פורסם בראשונה: 10.01.2011
עדכון אחרון: 31.05.2011
  • קטי קמחי קטי קמחי

בגידה: משבר אמון בזוגיות

לקריאה נוחה
"משולש האהבה" הוא תיאוריה שפיתח הפסיכולוג רוברט סטרנברג, ולפיה לאהבה שלושה מרכיבים - אינטימיות, מחויבות ותשוקה - ופגיעה באחד מהם עלולה לגרום לבגידה. מהי הסיבה העיקרית לבגידה אצל נשים? ואצל גברים? ואיך בכלל מתמודדים עם הדבר המאיים הזה?
האם שווה לך לוותר על הכל בגלל מעידה ?

המילה בגידה, רק המילה, יכולה להוציא אנשים מדעתם. בגידה באמון, בגידה בחברות, בגידה באהבה - מעטות המילים שמסמלות שבר נורא כל כך.

זוגות רבים מודים בלי למצמץ שאקט של בגידה בתוך הזוגיות שקול כנגד שנים של חברות, של משפחה, של אהבה ושל אינטימיות. בגידה חד־פעמית, רובם מסכימים, משמעותית יותר מכל זה ועל חודו של אקט - שנמשך לפעמים כמה דקות - הם מוכנים לוותר על הכול.

ההסבר שאלה מעניקים לעוצמת התגובה כלפי הבגידה עומד כולו על נושא אחר: אמון.

מרגע שאין אמון, הם מסבירים, אין מקום לזוגיות. ואכן, לעניין האמון מקום משמעותי בתוך מערכות היחסים שלנו.

משולש האהבה

הפסיכולוג רוברט סטרנברג, שערך מחקרים רבים בתחום הזוגיות והאהבה, פיתח תיאוריה הנקראת "משולש האהבה". על פי התיאוריה הזאת, לאהבה שלושה מרכיבים:

אינטימיות: מידת הקרבה והקשר לאחר והרצון להיחשף לגמרי לפניו.

מחויבות: מידת הנאמנות לקשר, הרגשת החובה להיות בקשר ולהישאר נאמן.

תשוקה: מידת המשיכה הגופנית והפיזית אל האחר.

הפגיעה באמון השוכן בצלע המחויבות היא פגיעה קשה במשולש האהבה, אבל העניין פועל גם הפוך: סטרנברג טוען שכשנפגעת אחת מצלעות המשולש, או כאשר נפגעות שתיים או שלוש - עולה הסבירות לבגידה.

נשים, לפי ממצאיו, נוטות לדווח שהיעדר אינטימיות הוא הגורם המוביל ליחסים שמחוץ לזוגיות, ואילו גברים נוטים לדווח שהיעדר תשוקה הוא הגורם לבגידה. סטרנברג טוען כי המרכיב שיקבע בסופו של דבר אם הבגידה "תצא לפועל" הוא חוזקה של צלע המחויבות.

ומה אם צלע המחויבות מעורערת מראש? או. זו בעיה.

את, ואתה, לא לבד

רובנו נוטים לעסוק בסוגיית האמון בחדרי חדרים. תוהים מה לא בסדר אצלנו, איפה טעינו ומתי, לעזאזל, נמצא זוגיות מושלמת, זוגיות בה לא נאלץ להתמודד עם הנושא המאיים הזה שנקרא בגידה. אז חברות וחברים, הגיע הזמן להבין שהבעיה היא לא רק שלכן או שלכם.

לפי ד"ר הלן פישר, סופרת ואנתרופולוגית שכתבה מספר ספרים בנושא הביולוגיה והאבולוציה של הסקס והאהבה, חוסר נאמנות הוא עניין רווח לאורך ההיסטוריה האנושית והראיות לכך אינן רק היסטוריות; הן משתקפת יפה גם במיתולוגיות השונות ובאמנויות.

בספרה "אינטליגנציה אירוטית" (הוצאת כנרת), כותבת אסתר פרל: "על אף העובדה שהמונוגמיה היא ספינה הטובעת מהר מכפי שאדם עשוי להינצל ממנה, אנו ממשיכים להיאחז בקרשים באמונה גמורה בחוסן המבנה שלה".

ובספר "Sex at Dawn" (הוצאת הרפר קולינס), ספרם של כריסטופר ריאן וססילדה ג'טה, פסיכולוג ופסיכיאטרית שהם גם זוג נשוי, נכתב: "נישואים קונבנציונליים, עד שהמוות (או השעמום, או בגידה) יפרידו בינינו, הם כישלון. מבחינה רגשית, כלכלית, פסיכולוגית ומינית, זה פשוט לא עובד עבור יותר מדי זוגות".

לא עובד? לכמה זוגות?
ובכן, מסקר שערכה בנובמבר 2010 "חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל" בנושא בגידה בין בני זוג נשואים וקיום יחסי מין מחוץ לנישואים עלה שכ־85% מהישראלים הנשואים, שאינם חרדים, בגדו בבני זוגם בעבר, בוגדים בו כיום או לא פוסלים אפשרות שיבגדו בו בעתיד.

התוצאה הקיצונית לגבי הבגידה יצרה ספקות, שהביאו לבדיקת הנתונים, באמצעות הזמנת סקר דומה, ממכון סקרים נוסף שאישר את תוצאות הסקר הראשון.

עו"ד אברהם עזריאלנט מציין, שנתוני הסקר אך מאמתים את העובדה שבשנים האחרונות היתה מעורבת בגידה של אחד מבני הזוג, או של שניהם, ברובם המכריע של תיקי הגירושים (מעל 90%).

אז מה עושים?
בתור החיות שאנחנו חשוב לזכור שאנו מכילים בתוכנו סתירה קיימת:

האבולוציה מכה שנית

מצד אחד טבוע בנו הצורך להתרבות, להשביח את הגנים ולתת דרור ליצר שלנו ומצד שני, על אותו מדף מונח הצורך האבולוציוני שלנו לדאוג להמשכיות המשפחה, לוודא שהילדים שאנו מגדלים הם אכן שלנו, לגדל אותם, ולהבטיח את העברת הגנים שלנו הלאה בדרך האופטימלית – שהיא התא המשפחתי.

ההטבעות האבולוציוניות הללו כל כך מושרשות בנו, עד שד"ר לואן ברינזדיין בספרה "המוח הנשי" (הוצאת מטר) אף מסבירה שקיים בנו גן ספציפי האחראי על ההתנהגות הזו: "יש גן המקודד סוג מסוים של קולטן ואזופרסין הנמצא במוח... הזכרים בעלי הגן הארוך ביותר הם האבות ובני הזוג האמינים והנאמנים ביותר. הגן האנושי קיים בשבעה-עשר אורכים לפחות".

אבל לא מדובר רק בעניין גנטי - הפסיכולוגיה מסבירה לנו על הצורך שלנו כבוגרים לשחזר את האחדות הקמאית שחשנו עם אמנו: להיות אהובים תמיד בכל דרך ללא כל ביקורת או מאמץ, אבל מזכירה לנו שגם אמא לא היתה נאמנה כליל. גם לה היה מאהב גדול וקנאי – אבא.

כך, שהדיאלוג הלא מודע, המודע, והגנטי שכל עניינו בגידה טבוע בנו משחר קיומנו, "וכך, ברגע ששני בני אדם הופכים לזוג", מסבירה אסתר פרל, "הם מתחילים לעסוק בגבולות: מה בפנים ומה בחוץ... משרטטים את הקווים מסביב לאיחודינו המאושר".

כשמדובר על בגידה, רובנו נתלים כל כך בגבולות הללו, באמות המוסר האישיות והחבריות שלנו, שמלבד לומר "אם היא בוגדת בי אני מעיף אותה מהבית", אין בנו שום שיח אמיתי בנושא. אין שיח אמיתי לגבי בגידה, לא בינינו לבין עצמנו ולא בינינו ובין האחר.

"אבל זה בדיוק העניין", מסבירה איריס יוטבת, סופרת ומנחה למיניות טנטרית, העצמה נשית וחשיבה חיובית. "חשוב בזוגיות לפתוח את הנושא ולשוחח על בגידה ועל מונוגמיה. שיחה על מונוגמיה, גם אם בוחרים להישאר בה, פותחת מיניות חדשה כי עולה בה שיח על רצונות, שאלות, חשקים, פנטזיות וחסרים שאולי אפשר בעצם להתנסות בהם יחד".

מה אם נוצר מצב בו אחד רוצה והשני לא?

"במצב שבו אחד רוצה והשני לא, חשוב לדבר על זה כי זו שיחה שבין כה וכה קורית בלי מילים", אומרת יוטבת. "למשל: מזה זמן היא רוצה מונוגמיה והוא היה רוצה אחרת. הוא לא עושה את זה, אבל בתוכו הוא עסוק בנושא וזה לא דבר שנפתר. בתוכו זה קיים ואני מאמינה שהחלק הזה בא גם אל המיניות של שניהם. שיחה על הנושא תאפשר לו לספר על עצמו, על הטבע שלו, על הדחפים שלו - וזה לא אומר שהוא חייב לממש אותם אחר כך.  יכולה להיות בחירה מחודשת ובדיקה איך אפשר להשאיר את האנרגיה הזו בתוך הזוגיות. זה אפשרי. זה לא אסון".

אבל יש זוגות שמבחינתם זה כן אסון להעלות את כל הנושא הזה לדיון פתוח.
"נכון, יש פחדים, אבל אני מזמינה להסתכל עליהם ולפתוח אותם", מסבירה יוטבת, ומוסיפה: "אם הנושא טעון, המלצתי היא לעשות את זה במסגרת התומכת של טיפול זוגי, אז אפשר לעבוד ולהתבונן בכל אותם פחדים לאורך זמן. אני מסכימה, יש לדברים תוצאות. אבל כשעובדים בזוגיות על הנושאים האלה יחד - זה פשוט נפלא. ניסים קורים, ובזוגיות טובה כל זה יוצר אמון מחודש, חזק יותר, טוב יותר ומהנה יותר".

קטי קמחי היא כתבת הסקס והזוגיות של "20 פלוס"
 ייעוץ מקצועי:   טלי בר

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל