פורסם בראשונה: 23.02.2010
עדכון אחרון: 31.05.2011
  • קטי קמחי קטי קמחי

סקס ומדע, מדע וסקס: הזיווג המסקרן ( והבלתי יאמן...) בין השניים

לקריאה נוחה
אחרי שנידבה את גופה למחקר על עוררות מינית, קיימה יחסי־מין עם בעלה בתוך מכונת אולטרה־סאונד תלת־מימדית וסקרה את כל הספרות המדעית בתחום, פירסמה העיתונאית מרי רואץ' את מסקנותיה בספר "Bonk". אם השילוב של מחקר (רציני!), הומור וסקס עושה לכם את זה, קחו אותו למיטה

"דפיקה: הזיווג המסקרן בין מדע וסקס"

מאת מרי רואץ' הוצאת "מודן" 277 עמודים

לחץ/י כאן לרכישת הספר באמצעות אתר book4book

"כשהתחלתי את הספר הזה", מתוודה מרי רואץ' בפרק האחרון של הספר, "היתה לי פנטזיה נאיבית שאמצא צוות של מדענים העסוקים במציאת הסוד לסקס מדהים ומסעיר". אבל כמו כולנו, גם רואץ' מבלה את רוב זמנה במרדף אחר הפנטזיה, כשרק בדפים האחרונים של הספר היא זוכה למימוש (אבל את זה תצטרכו לקרוא לבד).

את מסקנות הספר הזה, פרסמנו כבר בכתבה שנקראה עוד 10 עובדות וזוטות על אורגזמה ששווה לך לדעת, שהיתה מבוססת על הרצאתה של רואץ' כפי שצולמה לאתר TED. אבל כמו שכולנו יודעים, הסרט לרוב פחות טוב מהספר...

ועכשיו, יצא בהוצאת "מודן" סיפרה המלא "Bonk" (התרגום הנאות לעברית מדוברת הוא, כן, "דפיקה". מזועזעת? מזועזע? לחץ/י כאן) ובו מידע שליקטה רואץ' במשך שנים של מחקר. "אני אכן אובססיבית במחקר שלי", היא מצהירה על עצמה. "לא בגלל אופי הנושא, אלא באופן סדרתי: ספר אחר ספר... אין לי ספק שאני בדיחה מהלכת במחלקה להשאלה בספריה הציבורית שם שאלתי, במהלך השנתיים האחרונות, מאמרים עם שמות כמו 'על התפקיד של אנחות והיפר־וונטילציה בעת קיום יחסי־מין'".

בזכות האובססיה התמוהה, רואץ' אולי זכתה למבט דואג מהסביבה, אבל אנחנו זכינו באחד הספרים הנפלאים שיצאו לאחרונה בנושא מין ומיניות.

רואץ', היא אומנם עיתונאית ולא אשת מקצוע, אך כמו בספרים נוספים אותם כתבו אובססיביים לדבר ולא אנשי מקצוע מן השורה, היא מצליחה להפוך את חוויית הקריאה בספר למהנה באופן מיוחד. למה? כי היא מצחיקה בטירוף. ולמעשה, הדבר המהנה ביותר לקריאה בספר הן הערות השוליים האזוטריות שלה ביחס לטקסט.

אבל אם נניח לרגע בצד את ההומור, באמת מגיע לרואץ' שנוריד בפניה את הכובע. כחוקרת אמיתית היא לא הסתפקה בצילום מחקרים אזוטריים על ענייני מין, אלא הפקירה את גופה למדע, בשם התחקיר המהימן.

בדנמרק היא למדה את "תוכנית הגירוי בת חמשת השלבים" לעידוד הפוריות של חיות־משק (שם הבינה איך מביאים בהמה לאורגזמה), בטייוואן היא הצטרפה לצוות ניתוח אורולוגי לטיפול בבעיות זיקפה (שם זכתה למשש למטופל טייוואני, והעירה: "...זה לא מרגיש לגמרי כמו פין, אבל בה בעת זה לא מרגיש נחות. זה נראה ביוני, כאילו...") ובאוניברסיטת טקסס בארצות־הברית היא נידבה את גופה למחקר שעניינו אוננות עם גישוש וגינאלי שקוף הבודק את מידת העוררות המינית שלה בזמן התבוננות בסרטים שונים (שם היא מעדכנת על קשיי ביצוע: "אני פועלת לפי ההוראות שקיבלתי, ועתה מסתלסל הכבל לפני הכיסא שלי. אני מרגישה כמו מנעול אופניים").

רואץ' אפילו נידבה את בעלה האומלל, אד, ואילצה אותו לטוס ללונדון כדי לקיים עימה יחסי־מין בתוך מכונת אולטרה־סאונד תלת־מימדית - רק על־מנת להבין איך איברי הגוף פועלים מבפנים בזמן המשגל.

כמובן שכל אנקדוטה כזו נמשכת על פני פרק שלם, והיא מלאה באזכורים מספרות בנושא, מחקרים, מאמרים וראיונות עם מומחים בעלי שם עולמי.

הצורך האובססיבי של רואץ' ללמוד את חקר המין האנושי בנושא מיניות, עובר דרך מרדף הזוי אחרי מכונת המין הסודית של מאסטרס וג'ונסון, צוות חוקרי המיניות הידוע, עיסוק תמוה בגופות ודיונים עם נחקרים על בעיות המין שלהם.

במצרים, למשל, פוגשת רואץ' את ד"ר אחמד שאפיק, אורולוג מצרי בן 73 שמתעניין ברפלקסים הפועלים בעומק הנרתיק עם החדירה. "שאפיק מסכים לחבר אותי באמצעות דואר־אלקטרוני עם אחת המשתתפות", מספרת רואץ'. "כשאני מבקשת ממנה לתאר לי את החוויה היא כותבת שהיא היתה 'די מפוחדת למראה המכשירים החשמליים... ומהרעיון שהמחטים יוחדרו לאברי המין שלי ושהבלונים יוחדרו וינופחו בתוך הנרתיק.. אבל חשה שמחה רבה כשחשבה על ההשתתפות כהישג קטן למען המדע...'".

הגילוי החשוב ביותר של רואץ' הוא, עד כמה בעצם קשה לבדוק את המיניות האנושית. ולא רק בשל העובדה שמין הוא דבר שנעשה במיטבו בחדרי חדרים, אלא גם בשל הטאבו החברתי שהופך את החוקרים העוסקים בדבר לסוטים (ומה לעשות, על הדרך, מתברר שחלק מהם היו גם קצת, איך לומר... סוטים!).

אבל רובם של החוקרים עשו כל שיכלו על־מנת להבין באמת מה עושה לנו טוב, למה ואיך זה עובד ובזכותם יש לנו, אנשי האלף השלישי, את הגלולות למניעת הריון, שפיכה מהירה,ידע על קיומה (או אי־קיומה) של נקודת ג'י (של נשים וגברים כאחד), הבנה טובה יותר על המשחק המקדים, ידע על גיניסמוס, וכמובן על זיקפה, היעדר זיקפה וקשיי־זיקפה - וכיצד אפשר לעזור.

והנה דוגמה לקשר בין ידיעה ובין פרקטיקה: "מאסטרס וג'ונסון גילו סוגים שונים של שינויים פיזיים המתרחשים בנרתיקיהן של נשים בשעה שהן מגורות. 'ריגוש מתקדם' גורם לחלק מן הנרתיק להתרחב. אחת המטרות, על־פי התיאוריה, היא לייצר 'אגן אנטומי' שיחזיק את נוזלי הזרע ליד פתח הרחם ועל־ידי כך ישפר את הסיכויים להתעברות. אולם ההתרחבות הזאת עשויה לגרום לתוצר לוואי לא רצוי: הנרתיק המצוי בשלב הריגוש המורחב גורם לנשים רבות תחושה שהפין 'אבוד בנרתיק'. לפעמים האשה אף סבורה בטעות שהגבר איבד את זקפתו".

רואץ' כמובן לא מסתפקת בשורה האחרונה אלא גם רוצה להבין איך בדיוק הם הגיעו למסקנה הזו, מי נבדק, עם איזה מכשיר ובנוכחות מי. כמו, למשל, השאלה שרובכם בוודאי תהיתם לגביה: האם גם לנשים יש זיקפה לילית? "לקח זמן למדע להבין שגם נשים מקבלות זיקפה לילית", היא כותבת. "לא היה אפשר לשכור תלמיד לתואר שני כדי לשבת ולהתבונן כל הלילה, כפי שהדבר נעשה בשנת 1944 עם גברים... היה צורך בכמה דגדגנים גדולים מטבעם, מתמר לחץ משוכלל וצורך עז לדעת. בשנת 1970 שילבה שלישיית חוקרים מאוניברסיטת פלורידה את כל הדברים הללו יחדיו והרכיבה אותם במעבדת שינה. נמצא שלנשים שהשתתפו במחקר היה אותו מספר של זיקפות כמו לקבוצת הביקורת של הגברים...".

בקיצור – תענוג לכל חובבי המחקר (הרציני!), ההומור והסקס.

קטי קמחי היא כתבת הסקס והזוגיות של  "20 פלוס"

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל