פורסם בראשונה: 24.05.2011
עדכון אחרון: 26.07.2016

  • ד"ר דנה פלורנטין ד"ר דנה פלורנטין
  • וקטור איתי שטרנברג ד"ר איתי שטרנברג

דלקת בדרכי השתן: כל מה שצריך לדעת

מהם הגורמים לדלקת בדרכי השתן? מהם הסימנים לדלקת? איך אפשר לטפל בה? מהו משך הטיפול? מדוע היא תמיד חוזרת? ואיך אפשר למנוע אותה?
דלקת בדרכי השתן

מהי דלקת בדרכי השתן?

דלקת בדרכי השתן היא תופעה שכיחה מאוד אצל נשים. היא נגרמת בדרך כלל מזיהום של חיידקים בדרכי השתן - לרוב בשלפוחית השתן. התופעה הזאת עלולה לגרום לחוסר נוחות גדולה, ואם היא אינה מטופלת, היא עלולה לגרום גם לנזקים בריאותיים.

ממה מורכבת מערכת השתן?

הכליות - מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת באמצעות השתן.

השופכנים - אלה הם הצינורות שמובילים שתן מהכליות אל שלפוחית השתן.

שלפוחית השתן - איבר דמוי כיס המשמש לאחסון שתן.

שופכה - הצינור המוביל שתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף.

איך זה קורה?

שתן במצבו הרגיל אינו מכיל חיידקים. כאשר חיידקים מבחוץ נכנסים לדרכי השתן (דרך השופכה), הם גורמים לזיהום או לדלקת. חיידקים יכולים להגיע לשופכה מפי הטבעת, או - לעיתים נדירות - דרך זרם הדם. אי קולי הוא החיידק שאחראי לרוב המוחלט של הדלקות בדרכי השתן.

מבחינים בשלושה סוגים של זיהומים בדרכי השתן:

ציסטיסיס (Cystitis): זיהום של שלפוחית השתן.

אורתריטיס (Urethritis): דלקת של השופכה.

פיאלונפריטיס (Pyelonephritis): זיהום בכליה.

ציסטיטיס היא הסוג השכיח ביותר של דלקת בדרכי השתן.

דלקת בדרכי השתן


מהם התסמינים של דלקת בדרכי השתן?

1. כאב, עקצוץ או צריבה בעת מתן שתן.

2. תכיפות במתן שתן.

3. אי־יכולת להטיל שתן גם כשחשים צורך עז להשתין. לחלופין מצליחים להטיל לכל היותר כמות קטנה של שתן.

4. תחושה שהשלפוחית אינה מתרוקנת לגמרי.

5. שתן עכור.

6. דם בשתן.

7. שתן בעל ריח רע.

כאשר מופיעים גם חום, כאבי גב תחתון וצמרמורות, עולה החשד שהדלקת הגיעה לכליות.

לילדים שסובלים מדלקת בדרכי השתן עלולים להיות תסמינים נוספים על אלה שצוינו למעלה: חום, חוסר בתיאבון והתקפי הקאות.

מהם גורמי הסיכון?

ישנם גורמי סיכון רבים לדלקת בדרכי השתן, ובהם:  

1. נשים. אצל נשים השופכה קצרה הרבה יותר מאצל גברים (3-2 סנטימטרים), ולכן אצלן הדרך של החיידקים מפי הטבעת אל שלפוחית השתן היא קצרה יחסית.

2. מנופאוזה (הפסקת הווסת). לאחר שנפסקת הווסת אצל האישה הופכת רירית הנרתיק להיות דקה - מה שמאפשר חדירה של חיידקים דרך חתכים בלתי נראים בעור.

3. הריון.

4. קיום יחסי מין בתדירות גבוהה. בזמן החדירה עלולה הרירית של הנרתיק להיפצע, ודרך החתכים של העור (שלא בהכרח רואים או מרגישים אותם) עלולים לחדור חיידקים.

5. הרגלי היגיינה לקויים. ניגוב או שטיפה של הישבן אחרי כל יציאה מפי הטבעת פנימה במקום להיפך.

6. מחלות כמו סוכרת עלולות לגרום לפעמים לזיהום בשלפוחית.

7. ערמונית מוגדלת אצל גברים גורמת להפרעה בניקוז החופשי של השתן. שתן (כמו כל נוזל אחר בגוף) שאינו מתנקז נוטה להזדהם בקלות.

8. מומים מולדים בדרכי השתן הם הסיבה השכיחה לדלקות בדרכי השתן בתינוקות ובפעוטות.

עד כמה שכיחה התופעה?

מאוד! יותר מ־50% מהנשים יסבלו מדלקת בדרכי השתן לפחות פעם אחת במהלך חייהן. התופעה מופיעה אצל נשים בעיקר בינקות ובילדות (עד גיל ארבע), כאשר הן מתחילות לקיים יחסי המין ולאחר הפסקת המחזור, שבעקבותיו נגרמים שינויים במרקם הרירית בנרתיק.

בשנות הילדות (אצל תינוקות ופעוטות) סובלים הבנים מעט יותר מהבנות מזיהומים בדרכי השתן. אך בגיל מבוגר יותר מתהפכות היוצרות, ושכיחות הזיהומים גבוהה הרבה יותר בנשים מאשר בגברים. 

בגיל מבוגר סובלים גברים מזיהומים בדרכי השתן בעיקר בעקבות אצירת שתן כרונית הנגרמת בדרך כלל מהגדלה שפירה של הערמונית (BPH).

השכיחות של דלקות בדרכי השתן בילדים ובילדות היא בדרך כלל נמוכה יחסית (2%-1%), ואם הן מופיעות, יש צורך בבירור לשלילת הפרעה בדרכי השתן. ההפרעה השכיחה ביותר היא ריפלוקס. במצבים החמורים שלו הוא גורם לפגיעה משמעותית בכליות, עד כדי התפתחות של אי־ספיקת כליות

האם אפשר להידבק בשירותים ציבוריים?

הסיכון להידבק בדלקת בדרכי השתן בשירותים ציבוריים הוא נמוך מאוד.

מתי לפנות לרופא?

זיהום בדרכי השתן מצריך טיפול אנטיביוטי, ולכן אם מופיעים תסמינים המרמזים על זיהום, יש צורך לפנות לרופא.

חוץ מאשר נשים צעירות בגיל הפריון - בכל חשד לזיהום בדרכי השתן יש לשלוח תרבית שתן לפני שמתחילים בטיפול אנטיביוטי. הנשים הצעירות פטורות מכך שכן לדלקות שלהן גורמים בדרך כלל חיידקים לא עמידים. נשים צעירות שסובלות מזיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן אף מתבקשות לעיתים לשמור אצלן בבית תרופות אנטיביוטיות ולהשתמש בהן על דעת עצמן ברגע שבו הן חשות בתסמיני הדלקת.

כל מי שאינם נשים צעירות חייבים לשלוח תרבית במקרה של הופעת התסמינים שכן הם מצויים בסיכון שהחיידקים גורמי הזיהום הם עמידים.

איך מאבחנים דלקת בדרכי השתן?

האבחנה נעשית בדרך כלל בהתאם לסימפטומים ובהתאם לממצאים בשתן. בבדיקה מיקרוסקופית של השתן המזוהם (בדיקת שתן כללית) יימצאו בדרך כלל רמות גבוהות של כדוריות דם לבנות ושל חיידקים. באמצעות תרבית שתן ניתן לזהות את כמות החיידקים המעורבים ואת סוגיהם. הדבר חשוב כדי להחליט על סוג הטיפול המתאים.

תרבית שתן רגישה מאוד לטיפול אנטיביוטי, ולכן אם לוקחים אפילו מנת אנטיביוטיקה אחת, יורדת מאוד הסבירות שניתן יהיה לזהות את סוג החיידק שגרם לזיהום. לכן יש לשלוח תרבית שתן לפני שמתחילים בטיפול האנטיביוטי.

אנשים הסובלים מדלקות חוזרות בדרכי השתן, בעיקר ילדים, חייבים לעבור בירור, כולל צילומי רנטגן מיוחדים ובדיקות של השלפוחית כדי לאתר מום מבני שמחייב טיפול, וזאת כדי למנוע נזק בלתי הפיך לכליות.

מהו הטיפול?

בזיהומים בדרכי השתן מטפלים באמצעות אנטיביוטיקה המתאימה לסוג החיידק שגורם לזיהום. ברוב המקרים אפשר להסתפק בכדורים. במקרים חמורים, כשהזיהום מתפשט לכליות, יש צורך במתן התרופה בעירוי תוך־ורידי - מה שמחייב אשפוז בבית חולים.

בדרך כלל משלבים בטיפול גם תרופה שמקילה על הצריבה ועל האי־נוחות. לרוב מדובר בתרופה סדורל שגורמת להופעת צבע אדום בשתן. לא להיבהל.

ההבדל בטיפול בין גברים לנשים
בגלל ההבדלים במבנה האנטומי יש גם הבדלים בטיפול שמקבלים נשים וגברים. אצל גברים עלול שתן נגוע בחיידקים להצטבר בשלפוחית, ולכן נדרש לעיתים טיפול ממושך יותר: 10-7 ימים לעומת 5-3 ימי טיפול לנשים, שבמקרים מסוימים יכולות להסתפק גם בטיפול אנטיביוטי חד־פעמי. טיפול בזיהום חמור יותר עלול להימשך כשלושה שבועות.

האם עלולים להיות סיבוכים?

דלקת בדרכי שתן שאינה מטופלת עלולה להסתבך לדלקת בכליות. דלקות חוזרות בכליות עלולות לגרום להצטלקויות בכליות ולפגוע בתפקוד הכלייתי (למשל אי־ספיקת כליות). 

דלקת לא מטופלת בנשים הרות מעלה את הסיכון ללידת יילודים במשקל נמוך וללידה מוקדמת.

ציסטיטיס חוזרת יכולה להיות סימן לבעיה יותר רצינית כמו סרטן שלפוחית השתן, הפרעה במבנה האנטומי או ליקוי במערכת החיסון.

איך ניתן להקטין את הסיכון לסבול מדלקת בדרכי השתן?

1. הקפדה על היגיינה של אזור איברי המין (בעיקר נשים). חשוב לנגב את פי הטבעת היטב לאחר כל פעולת מעיים (יציאה) מהנרתיק לכיוון פי הטבעת ולא להיפך.

2. טיפ סבתא שעובד לא רע הוא לתת שתן לאחר קיום יחסי מין - זה שוטף את החיידקים החוצה.

3. שתייה מרובה, לפחות שמונה כוסות ביום, שוטפת את כל מערכת השתן ומוציאה חיידקים החוצה.

4. להימנע משימוש בדאודורנטים באזור הנרתיק.

5. ללבוש תחתונים מכותנה. תחתונים העשויים מניילון או מחומרים סינתטיים אחרים גורמים לאזור הנרתיק להישאר חם ולח - סביבה שמעודדת התרבות חיידקים.

6. יש להימנע מהתאפקות כאשר יש דחף להטלת שתן.

7. לנשים אחרי הפסקת הווסת אפשר לתת באופן קבוע תכשירים המכילים אסטרוגן. האסטרוגן מחזיר לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה.

8. שתיית מיץ חמוציות באופן קבוע משנה את חומציות השתן לרמה שמקשה על החיידקים לשרוד.

9. נשים שמשתמשות בדיאפרגמה חשופות יותר לדלקת בדרכי השתן. גם חומרים קוטלי זרע עלולים להגביר את סכנת ההידבקות: הם הורגים את החיידקים הידידותיים בנרתיק שמונעים מחיידקי האי־קולי להתרבות. במקרים עקשניים ניתן להשתמש בטיפול אנטיביוטי מונע לפני כל מגע מיני. יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית. היא מומחית ברפואת משפחה ומנהלת את פורום בריאות המשפחה של אתר כללית

ד"ר איתי שטרנברג הוא סגן מנהל המחלקה האורולוגית במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית

הידעת? מקרים רבים טיפולים​ בכללית רפואה משלימה עשויים לסייע ולעזור. לפרטים לחצי​ כאן>>