הזה שמתלווה לאזעקות – החרדה והתחושות הקשות. מדריך
צבע אדום - משחקים ולא מפחדים

בקיצור

1.

בני אדם זקוקים לעידוד תמיד, ובמיוחד כאשר קשה להם. עידוד זו שפה שעוזרת לאנשים להרגיש טיפה פחות רע במצבים מסוימים, והרבה יותר טוב במצבים אחרים.

2.

העידוד הוא זה שביכולתו להשיב לילד את בטחונו העצמי, את האמונה ביכולתו, את האופטימיות ואת האומץ להמשיך ולנסות.

3.

שיתוף התייעצות ובקשת עזרה הן דרכים מעשיות לעידוד, וכן גם הקשבה, מבט אמפתי, חיבוק ונשיקה.

פחד הוא רגש, שמטרתו לשמור על החיים! הילדים שומעים אזעקות וקולות נפץ, הם יודעים שנופלים טילים – וזה באמת מפחיד! מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות, כדי לעודד וכדי להקל על הילדים שלנו?  

התפקיד שלנו הוא להמשיך להתנהל באחריות – כי אנחנו המומחים

למרות הקושי, אנחנו המבוגרים האחראים. אנחנו ההורים, אנחנו הסמכות – והם צריכים להרגיש שהם יכולים לסמוך עלינו. נשתדל לתת מענה מיטבי הן לצרכים הפסיכולוגיים והן לצרכים הפיזיולוגיים (מזון, שעות שינה) של הילדים. כאן ננסה להתמקד במתן מענה לצרכים הפסיכולוגיים.

ילדים רוצים וצריכים – בכל מצב, להרגיש גם אהובים וגם נחוצים

אנחנו, ההורים, לא יכולים להפסיק את מצב החירום, אבל אנחנו בהחלט יכולים להעצים את הילדים שלנו, גם בשעה קשה. הורה בטוח בעצמו, שמשדר אופטימיות, מאפשר לילד לשאוב כוחות ולהתעודד. כדאי להיזכר - מה עזר לנו, במהלך חיינו, להתמודד עם מצבים מאתגרים? ככל שאנחנו נהיה מעודדים יותר, מחוברים לכוחות שלנו – כך יקל עלינו לעודד את הילדים שלנו. משאבי ההתמודדות נועדו למבוגרים ולילדים כאחד – עשו בהם שימוש מושכל.

גם בשעות קשות, ילד שיודע שהוא אהוב וגם נחוץ, יכול להגיע למסקנה: אני יכול! יכול לעזור, יכול להתמודד, יכול להתגבר. לכן, גם בשעת חירום, נאפשר לילדים שלנו להרגיש ולהיות גם אהובים וגם נחוצים. נעשה כמיטב יכולתנו, כדי לאפשר להם לחוש שאנחנו מתמודדים יחד – גם להם יש כוחות - הם יכולים להתגבר והם יצליחו.

מה עושים ואיך עושים?

דברו עם הילדים: (במקום לדבר אל הילדים). תקשורת "אל הילד" היא תקשורת שיפוטית ומבקרת (די, עכשיו אין סיבה לפחד!) במקום לשלול את רגשותיו של הילד – דברו עם הילדים. שיחות של "מה יעזור לך להרגיש טוב יותר" כדאי לנהל מראש – לפני האזעקה והריצה לממ"ד. בשעת חירום – נעשה שימוש ברעיונות של הילד, כדי לעודד אותו.

בשעת רגיעה – תוכלו לשוחח על דרכים שמעודדות את הילד. תוכלו גם להיעזר בסרטון שהכנו:

צבע אדום - משחקים ולא מפחדים

ובשעת חירום - עשו שתי פעולות חשובות:

1. תארו את הרגשות של הילדים, תוך מתן לגיטימציה לרגש: "אני מבינה שממש נבהלת. האזעקה באמת מאוד חזקה".
2. עברו לעשייה מועילה ומקדמת – הושיטו לו צבעים ודף: אתה זוכר? רצית לצייר כדי להרגיש יותר טוב – הנה הצבעים שלך".

ספקו אינפורמציה מרגיעה: אם לא נספר להם – הם כנראה ימציאו תשובות בעצמם – תשובות שיכולות להיות הרבה יותר מפחידות מהמציאות... למה יש אזעקה? כי אנחנו יודעים מתי הטיל נורה – והאזעקה מאפשרת לנו להיכנס למקלט לפני שהוא מגיע. האזעקה – במקום להתקבל כ"מפחידה" בלבד, תצטייר בעזרת התיווך שלכם כמגנה עלינו.

מה קורה כשיש אזעקה? ספרו לילדים על "כיפת ברזל" אשר מצליחה ברוב המקרים להפיל את הטיל כאשר הוא עדין באוויר. אפשר להראות להם סרטון יירוט :).

• מה קורה אם נופל טיל? מגיעים אנשים שבודקים שהכול בסדרחיילים ושוטרים. אם מישהו נפצע, מגיע גם אמבולנס כדי לטפל בו. הדגישו, כי הסיכוי להיפגע הוא מאוד מאוד קטן!

אז למה אנחנו רצים למקלט או לממ"ד? כדי להיות הכי מוגנים שאפשר. אנחנו נשב יחד במקלט, נתחבק, נקרא סיפורואחר כך נוכל לצאת ולהמשיך בעיסוקים שלנו.

נזכיר לילדים שלנו את היכולות שלהם: נזכיר אירועים, בהם באו היכולות הללו לידי ביטוי (אתה זוכרת ששתלת שתילים בגינה? עדרת, חפרתאתה ילד מאוד חזק. את זוכרת שעזרת לי להכין עוגה? הבאת קמח, הבאת חלב, שברת ביצים, השתמשת במיקסרנכון שיש לך הרבה כוח?) הואיל ויש לך כוח - אנחנו סומכים עליךואתה יכול להתמודד גם עם תקופות מאתגרות.

מאפשרים לילדים לעשות – להיות מועילים ותורמים, תוך העברת המסר: אני מאמין שאתה יכול. במקום להגיד – "אני אעשה" – נאפשר לילדים שלנו לעזור ולחוש מועילים: ילדים יכולים להקריא סיפור לאח שלהם – גם במקלט או בממ"ד, הם יכולים לחבק ולהרגיע את הכלב – ואנחנו יכולים לשקף את התרומה שלהם. לא לשבח ("אתה מקסים"), אלא לתאר ("הקראת לדנה סיפור, וראיתי שהיא ממש נרגעה – תודה, זה מאוד עוזר").

תחושת "ביחד" אמיתית היא חשובה מאוד. אנחנו רוצים לטפח יחסי קרבה? אז נשתף אותם ברגשות שלנו: כולנו בני אדם. בני אדם מרגישים רגשות שונים: לפעמים הם שמחים ולפעמים הם עצובים, דואגים, פוחדים. אנחנו משוחחים על הרגשות שלנו. זה באמת מפחיד שנופלים טילים. (משקפים את הרגש, ונותנים לו לגיטימציה). יש לנו צבא חזק, והצבא שלנו שומר עלינו (משדרים שליטה במצב ואופטימיות). אנחנו כאן איתך ובשבילך. תמיד נגן עליך ונדאג לך. אתה לא לבד - אנחנו פה, דואגים, מחבקים ומשוחחים בפתיחות. והצבא שומר על כולנו.

מתייעצים איתם במקום למהר לעשות במקומם. מותר בהחלט לילד להתלונן: "משעמם לי" או "נמאס". במקום לכעוס עליו, אפשר לשאול אותו, בעניין רב ומתוך כבוד: יש לך רעיון, מה יעזור לנו להרגיש טיפה יותר טוב/לעשות משהו מעניין... וגם להציע: רוצה לבנות בלגו? אולי נשיר יחד שיר?

מותר גם לבכות! אפשר ורצוי לעודד ילדים להביע את התחושות שלהם גם על ידי ציור או כתיבה. כדאי מאוד לא לאסור על הילד לבכות – אלא להתמקד בדרכים, בהן הוא יוכל להירגע. (מה יעזור לך להרגיש טוב יותר? אם אין לו רעיונות – מציעים לו, הוא בוחר).

סדר יום חשוב תמיד שמרו עליו גם בעת חירום. ארוחות מסודרות, שעת אמבטיה, טקס שינה – כל מה שאתם נוהגים לעשות מדי יום וניתן לעשות גם כעת – עשו! הילדים שלנו זקוקים למסגרת מגנה, בטוחה, מוכרת וידועה. ספקו להם את תחושת היציבות, שיש ביכולתכם לייצר עבורם. עם זאת – גלו גמישות. אם הילד רוצה לישון אתכם – זה בסדר. כאשר נחזור לשגרה – תתייצב גם שגרת הבית. 

אורית רוזנבוים היא מנחה בכירה במכון אדלר, ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל