פורסם בראשונה: 05.03.2015
עדכון אחרון: 19.05.2015
  • ד"ר דורית וייס ד"ר דורית וייס

הסיפור שלי: זהרה דובדבני

לקריאה נוחה
בוגרת מחזור 1954 של בית הספר לאחיות בילינסון מסבירה: "מושג הילד השתנה מקצה לקצה"
זהרה דובדבני

את הקריירה שלי כאחות התחלתי בבית החולים בילינסון שכלל אז בניין בן ארבע קומות ומחלקת ילדים בצריף שבחצר.

מבצע "מרבד הקסמים", בשנות ה־50, הביא למושב ברקת שבשפלה תימנים, צורפי כסף, מהעיר חבאן שבדרום מזרח תימן. מברקת הגיעו למחלקת ילדים בבילינסון תינוקות רבים שסבלו מזיהומים, שלשולים ותת־תזונה. מפאת חוסר מקום השכבנו שלושה תינוקות לרוחב המיטה עם עירויי נוזלים דרך וריד לראש שהיה מחוזק בכיפת גבס. להורי התינוקות לא היו משאבים כלכליים ומנטליים כדי לבוא ולבקר את ילדיהם, וכשהמחלקה התמלאה ולא היה יותר מקום היינו לוקחות במונית חמישה  תינוקות, מגיעות לברקת ומתחילות במבצע חיפוש ואיתור ההורים.

כמעט כל שמות המשפחה במושב היו הלל או מעטוף וגם השמות הפרטיים היו לרוב זהים. היינו הולכות עם התינוקות על הידיים מבית לבית ומקוות למצוא הורים שיזהו את ילדם. אני זוכרת את ההתרגשות ואת השמחה העצומים של ההורים שקיבלו בחזרה את תינוקם ואת תכשיטי הכסף שרצו להעניק לנו לאות תודה.

שינוי גישה

בשנים 1958-1968 הייתי אחות אחראית על שתי מחלקות ילדים. אלו היו שנים שבהן אסרו על הורים להיות ליד ילדיהם החולים. מאוחר יותר, עם שינוי הגישה, הצוות התקשה לקבל את החופש שקיבלו ההורים לשהות ליד הילדים שלהם. נדרשו הרבה השקעה ולמידה כדי לטפל בהתנגדויות ולהטמיע את הגישה הכל־כך מובנת מאליה היום.

בשנים 1967-1972 שימשתי כסגנית מנהלת שרותי הסיעוד והייתי שותפה ומובילה בוועדות רבות ובהנחיית צוותי שיפור.

לספר לאישה את מה שלא סיפרו לה מעולם

לא רק הילדים וההורים נהנו ממודעות הולכת וגדלה לצרכים שלהם ולזכויות שלהם. גם היחס לנשים החל להשתנות בהדרגה.

כשהייתי מנהלת שרותי הסיעוד של מחלקת נשים, יצאתי בשנת 1978 לסיור לימודים בבתי חולים בניו יורק ובבוסטון לשם לימוד והטמעת השיטה הפרימרית לשירות הסיעודי - Primary nursing model.

שיטה זו (הצמדת אחות לחולה לאורך הטיפול) שמה דגש ומתן כבוד על העצמאות המקצועית של האחות ומתן טיפול אישי תומך ומקצועי למטופל. היינו המחלקה הראשונה מסוגה בארץ שאימצה את  השיטה בשלמותה ורבים התעניינו ובאו וללמוד את הנושא.

בתקופה זו תחום בריאות האישה התרחב כמקצוע בפני עצמו, עם גישות חדשות ודגש על המגדר, אולם עדיין היה זה עידן בו המסגרת הרפואית קבעה לאישה את הצרכים שלה, ללא שיתוף והסברים מיוחדים.

הלך רוח זה הביא אותי לנקוט ביוזמות נוספות ולספר לאישה את מה שלא סיפרו לה, ולאפשר לה להבין, לדעת ולהחליט על הטיפול המתאים לה.

אז איך עושים את זה?

הקמתי מערך הדרכה קבוצתית לנשים ערב ניתוח, שבו יכלו הנשים לקבל מידע ולשוחח על חששותיהן מהשלכות הניתוח.

בהיותי מנחת קבוצות בהכשרתי, הקמתי קבוצת תמיכה יחד עם ד"ר לבבי לחולות סרטן. הקבוצה פעלה ארבע שנים בהתנדבות וזכתה להוקרה ולפרסום. לצידה יזמתי והקמתי גם קבוצות מיקוד לחולות סרטן צוואר הרחם וסרטן הרחם.

היום אני חברה בקואליציה למלחמה בסרטן השד ומתנדבת פעילה של האגודה למלחמה בסרטן –"יד להחלמה". משנת 2000 ועד היום אני עובדת במוקד הטלפוני של שרותי בריאות כללית.

לאורך השנים זכיתי  במספר פרסים:

• 1982: פרס העבודה של ההסתדרות על שם נמיר לצוות הסעודי של  המחלקה.
• 1985: סגנית לישראלית היפה בתחום הרפואה של עיתון "את".
• 1988: פרס לבון לאחות מצטיינת בית החולים בילינסון.
• 2008: פרס המנהל מוקד אחיות על הצטיינות רבה בעבודה.​

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל