פורסם בראשונה: 01.02.2012
עדכון אחרון: 05.02.2012
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

יחסים בינלאומיים

לקריאה נוחה
היא בשליחות, הוא טס ללימודים. ביניהם רק האוקיינוס - והסקייפ. איך שומרים על הגחלת, מה עושים עם הגעגוע, ואיך לכל הרוחות מספקים את הצרכים?
בלונדינית מחייכת מול מחשב נייד

אומרים שגם לזוגות הכי טובים והכי קרובים לא מזיק להתרחק קצת לפעמים. זה עשוי ללבות את האש, להגביר את החשק, לעורר געגועים בונים. אבל התרחקות יכולה להיות מלבה ובונה רק כשעושים אותה בקטנה - כמה ימים, אולי שבוע.

אין זוג אוהב, מחובר, שפוי, שיבחר מרצונו הטוב להפריד כוחות למשך חודשים או שנים, שלא לדבר על לחיות בארצות שונות. אלא שהמציאות מחייבות לעתים נאהבים לקבל החלטות קשות. אנחנו מדברים על מצבים בהם עומדת בפני אחד מבני הזוג אפשרות רצויה ומפתה לנסוע ולחיות במשך תקופה מעבר לים. לימודים, עבודה, אפילו טיול ממושך, הם רקעים מוכרים לתמונה.

וכשבן או בת הזוג האחרים אינם מסוגלים או אינם מעוניינים להצטרף לנסיעה, נדרשת הכרעה זוגית דרמטית. האם ייסע או תיסע, אם לאו? ואם ייסע או תיסע - האם היחסים הזוגיים יימשכו במצב החדש? ואם התשובות הן "כן" ו"כן", נותרת שאלה קטנה: איך, לכל הרוחות, עושים את זה? איך שורדים זוגית את האתגר?

שאלה של החלטה

המטפלת המינית שרי לביא מבהירה ומדגישה שקודם כל, אכן מדובר בבחירה. אין פה שום גזירת גורל, ואם החליט אדם, בעצמו או בשיתוף בן זוגו, על נסיעה ממושכת לחו"ל למרות מערכת יחסים קיימת בארץ, יש לזכור שזוהי העדפתו. וכמו לכל העדפה, יש לה גם מחיר.

כשההחלטה לנסוע מלווה בהחלטה על המשך קיומה של מערכת היחסים, בתנאים חדשים, מתחייבת התמודדות מורכבת. "אם אתה בוחר במקביל גם בזוגיות", אומרת המטפלת, "אתה תעשה מאמצים גדולים כדי לשמור עליה".

זה המקום להעיר כי השמירה על הזוגיות היא אחריותם והיא משימתם של שני בני הזוג: הנוסע והנשאר. לביא טוענת שכיום, בזכות אמצעי התקשורת המשוכללים והזמינים ובזכות הקלות היחסית שבקפיצה לחו"ל, המצב נוח יותר מבעבר ואפשרויות ההתמודדות מגוונות יותר. ועדיין, הסיפור קשה למדי ולא מתאים לכל אחד. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.

געגועים לחיבוקים חמים

המפתח לצליחת הים הגדול הזה הוא עיקרון לפיו אף אחד מבני הזוג לא חש קורבן. עניין של אחריות אישית בתוך ברית משותפת. אם יש אהבה גדולה, אפשר בהחלט לשמור עליה, ולעתים יכול לעזור בכך גם מטפל זוגי. הקושי הגדול ביותר איתו מתמודדים רומיאו שבתל-אביב ויוליה שבלונדון הוא הגעגועים.

געגועים קשים לגעת, לחוש זה את זה, להתנחם פיזית זה בזה. אמצעי התקשורת הטכנולוגיים מאפשרים לאנשים רחוקים לשמוע ולראות, אבל לא לגעת. החום, תחושת הקרבה, הנחת הראש על כתף אוהבת - חסרים נורא.

וכן, לא שכחנו. חסרים מאוד גם יחסי המין. אבל החסך הגדול, האובדן המרכזי, הוא לא הפורקן, לביא מתעקשת. לפורקן הרי אפשר להגיע גם באוננות. הבעיה העיקרית היא העובדה שאתה לא יכול להגיע הביתה ולחבק את מי שאתה אוהב, וגם לשכב איתו.

קיומם של פיתויים בשטח - החדש, למי שנוסע; הישן, למי שנשאר - הוא לא הגורם המכריע בסיפור הזה. פיתויים קיימים גם כשחיים יחד, מזכירה המטפלת, ואנשים בדרך כלל לא בוגדים כי חסר להם סקס סדיר במערכת היחסים. חוץ מזה, היא מעדכנת, "היום כבר אין מצב שבו לא נפגשים בכלל במשך שנה. גם סטודנטים עניים יכולים להתקמבן ככה, שפעם בחודשיים-שלושה הם ימצאו טיסה זולה, יפגשו את בן הזוג באכסניה מעופשת באירופה ויסתגרו איתו בחדר כמה ימים טובים". 

נרגעתם? מוקדם מדי. קושי מרכזי נוסף צפוי לאוהבים המרוחקים: העובדה שהם לא יכולים לבלות יחד, להיות שותפים בעשיית החיים - לצפות בסרט, לאכול במסעדה, לבקר משפחה וחברים - היא צרה בפני עצמה. "אתה יכול לשתף במה שאתה עובר, אבל לא יכול לעשות את הדברים יחד. לא חווה עם בן הזוג את החוויות. וזה חסר משמעותי".

קושי דו-כיווני

קשה לקבוע (וגם אין טעם) למי מבני הזוג קשה יותר. "לא עושים תחרות מי סובל יותר", לביא עושה סדר. "שני בני הזוג נכנסים יחד למסע הזה, מסע הגעגועים והציפייה, ויחד עליהם להתמודד איתו. אם החליטו להישאר יחד למרות הנסיעה, כנראה יש להם בסיס רחב, יש אהבה גדולה. המטרה היא לעבור את זה יחד, להכיל זה את קשייו של זה, לתמוך באחר בתקופה או במצב שבהם הוא מתקשה יותר".

האתגר, מתברר, לא מתאים לכולנו. בני זוג שאחד מהם תלותי מאוד, או קנאי מאוד, לא יעמדו במשימה. הנתונים יכניסו יותר מדי תסכולים ויותר מדי לחצים משני הצדדים. אדם שתלוי רק בבן זוגו צפוי להתמוטט במצב כזה.

לעומת זאת, אם לכל אחד מבני הזוג יש חיים מלאים משל עצמו - עבודה, משפחה, חברים, תחביבים - החיים האלה יחזיקו אותו. תסריט נוסף בו יחסים רחוקים צפויים לכישלון הוא זה שבו אחד מבני הזוג נמצא בתקופה משברית - מצוקה כלכלית, התמודדות עם קרוב חולה ועוד. נסיעה במצב כזה אומרת גם משהו (רע) על רמת התמיכה של בן הזוג הנוסע, או שמא נאמר, הנוטש.

עשה

בואו נהיה חיוביים ומעשיים. איך מתמודדים תכלס עם חיים זוגיים ממרחק של אלפי קילומטרים?

ראשית, מציעה המומחית, יש ליצור ערוצי תקשורת רבים וזמינים ככל האפשר - טלפונים, מיילים וצ'טים, שיחות וידאו, כיד הטכנולוגיה הטובה עליכם. התקשורת צריכה להתקיים על בסיס יומי, כשכל אחד מהצדדים מנצל אותה כדי לשתף את בן זוגו במה שעובר עליו. המטרה כפולה: שמירה על מעורבות כל צד בחיי הצד השני ומתן אפשרות לכל צד לתמוך בצד השני, לייעץ לו, "להיות שם" עבורו. שני בני הזוג צריכים למצוא את הדרכים להיות משמעותיים זה עבור זה.

מתברר שחוויות משותפות ניתן לייצר גם ממרחק של אלפי קילומטרים. למשל, קריאה במקביל באותו הספר, או צפייה באותו הסרט. לביא כבר שמעה על בני זוג ששכרו סרט מסוים בדי.וי.די בשתי יבשות שונות וצפו בו באותו הזמן. הם דיברו במהלך הצפייה, וכך צחקו, בכו והתרגשו יחד.

גם בתחום הסקס אפשר לנצל היטב את יתרונות העידן המודרני ואף לגלות יצירתיות. זה המקום וזה הזמן לקיים שיחות סקס, כולל שימוש במצלמה, ולתת דרור לדמיון הארוטי המפותח. בין השאר, החרמנים הרחוקים יכולים לתסרט בדיאלוג כזה או אחר את המפגש הפיזי הבא ביניהם. המטפלת המינית מבטיחה שהתנהלות כזו, שיש בה אלמנטים של תשוקה משותפת, עשויה להיות סקסית ומעוררת נורא.

אם נשאר לכם כוח אחרי כל הפעילות הזאת לטיפ קטן ומקסים, קבלו נא: משלוח חבילות. פעם זה היה מובן מאליו, ובימינו, מי חושב בכיוון בכלל. כמה חבל. מזכרת אישית, בושם עם ניחוח משותף, כרטיס ברכה מושקע, אפילו חבילת קפה שחור מהמכולת ינעמו מאוד לאהוב רחוק. תשומת לב קוראים לזה - בטח שמעתם.

אל תעשה

התרמיל שאורזת שרי לביא ליוצאים אל מסע הזוגיות המרוחקת כולל גם כמה אזהרות. הראשונה: ממש לא בריא לאמץ דווקא עכשיו חבר הכי טוב מהמין השני. מוטיבציה ליצירת קשר כזה היא החסר, הגעגוע, ואם רוצים לשמור על הקשר הזוגי - יש להימנע מכך. לא לשים את עצמנו בעין הסערה לחינם. מסוכן.

מצד שני, מומלץ מאוד בשלב זה להדק חברויות קיימות, "לא מסוכנות", להשקיע בתחביבים, במשפחה. כשמדובר בצד שנשאר בארץ, לפעמים קבוצת החברים המשותפת לו ולבן זוגו פורסת עליו חסות, דואגת לו לחברה ולפעילות.

אולי מיותר לציין, ואולי לא: המטפלת שוללת בתוקף כל רעיון של סטוצים עם אחרים, גם בהסכמה. התרחשות כזו תפרוץ את גבולותיה של הזוגיות ותסכן אותה מאוד. ואת זה אנחנו לא רוצים, נכון?

לא בכל מחיר

עם כל העצות, העידודים והחיזוקים שהוגשו כאן בחיוביות רבה, יש לזכור שלא תמיד העסק המורכב הזה עובד. יש מקרים בהם בני הזוג, או אחד מהם, מגיעים למסקנה שהמטרה לא שווה את המחיר. לפעמים נפקחות עיניו של אחד מהשניים, והוא מבין שהוא לא אוהב כפי שחשב שהוא אוהב.

ולפעמים, שוד ושבר, הוא פשוט פוגש מישהו אחר. במקרים נוספים, זוגות מגלים עוד לפני הנסיעה שהסיפור גדול עליהם - כי אהבתם לא עצומה מספיק, או כי הם חלשים מכדי להתמודד עם תלאות הדרך. כל הזוגות האלה, בכל המקרים האלה, לא אמורים לייסר את עצמם. מדובר, בסופו של דבר, בזוגיות שלא צריכה להתקיים.

זיו לנצ'נר הוא כתב הסקס והזוגיות של "20 פלוס"  
ייעוץ מקצועי: שרי לביא, מטפלת מינית 

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל