פורסם בראשונה: 19.06.2018
עדכון אחרון: 19.06.2018
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

למה אני תמיד לבד בסוף?

לקריאה נוחה
מחפשים אהבה ולא מוצאים, מוצאים ולא מצליחים להחזיק. עניין של מזל? בררנות? הרי פחות יפים ומוצלחים מכם מסתדרים בזוגות, ואתכם זה תמיד מסתבך. למה זה קורה דווקא לכם, את מי אפשר להאשים (את ההורים, ברור) ואיך בכל זאת תצאו מזה בזוג?
למה כל כך קשה למצוא  זוגיות ולשמור עליה?

בקיצור

1.

השנים הראשונות לחיים מעצבות את היכולת שלנו ליצור מערכות יחסים בכלל ומערכות יחסים רגשיות בפרט

2.

מי שלא חש בשנים הראשונות לחייו שאהבו אותו עלול לא להצליח בלאהוב וגם בלקבל אהבה

3.

ובאפן פרדוסקלי גם ההפך נכון - מי שזכה לפינוק יתר ולעודף אהבה, עלול לדעת איך לקבל אהבה בלבד

במסע המפרך אל הזוגיות הנחשקת, בואך אהבת אמת, נשארים לא מעט אנשים בשולי הדרך. חלקם מתקשים למצוא אהבה, חלקם מתקשים לנהל ולתחזק אותה. מערכות היחסים שלהם, אם מצליחות להיווצר, חורקות בדרך כלל. הסיפורים שונים, כמובן, והסיבות מגוונות. ועדיין, המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן מוצאת שורשים לרבים מהמקרים בשנים הראשונות של החיים (גיל 0־5), שלב קריטי שבו מתעצבת, בין השאר, יכולתנו ליצור מערכות יחסים בכלל ומערכות יחסים רגשיות בפרט.

הזנחה פושעת

במרכזו של תסריט ביוגרפי אחד, שעשוי להצביע על בעיות עתידיות בחיי האהבה, עומד/ת ילד/ה שהוזנח/ה (בכל המקרים, אין הבדל בין גברים לבין נשים). אדם כזה, שבילדותו לא נענו לצרכיו הרגשיים, לא למד שהוא יכול לסמוך על איש. סביר שבבגרותו הוא לא יידע ולא יבין נתינה או קבלה של יחס אישי. הוא לא יידע לדאוג לאחרים ולא יתמודד היטב עם מצב שבו אחרים דואגים לו. ילד שלא פיתח התקשרות בטוחה עם הדמות המטפלת (לרוב, ההורים) יתקשה מאוד ליצור התקשרות מוצלחת עם בן או בת זוג בעתיד. למי שלא חש בשנותיו הראשונות שאהבו אותו יכולה להיות בעיה בלאהוב וגם בלהיאהב. הוא פשוט לא מכיר את ה"שפה" הזו. לא אחת, בתבנית החיים שהוא טווה לעצמו אין מקום לקשר רגשי של ממש.

גם חוויות טראומטיות (נטישה, פטירה של הורה) שחווה אדם בגיל מוקדם, ולא טופלו, עובדו ותוקנו, יכולה לגרום לאובדן הביטחון בזולת ולהקשות בפיתוח קשר רגשי, אינטימי, בהמשך.

​נמשכת לרעים?

אולי ההורים אשמים?
נמשכת לרעים? אולי ההורים אשמים?

פינוק פושע

באופן פרדוקסלי, תוצאת ההפך הגמור מהזנחה, פינוק יתר, עשויה להיות דומה. כשאנחנו אומרים "ילד/ה מפונק/ת", אין הכוונה לכזה שתמיד אמרו לו והראו לו עד כמה אוהבים אותו ושכנעו אותו שהוא חשוב מאוד להוריו. עד כאן, אומרת קרייזמן, ההתנהלות חשובה ומועילה. הבעיה נוצרת אצל ילד שהוצב במרכז העולם, שעשו הכל עבורו, לא אתגרו אותו, לא לימדו אותו להתמודד וגם לא להתאמץ בעבור שום דבר. בבגרותו, אדם כזה לא יתאמץ באף מערכת יחסים. הוא יהיה משוכנע שכל צרכיו חייבים להיות מסופקים ושהוא לא נמצא שם (בשום מקום, למעשה) כדי להשתדל למען האחר. גם הוא, בדומה לילד שהוזנח, יתקשה מאוד להתנהל במערכת יחסים זוגית.
ההבדל בינו לבין האדם שהזונח בילדותו יהיה לרוב בכך שהמפונק יוכל לקבל אהבה - ויתקשה להעניק אותה. המוזנח לשעבר יתקשה מאוד בשני הדברים: הענקת אהבה וקבלתה.

זוגיות בערבון מוגבל

במצבים קיצוניים, יתקשו האנשים שסיפוריהם תוארו כאן למצוא מערכת יחסים אינטימית שתוביל לזוגיות קבועה. בשלב ביחסים שבו נדרשים השותפים לאינטימיות זוגית יתחילו להתעורר הקשיים. המחויבות עלולה להיתפס ככבלים. "הפציינטים הקשים" יכשילו את האפשרות להתאהב וימנעו זאת מעצמם.

אם בכל זאת תיווצר זוגיות, צפויים לה קשיים. אצל הזנוחים היא תהיה כנראה קרה ומרוחקת. עשויים להיות בה פחות גילויי אינטימיות, גם בחיי המין, שיהיו פונקציונליים. מילה טובה, מגע, גילויי חמימות - יופיעו שם בקושי, אם בכלל.

אצל המפונקים עשויה להתפתח מערכת יחסים שבה אחד הצדדים (ואנחנו יודעים איזה) ילקה במסוגלות הזוגית שלו. הוא יתקשה לקבל את העובדה שלא תמיד הוא משיג כל מה שהוא רוצה, כפי שהתרגל בילדותו. לא תהיה לו גם היכולת לראות דברים מנקודת מבטו של האחר. מכאן, מובילה הדרך לחוסר שביעות רצון, לתסכול, למריבות ולהתרחקות הדדית.

​טיפול זוגי

זה יכול להתאים לי בכלל?זוג או פרט: מתי צריך טיפול זוגי

איפה זה פוגש אתכם

כישלון בניסיון למצוא אהבה ומערכת יחסים יציבה, או כישלון בניהול מערכת יחסים כזאת, מביאים אנשים במקרים רבים לטיפול. הטיפול לא יכול לשנות את מה שהיה בעבר, מבהירה המטפלת, אבל הוא יכול לאפשר לנו להבין. וכדי להבין, הולכים לאחור ומנסים לחפש את מקורות הבעיה.

יש תיאוריות לפיהן הטיפול עצמו עשוי להוות תיקון להתנהלות הקלוקלת בילדות. באמצעות החיבור שבין מטפל למטופל לומד האדם שקיימת אפשרות שמישהו מקשיב לו, דואג לו, יוצר עמו קשר - דבר שלא התקיים מעולם. כשמדובר באדם הנמצא בקשר זוגי, יש במקרים רבים ערך לכך שגם בן הזוג יהיה נוכח בטיפול. בדרך זו גם בן הזוג יוכל להבין מהיכן הגיעו הקשיים שנחווים במערכת היחסים.

להבין את העבר, לשנות את העתיד

בטיפול עצמו, שולפים דברים ממגירות העבר ובודקים מה ניתן לעשות לגביהם. משקפים את המצב הקיים ומדברים עליו. המטופל צריך תחילה להבין שקיימת בעיה ואז להבין מהו מקורה. לדוגמה, כשמדובר באדם שפונק בילדותו, העבודה תהיה, בין השאר, על השאלה האם הוא מבין מדוע הגיע למצב שבו הוא מתוסכל מכך שאינו מקבל את הרצוי לו במערכת היחסים. בשלב הבא, מתחילים לעבוד על מקרים, מצבים אמיתיים, מתוך מערכת היחסים - ומנתחים אותם. פעמים רבות מתבצעת סימולציה של חילופי תפקידים. המטופל מושם במקומו של בן או בת הזוג, ומתבקש לתאר כיצד הוא חש וכיצד יפעל.

במטופל שהוזנח בשנותיו המוקדמות צריך לעורר מודעות לכך שהרקע שלו יצר עבורו קושי בכינון מערכת יחסים רגשית. עליו להבין שהוא לא מאפשר לעצמו להתאהב כי הוא חושש, למשל, שינטשו אותו. האתגר הוא לגרום למטופל לראות שמערכת היחסים הקיימת בהווה שונה מזו הטבועה בו. לבחון אפשרות שהפעם הוא יוכל לסמוך, לבטוח. עבודת הטיפול היא בניית האמון, שלא היה למטופל מעולם. השאיפה היא שהאדם יפנים כי הפרשנות שנתן בעבר למציאות הייתה מוצדקת - אבל המצב כיום שונה, וניתן להתנהל אחרת ולשנות דברים. גם אם כל זה אפשרי עד גבול מסוים. כי "המפונק" תמיד יישאר מפונק ואצל ה"זנוח" לעולם יישאר משהו זנוח, מסבירה המומחית. ועם זאת, הם יוכלו להבין את המצב החדש, את הדרישות שלו ואת האפשרויות שהוא פותח, ולפעול בהתאם.

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן